מתוך החוברת קדושה אני מבקש

נושא: צניעות ובינו לבינה
תת נושא: צניעות ובינו לבינהקדושהתורה ומצוות
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח), חב"ב (ט ומעלה),
רמת פעילות: קלילה

הקדושה שבצניעות פעולה מספר 3 (פעולה)

מתאים ל: שבת 


 


 


עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:


חינוך נפרד


מלביש ערומים


 


 





  1. החניכות יפנימו, שאפשר לזכות בשפע רוחני בעולם הזה, אם מודעים ומבינים מהם הכלים הנדרשים כדי להכיל את השפע, ומכינים אותם לקבלתו.
  2. החניכות יפנימו, כי הגבלות הצניעות קיימות, לא בגלל "שנאת יצר המין וביטולו" חלילה, אלא כדי לאפשר לכוחות החיים להתגלות בצורה מלאה ומאוזנת, ולשמש ככלי להכלת השפע הרוחני שבכוחות החיים הפנימיים.
  3. החניכות יחושו, כי על אף ה"וויתור" שכרוך בחיים על פי "הלכות הצניעות", הן "מרוויחות" עולם פנימי של קודש, המתגלה ומתקיים בזכות הגבולות שמציבה הצניעות.
  4. החניכות יכירו ב"פנימיות", בחיבור לעולם הפנימי (שדובר בפעולה הקודמת) כתכונה השייכת במיוחד לאישיותה של האישה, בבחינת "כל כבודה בת מלך פנימה".




כלים חד פעמיים כמספר החניכות – צלחות, כוסות, סכו"ם (כלי אחד לכל אחת)


חבילת חטיף (במבה, ביגלה וכד')


מכתב לרב


כרטיסיות לימוד בנושא "הלכות צניעות"


 



 


 




כלי להכלת השפע


בפעולה הקודמת דיברנו, שהאושר האמיתי נמצא רק אצל אדם שחי את חייו מתוך נאמנות לעצמו ולטבעו הפנימי,


 מבלי שהוא עסוק בשאיפה תמידית למצוא חן ול"דעת קהל" חיובית, אולם טרם ביררנו,


 באיזו דרך נוכל להשיג את החיבור האמיתי לעולמנו הפנימי.



בשלב הזה נבקש להבין, שתכונת הצניעות היא שעוזרת לאדם לחשוף את טבעו הפנימי, וככל שיהפוך צנוע יותר,


הן במובן המעשי ובעיקר במובן הרוחני, כך יידע יותר את עצמו ויחשוף את כוחות נפשו "ואת צנועים חוכמה" (משלי י"א, ב').



ננסה להמחיש זאת לחניכות בעזרת ההפעלה הבאה:


¨ נבקש מהחניכות לשבת במעגל, ונפזר במרכזו כלים חד פעמיים – צלחות, כוסות, סכו"ם.


¨ נבקש מכל חניכה לקחת לעצמה כלי אחד מתוך הכלים שמונחים לפניה.


¨ נפתח חבילת במבה גדולה (או ביגלה, או חטיף אחר…),


 ונבקש מכל חניכה להשתמש אך ורק בכלי שהיא קיבלה כדי לקחת במבה מהשקית .



נשים לב, שבשלב הזה חלק מהחניכות ישמחו מאוד שבחרו בכלים גדולים (צלחת, כוס),


כי הם מכילים כמות גדולה של חטיף, ולעומתן תהיינה אחרות, שתצטערנה שבחרו בכלים קטנים (סכין, כפית).


 



לאחר ההפעלה נברר עם החניכות:


– מי מרוצה מהכלי שהיא בחרה?


– מי הייתה מעדיפה להחליף את הכלי שלה באחר?


קרוב לוודאי שכל הבנות יסכימו שעדיף לקבל כלי גדול, כי הוא מכיל כמות גדולה יותר מהחטיף הטעים,


 וצפוי גם שהן תהיינה ממורמרות על כך שלא ידעו קודם לשם מה נחוצים הכלים – לו ידעו,


הן היו מתאימות את הכלי למה שאמור להכיל.



נסביר לחניכות, שהמשחק הוא משל לחיינו: לשפע הטוב שאנחנו יכולות לקבל, ולצורך להשתמש בכלים מתאימים,


על מנת לאפשר לשפע לָחוּל בתוכם. לשון אחרת, על מנת שאדם יזכה בשפע, הוא צריך להכין לו כלים,


וככל שהכלים גדולים יותר, כך הוא יוכל להכיל בתוכם שפע גדול יותר.



נשאל:


– על פי המשחק, מה עלינו לדעת כדי להיות "מוכנים לקבל את הטוב והשפע"?


א. מהו אותו שפע טוב שאנחנו יכולים לקבל (אם לא נדע מהו התוכן, לא נוכל לבחור בעבורו כלי מתאים).


ב. מהו הכלי המתאים ביותר לקבלת השפע במיטבו.



המדריכה תציג בפני החניכות את המשפט המוכר הבא, רשום על גבי גיליון נייר גדול באותיות מאירות עיניים:




"מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת – מהיכן יאכל בשבת?!"


(תלמוד בבלי, ע"ז, ג,עא)



נשאל את החניכות על פי התובנות שהפקנו מהמשחק:


– מה המשפט הזה מחדש לנו בעמקו? ומה חז"ל ניסו ללמד אותנו דרכו?


נבין, כי ברובד הראשון, חז"ל מזכירים לנו שלא נתבלבל:


העולם שלנו הוא עולם עמל, ובעולם העמל דברים נקנים מתוך יגיעה ומאמץ, וככל שדבר יותר חשוב ויקר,


 ברור שצריך לעמול עליו יותר – תחשבו כמה זמן לוקח לנו לנקות את החדר ולסדר אותו,


לעומת משך הזמן שנדרש לנו לנקות ולסדר מידה בנפש…


לכן חז"ל מזכירים לנו, שכדי להתענג על השבת, על האור הרוחני (ולא רק על המנוחה הגשמית הסתמית)


צריך להשקיע הרבה בהכנות, וככל שאדם ישקיע יותר, הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני,


 ממילא השבת שלו תהיה יותר מלאה בשמחה ובקדושה.


"לפום צערא אגרא" (אבות פרק ה', משנה כג) – לפי צער היגיעה, כך גודל השכר והשמחה.





ברובד השני חז"ל מלמדים אותנו יסוד חשוב בעבודת ה':


על מנת שיחול שפע על האדם, הוא חייב להכין כלי לקבלתו, ואכן,


שבת היא יום מתנה נפלאה שריבוש"ע מעניק לנו מדי שבוע בשבוע בחסד גדול,


ואכן שבת היא יום מקודש ומלא ברכה, אך אם האדם לא מכין את עצמו לקבל אותה,


ומתנהג בה באותו אופן שהוא מתנהג עם ימי החול, אין הוא יצליח להשיג את השפע ששבת מביאה עימה.


כלומר, על מנת שיחול שפע, כך חז"ל מדגישים, אתה חייב להפוך את עצמך לכלי לקבלתו.



ננסה לחשוב עם החניכות, כיצד נכין את עצמנו להיות "כלי לשבת".


זה אומר למשל, להשתדל להתנתק מעולם המעשה ככל האפשר –


לא לדבר על שיעורי בית או על מבחן קרוב, לא ללמוד בשבת דברי חול,


לא להתלבש בבגדים רגילים אלא בבגדי שבת, וכו'… מסתבר,


 שלהפוך את עצמי ל"כלי לשבת" זה בעצם לקיים כראוי את "הלכות שמירת שבת"…



ומובן שהמושג "שבת" שבדברי חז"ל האלה, אינו מצומצם ל"שבת בראשית בלבד",


אלא לכל תכלית רוחנית שהאדם כוסף להגיע אליה.



המדריכה תזכיר, שבפעולה הקודמת למדנו מהו שפע האושר שהאדם יכול להשיג כשהוא חי את עולמו הפנימי,


הטבעי, האמיתי. זוהי תכלית רוחנית, שפע טוב – שברצונו של כל אדם להשיג ולחיות בו.


אלא שעתה עלינו לברר – מהם ה"כלים", העמל, שיאפשרו לנו להשיג את השפע הזה ולקלוט אותו.



נשאל את החניכות:


חישבו על כלים, הנהגות, שיאפשרו לנו לזכות בשפע שבחיבור לעולמנו הפנימי, לנשמה האלוקית שבנו?


כיצד נוכל להשיג את החיבור המקסימאלי לאוצר הפנימי הגדול שלנו?



ננסה לברר זאת לעומק בהמשך הפעולה.


 





 אולי הגזמנו קצת?!


נקריא לחניכות את המכתב הבא:



לכבוד הרב,


שלום וברכה!



החלטתי לאחר מחשבות רבות לכתוב לך את אשר על לבי, ומקווה אני,


שעל אף הדברים החריפים שתקרא בהמשך, תבין שכוונותיי טובות הן, ומכאב אני כותבת.


ביישוב שאני גרה בו יש משפחות חילוניות ודתיות,


 ואני בתור בת חילונית גדלתי מאז ילדותי עם בנות דתיות ונוצרו לי קשרים טובים עם הרבה חבר'ה דתיים.


החברה הכי טובה שלי עד היום היא בחורה ממש דוסית, כך שאפשר להגיד,


שאני מכירה את החברה הדתית ממש מקרוב…


המכתב הזה נכתב אחרי כמה שיחות עם חברות דתיות, ובעיקר עם החברה הטובה שלי.


אני מרגישה שהחברות שלי מאבדות את הטבעיות שלהן ככל שהן "מתחזקות" (ככה קוראים לזה אצלכם, נכון?)


לי נראה, שלא רק שהן לא מתחזקות אלא להיפך, בתור חברה אני מרגישה, שרק נחלשים אצלן דברים,


כמו ספונטאניות, שמחת חיים, יצירתיות, ואולי מה שמפריע לי יותר מהכול,


שהן מאבדות את הזרימה הפשוטה שלהן ב"לתקשר עם אנשים"…


ממש ברור לי איך זה קורה, ולכן עלה לי הרעיון לכתוב מכתב דווקא לרב, בתקווה שתוכל לשנות את המצב…


נראה לי, שהבעיה טמונה בכל ההלכות שלכם שקשורות לצניעות… הן פשוט מעוותות את הטבעיות של החיים…


איך מישהי יכולה לחיות בטבעיות ובשמחה,


כשמהבוקר מכתיבים לה אלו בגדים ללבוש ואלו אסור לה בלי כל התייחסות לטעם שלה,


אסור לה לשיר ליד בנים, לרקוד ולהציג, והבנתי מהחברה שלי,


שיש כאלו שאוסרים אפילו לדבר עם אישה אם זה דברים בטלים


(עם כל הכבוד לרב, מה נסגר איתכם? מה רע בלדרוש בשלומו של ידיד,


בלהריץ קצת קטעים ביחד, להוסיף קצת טעם לחיים? איפה ה"דרך ארץ" שאתם מדברים עליו כל הזמן???).


באמת מה הפלא שפתחתם בתי-ספר נפרדים לבנים ולבנות?!


וזה ממשיך לאורך כל היום "זה לא ראוי", "זה לא צנוע", "זה אסור"… הבנתי מחברה שלי,


שאפילו בלילה בחדר הפרטי יש דברים שראוי לא לעשות, כי צניעות זה לא רק מול אנשים שרואים אותך…


אתה לא חושב שאתם מגזימים? למה נראה לך שעוד כמה סנטימטר של בד או זה שאני לא אשאל ידיד מה שלומו,


 יהפוך אותי לאדם צנוע יותר??? ואני אחסוך ממך עוד דוגמאות כאלה, כי אני מאמינה שאתה כבר מבין אותי…


אני מאמינה שצניעות היא בעיקר עניין פנימי של אדם מול עצמו – איך לא להתגאות,


איך לכבד אחרים ולהתייחס אליהם מתןך ענווה, איך לא לעשות עניין גדול משטויות,


 כמו הבגדים של הבנאדם למשל, אלא להתייחס לפנימיות שלו…


אך אצלכם נראה לי, שככל שאדם נהפך יותר מנוכר וסנוב (במחילה מכבוד הרב) ונבדל מהחברה בלבוש,


בדיבור, ובכלל בהכול, אז הוא יותר צנוע.


אולי בגלל זה לבנות דתיות קשה לקיים את ההלכות הללו במיוחד… וחלקן מעדיפות לחפש רוחניות מחוץ להלכות האלו…


אשמח לתגובתך, מורן.


 



לאחר שנקרא את המכתב, נשאל את החניכות:


– האם אתן מבינות את הבעיה שמורן מדברת עליה?


– האם אתן יכולות להזדהות עם דבריה? האם אתן מתנגדות להם?


– האם תוכלו להשיב תשובה ראויה למצוקה שמתוארת במכתב?


 





לימוד: חושפים את הפנים


בשלב הזה נבקש לפתח אצל החניכות כמה כיווני חשיבה בסוגיית גדרי הצניעות, שיחזקו את ההבנה,


שהלכות הצניעות הן למעשה אותו "כלי" שדיברנו עליו בשלב הראשון של הפעולה,


כלי שמאפשר לשפע הרוחני-הפנימי לחדור לקרבנו ולדור בו.



ננסה לברר, כיצד הצניעות וההלכות הנוגעות לה,


מעצימות ומגדלות את יכולתנו לקלוט את שפע האושר שבעולמנו הפנימי הטבעי.



נחלק את החניכות לשלוש קבוצות, כשכל קבוצה תנסה דרך חוויית לימוד משותפת,


לנתח ולהבין סוגיה נבחרת מהלכות צניעות, ולאחר מכן לשתף את הקבוצות האחרות במסקנות הלימוד שהגיעו אליהן.



כרטיסי הלימוד מפורטים בנספח 1.



מדריכה יקרה, שימי לב! בעת הלימוד חשוב מאוד לעבור בין הקבוצות ולהנחות את החניכות ולסייע להן להבין היטב את הסוגיות.


ואם השבט קטן, תוכלו ללמוד יחד את שלוש ההלכות בקבוצה אחת.


כל כרטיס לימוד מכיל את ההלכות שנוגעות בסוגיה, סיפור או מקורות שקשורים להלכה, ושאלות לדיון.


 




"כל כבודה בת מלך פנימה" – סיכום


בתום הלימוד בקבוצות נבקש מהחניכות לחזור למעגל השבטי, וכל קבוצה בתורה תסכם את המסקנות שעלו מהלימוד.



נשאל את החניכות:


האם כעת, בעקבות הלימוד, נוכל להשיב תשובה מעמיקה יותר לשאלותיה של מורן במכתב?


אילו "תנובות רוחניות" אנחנו יכולות להפיק בזכות הצניעות, הכלי לקליטת השפע?


מדוע הלכות הצניעות שמחברות לעולם הפנים, ניתנו דווקא לאישה


(נסו להיזכר במאפיינים המיוחדים לאישה שלמדנו עליהם בפעולת הפתיחה –


הקרבה המיוחדת לעולם הפנים והרוח, בחינת "כל כבודה בת מלך פנימה")?



נסכם את עיקרי התובנות מלימודנו המשותף.


 


למדנו כי:


(קבוצה א'): הלבוש נועד לעזור לאדם לכסות את גופו, כדי שדעתו לא תוסח מחיצוניותו,


אלא תתרכז בפנימיותו. כמו כן, הלבוש עוזר לאדם להגדיר את עצמו ואת זהותו,


לכן ישנם בגדי כהונה מיוחדים לכהן גדול מול כהן הדיוט, וגם לאיש ולאישה יש בגדים המיוחדים לכל אחד מהם.


מכאן, בזמן שהבגדים מאבדים את ייחודם ומיטשטשים הגבולות,


פרט לבלבול החיצוני שנוצר ברחוב שאיש ואישה נראים לעתים כמעט אותו הדבר,


קיים גם בלבול זהויות בחברה, וההבדלים בין איש ואישה מתעמעמים יותר ויותר.



(קבוצה ב'): החברה המעורבת, בין היתר גורמת לאדם לשחוק את הצניעות הטבעית שיש בו כלפי הצד השני,


 ויוצרת לעתים קשרים לא בשלים, שעלולים להותיר בלבול ותסכול.


דעתו של אדם בחברה מעורבת מוסחת לעתים קרובות למציאת חן וריצוי הצד השני,


כך יוצא שאדם משקיע את כוחותיו בטיפוח חיצוניותו על חשבון הקשבה לפנימיותו.


לעומת זאת, כאשר המציאות היא חברה נפרדת, אדם זוכה בתקופת נערותו לבנות אישיות יציבה וזוכה לבגרות נפשית,


שמסייעות לו לאחר מכן גם בבניית הקשר הזוגי עם בן המין השני.



(קבוצה ג'): הקול מבטא את צד העומק שבאדם, ובחשיפת הקול יש חשיפה של רבדים עמוקים בזו הנפש.


האישה, שבמהותה אוצרת בתוכה את תוכנה הפנימי, משמרת את עולמה מפני חשיפה לא רצויה, דרך הצנעת הקול.



הלכות צניעות לא באו מתוך סלידה מיצר המין באדם, וממילא מרגשות האהבה והחיבה שמתלוות אליו,


 כי אם ההלכות האלה באו מתוך רצון לתעל את כוחות חיים האלה לאפיקים הראויים לו, מתוך עומק וטהרת הלב.


הלכות צניעות אינן נובעות מתוך זלזול בגוף וביִצרי האדם, והן גם לא נועדו לבטלם,


אלא הן נועדו לתת לגוף את מקומו הראוי לו, ככלי יקר ומכובד, שנשמה אלוקית שוכנת בתוכו.


 





בראשית הפעולה הבנו, שהלכות הצניעות הן הכלים שריבוש"ע נתן לנו על מנת שנוכל לקבל את השפע הרוחני של מידת הצניעות.


מידת הצניעות מאפשרת לאדם להדגיש בחייו את הכוחות הפנימיים והרוחניים שלו, ולא להיסחף אחר יצריו והחיצוניות שבחייו.


בהמשכה התמקדנו בלימוד של שלוש סוגיות מהלכות הצניעות – כלי גבר, חברה מעורבת וקול באישה ערווה,


והתחלנו להבין, שמאחורי כל הלכה עומד יסוד רוחני עמוק, ומטרת ההלכות אינה לצמצם את כוחותיו של האדם,


 כי אם לנתבם ליעד הראוי להם, מתוך קדושה וטהרה.



"מידת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם"


(מידות הראי"ה – מידת הצניעות)



אף על פי שהפעולה הזאת מסתיימת כאן, ודאי חשוב שהבירורים בענייני מידת הצניעות ימשיכו להתברר כל העת,


 והלוואי שנזכה לחיות את חיינו לאור יסודות האמת האלה בצניעות ובקדושה.


 


 



 


תיוג: צניעות, מידת הצניעות, קדושה, חיים קדושים, להיות צנוע, צנועה, משמעות הצניעות, הטוב שבצניעות, כלי גבר, קול באישה ערבה, חברה מעורבת, עם ישראל, בינו לבינה, בנים ובנות.


 


 



 

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

פוסטים נוספים

הקב"ה היה בשואה

הרב עמיטל מסביר בדבריו כיצד הוא ראה שיד הקב"ה נמצאת בכל פינה ופינה במלחמה הנוראית.

האמת האמיתית

סיפור-משל על האמת הגדולה שמשה רבנו ביקש להוציא החוצה לעולם.