זה היה סתם ערב שיגרתי ופשוט בבית…
למה הכול מבולגן כאן, צעקתי בגרון ניחר איך אפשר לנהל ככה חיים תקינים?!
די אתה כל הזמן צועק, צעק לי אחי מהחדר הסמוך.
אתה בעצמך צועק, השבתי לו בקול.
שקט כבר שניכם אתם לא קולטים שאני בשיחת טלפון חשובה, צעקה אחותי מהחדר שלה.
כל הבית היה כמרקחה אחי הקטן שעד לפני רבע שעה אמא עמלה במסירות להרדים אותו, קם והתחיל לצרוח.
באמצע כל המהומה חזר אבא מערבית ראה את כל הבלאגן וצעק, כולכם לחדרים עכשיו מי שאני רואה את האף שלו מציץ מהחדר בחצי שעה הקרובה אין לו מחשב שבועיים.
אוף, אמרתי בקול והלכתי בגב שפוף לחדר, מה סך הכול רציתי חיים תקינים של בית מסודר ויפה ובכלל מי צריך כל כך הרבה אחים, זה סיוט לא נגמר.
ישבתי בחדר וחשבתי מה לעשות, אממ אולי להתקשר לחבר? לא אין לי כוח לאחד שיאכל לי את הראש עכשיו. אולי לשחק איזה משחק חשיבה מהארון? מלא זמן לא נגעתי בהם! רגע יש לי רעיון אמרתי לעצמי אני אחפש רעיונות מה לעשות במחשב!
ישבתי ליד המחשב וכתבתי, "רעיונות מה לעשות כשמשעמם" ההצעה הראשונה הייתה איזה אחד מיוטיוב שעושה מטרה להטלת גרזנים מחבית יין של הורדוס הרביעי. רעיון מעניין חשבתי לעצמי והמשכתי לחפש בצד היו עוד מלא רעיונות אחד שמחלק ציורים של אף לאנשים ברחוב, ועוד איזה אחת ששופכת גואש על קנבס ואומרת שזו יצירת אומנות.
מפה לשם הצצתי בשעון, וואי השעה כבר שתיים עשרה עשרים ושתיים בלילה, אני חייב לעוף לישון, אוקי, כשיגמר הסרטון אני הולך… רגע מה יש שם חתולים קופצים בחבל על בניין רב קומות?
קיצר אחרי כמה זמן אני מסתכל בשעון וקולט שהשעה כבר שתיים ארבעים ושבע, בקושי אני גורר את עצמי למיטה, ונרדם עם הבגדים ובלי מקלחת…
למחרת קמתי בבוקר והסתכלתי בשעון, יואו, אמרתי השעה רק שש וחצי אפשר לישון עוד עשר דקות. כעבור כמה זמן קמתי הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר עשר וארבע דקות.
קפצתי מהמיטה נטלתי ידיים בזריזות לקחתי את התפילין ורצתי לבית הכנסת, ואז קלטתי, אוף שוב פעם תפילה ביחיד, למה זה כל הזמן קורה לי? אני סה"כ רציתי קצת להפיג את השעמום ובסוף יצאתי מופסד מכל הכיוונים, איזה באסה!
דיון עם החניכים:
למה זה קורה לנו?
למה המחשב כל כך מושך אותנו?
מה הופך את זה לכל כך קשה?
איך אנחנו יכולים למנוע את זה?
