מבוא:
כבר הבנו שהקשיים של העם כולו הם רמז לבוא הגאולה, והם אלה שמגדלים אותנו כעם, ומקרבים אותנו לגאולה. וכמו בקשיי האומה, כך גם בקשיים הפרטיים של כל אחת ואחת מאיתנו – כשקשה לי אני דווקא גדלה וצומחת. מתוך החושך של חיי בוקע אור.
אביזרים:
- דפים כמספר הבנות,
- כלי כתיבה כמספר הבנות,
- אביזרים קרועים או שבורים,
- סיפור.
שלב א: להיות כד שבור
נשב במעגל ונחלק לכל אחת דף ועיפרון או עט. נבקש מהן לכתוב בראש הדף את מה שאנחנו אומרות:
“אני שמחה כש…” (להשלים).
ואז נבקש מהן לקפל את הדף כך שלא יוכלו לראות את מה שהן כתבו.
נמשיך לכתוב ובכל פעם לקפל.
“עצוב לי כש…”
“קשה לי כש…”
“אני ממש רוצה ש…”
נבקש מהן לשמור את הדפים המקופלים שלהן.
נניח על הרצפה אביזרים שבורים או קרועים, כמו צלחת, בקבוק מעוך, פקק מעוך וכו’..
נבקש מכל אחת לבחור לה אביזר אחד.
אחרי שהן בחרו, נאמר להן כך: נניח שאין פח אשפה, מה אפשר עוד לעשות עם האביזר שלקחתן? ניתן להן לחשוב ואחר כך נבקש מהן לשתף את כולן.
שלב ב: הקושי מצמיח אותי ואת העולם
סיפור: הכד השבור (נספח מס’ 1)
– עוברים עלינו קשיים גם כעם אבל גם כפרטים. ניזכר במה שכתבנו בהתחלה, מה קשה, מה עצוב לי. בעצם כל קושי שיש לי הוא לא סתם – הוא מה’. הוא שלח לי את הקושי כדי שאני אגדל מזה. כמו הכד השבור. הוא הרגיש שנים רבות כל כך מיותר, ופתאום הוא גילה שדווקא בזכות הסדקים שלו הוא גידל פרחים יפים.
כל קושי שלנו הוא כמו סדק בכד והוא יכול להצמיח פרחים. איך?
נבקש מהן להסתכל על מה שהן כתבו ולהוסיף: מה צמח בי בזכות זה?
נבקש מהן לשתף (מי שרוצה) את הדברים שצמחו בהן בזכות הקושי, ואולי נוסיף אותם על אחד הקירות של השבט בקישוט הסופי.
*אפשר גם להביא כצ’ופר (ולהשמיע להן) את השיר של עקיבא, “כמו שאת”.
“תראי ניצני גאולה מסביבך – כמה את יפה כמו שאת…” (נספח מס’ 2)
סיכום:
כל קושי שעובר עליי בא לגדל אותי, וכשאני גדלה – גם העולם גדל. כמו שלמדנו בפעולה בשבת – על הקשיים של העם כולו
