עזרים:
- סיפור,
- מילים של המשנה, מודפסות.
מהלך הפעולה:
נספר או נציג לבנות את משל הבור.
כאן הוא כתוב באופן מתומצת מאוד – כדאי להרחיב.
משל הבור
סוחר אחד הושלך עם משפחתו לבור בעקבות חוב לפריץ. מדי יום השליכו משרתי הפריץ אוכל לבני המשפחה באמצעות חבל, וכך הם חיו והתקיימו בבור. ברבות השנים התרגלו בני המשפחה לחיים בבור, אף נולדו להם ילדים שכלל לא הכירו מציאות חיים שונה. לעיתים היו ההורים מספרים לילדיהם על החיים שמחוץ לבור, אך לילדים הצטיירו הדברים כדמיוניים, מושגים רוחניים שלא שייכים אליהם. ביום בהיר נכנס לבור אדם לא מוכר. הוא הודיע להם כי שילם את חובם לפריץ והם משוחררים לנפשם.
כאן אפשר לעצור ולשאול את הבנות כיצד לדעתן יגיבו בני המשפחה.
נמשיך: למרבית ההפתעה הבשורה המשמחת דווקא הפחידה את ילדי המשפחה. “מה פתאום לצאת מהבור?” תמהו. “מי יודע מה יש בחוץ? נולדנו כאן, חיינו כאן, זה הבית שלנו. למה לנו לצאת למציאות חדשה שאיננו מכירים? ובכלל, מי אמר שהעולם בחוץ טוב יותר מהבור הקטן והחמים שאנו חיים בו?”
- נשאל את הבנות מה הן חושבות על הסיפור הזה. האם הרעיון שבו מוכר להן גם מהחיים האישיים שלהן? לפעמים אנחנו מעדיפים להישאר במוכר והידוע, ולא להתקדם הלאה…
- נדפיס את המשנה הבאה: סוטה ט, יב – כל קבוצת מילים בדף נפרד. נבקש מהבנות לנסות להרכיב את המשנה, ואז נקרא אותה בקול.
“…מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים,
מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת.
אַף נִטַּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת…”
מה המשנה הזו באה ללמד אותנו? היא באה להזכיר לנו שהעולם שאנחנו חיים בו היום חסר. בכל יום יש קללה – אנחנו לא טועמים את טעם הפירות האמיתי…
למעשה אנחנו לא מכירים מציאות אחרת… המשנה הזו באה ללמד אותנו לאן לשאוף. היא מזכירה לנו שאולי אנחנו בדרך, אבל עדיין לא במציאות השלמה.
