עכשיו יותר מתמיד!(פעולה)

מטרות

2. החניך יבין כי חלק מאחריותנו לתחיית הארץ הוא חיבור כל עם ישראל לתהליך התחייה.

3. החניך יכיר בכך שהתעסקות זו בחיזוק הקשר שלנו לארץ ישראל, אמורה להוות מנוף להתקדמות בתחומים אחרים, חברתיים ולאומיים כאחד.

 

• כתבות
• קטעי עיתונות ומדרשים
• מקור: הרב חרל”פ
• בריסטולים שעל גביהם מופיעים הבעיות והקטעים התואמים

 

המדריך יציג בפני החניכים את הגישה הרעיונית הבאה, הנשמעת היום ב’רחוב’ הישראלי-לאומי.

 

מדריך החושב כי לא יצליח ‘לשכנע’ את חניכיו כי זו אכן “דעתו החדשה”, יכול להשתמש באחת החלופות הבאות:

אפשר להביא חבר, שהחניכים אינם מכירים, שיציג את הגישה כדעתו.

המדריך יכול לספר כי היה לו ויכוח עם חבר שטען את הטענות הללו,

או לחילופין שמצא דעה זו בעיתון, באינטרנט או על לוח מודעות בביה”ס.

 

“בעקבות העיסוק האחרון שלנו בעניין ארץ ישראל חשבתי רבות, והגעתי למסקנה,

שאולי תישמע לכם מוזרה בתחילה, אבל אחרי שתשמעו מה יש לי לומר, אני בטוח שתשתכנעו גם אתם.

הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפסיק להיאבק על ארץ ישראל. אנחנו לא שמים לב אבל המאבק הזה הוא מאבק אבוד. 

אנחנו נלחמים אותו שנים על גבי שנים ושוב חוזרים לאותו מקום –  זה היה בסיני,

אחר-כך ברמת הגולן, בבקעת הירדן,

פעם דיברו על הנגב ואפילו על ירושלים והיום על גוש קטיף וצפון השומרון  וברור שזוהי רק ההתחלה…

די! מיצינו! אנחנו רואים שזה לא עובד,

העם לא מחובר לארץ, כמה אנחנו יכולים להילחם אתו? זבש”ו! אנחנו את שלנו עשינו.

ואולי אנחנו לא שמים לב, אבל המאבק הזה גוזל מאתנו כוחות אדירים! 

 ולעם ישראל ברוך ה’ יש עוד צרכים ומצוקות – תאונות דרכים, קליטת עלייה, עוני, הלנת שכר, ועוד ועוד.  

לא הגיע הזמן להפנות את הכוחות לשם?

ומעל כל זה – נראה כי המאבק הזה יוצר קרע אדיר בעם! 

שמעתי אפילו על אנשים שהחלו לדבר על הקמת “מדינת יהודה”

ומנגד אנשים שטוענים שאם אנחנו לא רוצים לצאת מגוש קטיף אז פשוט צריך להוציא את החיילים משם, וזהו! 

ומי שיישאר שם זו תהיה בעיה שלו.

אז למה צריך את כל זה? “

 

למדריך,

שים לב: בעצם עלייך לטעון ולהדגיש את הטענות הבאות –

1. המציאות מוכיחה שהמאבק הזה אינו מצליח

2. יש תחומים נוספים שצריכים את הכוחות שלנו

3. הנושא הזה יוצר קרע בעם

 

לאחר הצגת הדברים, נעמיד לפני החניכים ציר דמיוני או ממשי (ע”י חוט, רצועות בריסטול וכדו’)

שקצהו האחד יהיה ‘מסכים’ וקצהו האחר יהיה ‘לא מסכים’.

נבקש מהחניכים להעמיד את עצמם לאורך הציר לפי מידת הסכמתם עם הדעה שהוצגה.

 

שלב ב’

נחלק לחניכים אחדים כתבות העוסקות במעורבותן של ארה”ב ומדינות אירופה ביישוב הארץ (נספח 1)

ומדרשים המספרים על גזרות שונות שנגזרו על עמנו לאורך ההיסטוריה (נספח 2),

ונבקש מהם להקריאם בפני השבט.

 

נסביר לחניכים כי גם לכתבות וגם למדרשים אנו מתייחסים כמובנים מאליהם מפני שאנו כבר מכירים אותם,

אולם למעשה הם מעידים על עניין חריג במיוחד.

 

נשאל את החניכים מה לדעתם מוזר במציאות המתוארת בסיפורים אלו, כשקוראים אותם בקריאה מעמיקה וביקורתית?

נכוון אותם להגדיר מה משותף לכל הקטעים (= מעורבות אומות העולם בענייננו)

ומתוך המשותף לחשוב מה מוזר בהתנהגות זו.

 

נבין עם החניכים כי לכאורה מוזרה מאוד מעורבותם של הגויים בעניינינו הפרטיים –

מה מעניין את ג’ורג בוש שהניחו קרוואן על אחת הגבעות בשומרון?

ובאותה מידה, מה היה אכפת לעמים השונים בתקופות עברו שנניח תפילין, נלמד תורה או נמול את בנינו?

 

נדגיש לחניכים כי ברור שישנם הסברים פוליטיים, מדיניים והיסטוריים לתופעות שהוצגו,

אולם אנו מאמינים שתופעות כגון אלו אינן מקריות, ואנו מעוניינים להתחקות על משמעותן הרוחנית בעבורנו.

(אגב, גם לנס פורים וחנוכה יש הסברים היסטוריים-מדיניים,

אך ברור כי אנו מנסים להבין את המהלכים הרוחניים שהביאו להשתלשלות האירועים!).

 

נציג בפני החניכים את דברי הרב חרל”פ:

“בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב

ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא…

הנקודה העיקרית והמקום שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בימי החשמונאים

הייתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל כמו מצוות מילה שמיוחדת לישראל,

וכן שבת… וכן חודש… ועל כן כל ההתקוממות של היוונים ולבטל השלושה דברים.

ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול

ומבלעדי ההתאחזות בה אין כלום השפעה של קדושה בעולם,

ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה,

וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת”

(הרב חרל”פ, “מעיני הישועה”, ע’ קצ”ו)

 

נראה עם החניכים כי הרב חרל”פ מדגיש לנו שלכל דור יש הייעוד שלו,

התפקיד המרכזי שלו שממנו עליו לצאת ליתר תפקידיו, ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל!

 

הרב גם נותן לנו ‘טיפ’, עצה, כיצד נוכל לדעת מה הייעוד והשליחות של דורנו –

ניתן לבדוק על מה הגויים צועקים, מה הדבר המפריע להם ביותר, מה מקומם אותם יותר מכל דבר אחר.

 

חשוב שנבין שבאמת, בהיגיון בריא, העיסוק האובססיבי של אומות העולם בארצנו אינו הגיוני!

למשל, אפריקה, הגדולה מישראל פי כמה וכמה ויש בה בעיות סבוכות לפחות כמו אלה שלנו,

אינה זוכה לכותרות רבות כל-כך בעיתונות הגויים כמונו.

אדם מבחוץ, לו נתבקש לבחון את העניין, היה סובר כי מדינת ישראל הנה מדינה ענקית

בעלת עצמה כלכלית וצבאית בקנה מידה עולמי…

 

שלב ג’

ראינו כי איננו יכולים להתחמק מעניין ארץ-ישראל משום שזהו הייעוד של תקופתנו ודורנו,

אולם עדיין עלינו לתת מענה לכל אותן בעיות שהצגנו בתחילת הפעולה –

1. המציאות מוכיחה שהמאבק אינו מצליח!

2. יש תחומים נוספים רבים להפניית הכוחות שלנו!

3. הנושא הזה יוצר קרע בעם!

 

ננסה להתייחס לבעיות אלה בשלב זה.

 

נתלה שלושה בריסטולים שיכריזו על שלוש הבעיות, כשלכל בעיה נצמיד כמה קטעים.

נבקש מהחניכים לעבור בין הבריסטולים, לקרוא את הקטעים המוצגים ולכתוב על-גבי הבריסטולים

מה יכולה להיות ‘התשובה’ לבעיה זו, לדעתם.

 

בריסטול 1: המציאות מוכיחה שהמאבק אינו מצליח!

על גביו יופיעו הקטעים בנספח 3.

 

בריסטול 2: יש תחומים נוספים רבים בהם צריך את הכוחות שלנו!

על גביו יופיעו הקטעים בנספח 4.

 

בריסטול 3: הנושא הזה יוצר קרע בעם!

על גביו יופיעו הקטעים בנספח 5.

 

בריסטול 1- עיקרי הדברים:

תפקידנו אינו “לנצח במאבק על ארץ ישראל” תפקידנו הוא לפעול!

אולם עלינו לזכור כי בסופו של דבר, הקב”ה יעשה את הטוב בעיניו.

מעבר לכך, איננו יודעים את חשבונותיו של הקב”ה,

ולכן איננו יכולים לדעת איך וכיצד משפיעות פעולותינו על-פי המציאות בשטח.

 

בריסטול 2 – עיקרי הדברים:

אנו איננו פטורים משום תחום שיש בו צורך לעשייה בעם ישראל!

עלינו לפעול בכל התחומים והמישורים.

יכול להיות שברמה המעשית יהיה צורך לקבוע סדרי עדיפויות לפי ענייני הזמן, היכולת וההתאמה האישיים,

אולם מצד האמת יש לנו אחריות לכל הצרכים בעם ישראל באותה מידה,

ואיננו יכולים להתנער מתחום אחד בטענה כי אנו עסוקים בעניין אחר.

 

בריסטול 3 – עיקרי הדברים:

מבחינה רוחנית, דווקא למצוות יישוב הארץ יש כוח להביא לאחדות עם ישראל!

תחיית האומה ותחיית הארץ קשורות זו בזו!

נכון שייתכן שטעינו בדרך שנקטנו לחיבור העם לכך,

אך זה מחייב אותנו ללמוד מטעויותינו ולא חלילה לנער עצמנו מאחריות זו.

 

לאחר שהחניכים עברו וכתבו את דעתם, נאסוף את הבריסטולים ונסכם את הכיוונים שהועלו.

 

נסכם כי ארץ ישראל היא הייעוד של דורנו. איננו יכולים להתחמק מכך.

אך ראינו כי הייעוד הזה, שממבט ראשון נראה כממוקד וצר ואף מזיק לתחומים אחרים, ומגביל את התפתחותנו בהם,

מהווה נקודה שממנה אנו יכולים לצאת חזקים יותר גם בתחומים אחרים.

 

צ’ופר

ניתן להקריא (ולחלק כצ’ופר) את דברי הרב אבינר בעניין זה:

“אנו אוחזים בארצנו בגלל שזו מצווה, בגלל שזו ארצנו,

 בגלל שאנו קמים לתחייה על פי פקודת ריבון העולמים, בגלל שזהו רצון ה’ בדורנו זה.

 הגאון מווילנא אמר שלכל דור יש זכויות משלו, ייעוד משלו, תשובה משלו, על-פי המידה האלוקית שמאירה בו.

המידה המיוחדת של דורנו היא: “בואו ורשו”. כמובן, אין זה פוטר אותנו מכל המצוות האחרות,

 אדרבה יש לקיימן ביתר שאת וביתר עוז. משל לאדם שנמצא בפלטין של מלך,

 ודאי עליו לציית עוד יותר למלך

. אבל המידה המיוחדת של דורנו היא: ‘בואו ורשו’. בזאת תבחנו”

(הרב אבינר, עיטורי כהנים, אייר תשס”ד)