מבוא למדריכה:
אנחנו מתקדמים כל הזמן אל בניין בית המקדש. אנחנו נמצאים בתהליך של התקדמות. לפעמים אנחנו חושבים – איך זה יכול להיות, הרי יש המון הפרעות! אבל האמת היא שהפרעות הן חלק מההתקדמות, ההסתרה היא חלק מההתקדמות. אסור לחשוב שאנחנו רחוקים או שאין סיכוי. אנחנו מתקדמים כל הזמן, הדור שלנו נמצא בתהליך של ריצה מהירה, ויחד עם זה ודווקא מתוך כך יש גם הסתרות גדולות. (מתוך שיעור של הרב זלמן מלמד שליט”א).
בפעולה נבין שהקשיים הם לא התרחקות שלנו מהגאולה אלא חלק בלתי נפרד ממנה. לפני עלות השחר יש את החושך הכי חזק. זה האופן שבו הגאולה מתגלה מתוך החושך.
עזרים:
- כוסות עם חיצים,
- בקבוקי קולה,
- קשיות כמספר הכוסות,
- פתקי נקודות,
- סיפור,
- שלט “גלות”,
- שלט “גאולה”,
- רשימת ביטויים.
שלב א: גם בדרך לגאולה לא הכול בהיר
לפעולה זו נצטרך לקחת כוסות חד פעמיות בכמות שהיא פי שתיים בערך מכמות הבנות. בתחתית כל כוס נצייר חץ או שני חיצים. על חלק מהכוסות נצייר בתחתית נקודה שחורה בנוסף לחיצים. על אחת הכוסות נכתוב ‘סוף’. ציור לדןג’ בנספח 1
נניח על הרצפה את הכוסות בצורת מרובע, נמלא אותן בקולה ונכניס בתוכן קשיות.
נתחלק לשתי קבוצות. המטרה של כל קבוצה להגיע ראשונה לכוס שכתוב עליה ‘סוף’.
כל קבוצה בוחרת מאיזו כוס להתחיל.
המהלך: כל פעם בת מאחת הקבוצות שותה את הקולה מאחת הכוסות. אם יש נקודה הן ממלאות משימה. אם אין נקודה – התור עובר לקבוצה השנייה. אפשר להתקדם רק בכיוון החץ. אם יש שני חיצים אפשר לבחור לאן להתקדם.
פתקי הנקודות יעסקו באירועים מאתגרים בעם־ישראל (נספח מס’ 2).
כשקבוצה אחת תגיע אל ה’סוף’, נשאל את כל הבנות איך הן הרגישו במשחק.
החיים שלנו הם קצת כמו המסלול הזה. לפעמים אנחנו מרגישים בערפל, שהכול מסביב שחור… לא ברור לגמרי לאן ללכת. אנחנו משתדלים לבחור ללכת בדרך הטובה, אבל לפעמים נראה לנו שאנחנו רק הולכים אחורה. בחיי העם שלנו – אנחנו לא יודעים איפה הסוף, ולפעמים נראה שכל הזמן קורים דברים קשים בעם־ישראל, ולא מובן איפה בכלל נכנסת כאן גאולה…
שלב ב: גלות. גאולה. איפה אנחנו עומדים היום?
- נניח על הרצפה שני שלטים שעל אחד מהם כתוב “גלות” ועל השני “גאולה”. נניח אותם ברווח גדול ביניהם.
נאמר לבנות שבין השלטים ישנו ציר, המסמל את הדרך בין הגלות לבין הגאולה. נבקש מהן להניח את אחת הנעליים שלהן איפה שהן חושבות שאנחנו נמצאים היום, בתור הדור שבין הגלות לגאולה.
לאחר מכן נבקש מכמה בנות להסביר למה הן בחרו להניח את הנעל דווקא במקום שבחרו.
ננסה לכוון אותן בתשובות לדוגמאות ספציפיות שמסמלות בעיניהן את הקרבה או חוסר הקרבה לגאולה.
(לדוגמה: “יש עלייה גדולה לארץ מאוקראינה אז אני מרגישה שאנחנו ממש קרובים” / “הממשלה כל כך לא יציבה ולכן אני מרגישה שאנחנו ממש רחוקים” וכו’…) - נמשיך גם את השלב הבא עם הציר של הגלות והגאולה.
נבקש מהבנות לעמוד. נקריא ביטויים או מילים (מנספח מס’ 3), והבנות יצטרכו להיעמד בצד של הגלות או בצד של הגאולה בהתאמה למה שהן חושבות על המילה.
ננסה לשים לב האם יש לבנות תשובות חד משמעיות. האם בצד של הגאולה יש רק דברים טובים באופן חד משמעי, או שלא בהכרח? - נתיישב, ונשאל את הבנות האם לדעתן אנחנו בסוף הגלות או בתחילת הגאולה.
נשמע כמה תשובות.
שלב ג: הקשיים הם חלק מהדרך. הם לא בדיעבד. הם חלק בלתי נפרד מהתוכנית האלוקית
נספר לבנות את הסיפור הבא (אפשר גם להציג):
רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בתוך בקעת ארבל לפנות בוקר וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר’ שמעון בן חלפתא: תלמיד חכם! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. (ירושלמי, ברכות א, ע”א).
- נשאל את הבנות – למה לדעתכן כך גאולתן של ישראל? למה היא צריכה לבוא דווקא מתוך הלילה – החושך?
נכוון את התשובות לכך שלא סתם המשילו חז”ל את הגאולה לאיילת השחר. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. דווקא החושך הוא זה שמבליט לנו את האור שיבוא אחר כך, והוא חלק בלתי נפרד מהדרך אל האור!
- נספר את סיפור הזברה (נספח מס’ 4).
אנחנו בגאולה, ב”אתחלתא דגאולה”, כלומר – בשלבי התחלת הגאולה. אנחנו רוצות לבחור להסתכל על המציאות ככזו. להבין שהלבן הוא הרקע לשחור ולא ההיפך. - מומלץ: נקריא לבנות את הדברים מתוך השיעור של הרב זלמן מלמד. (אפשר אפילו כלימוד בחברותות…)
נסכם:
גאולה משמעה עולם מתוקן. אבל העולם לא נהיה מתוקן בבת אחת – זהו תהליך… אנחנו כבר בתוך התהליך של התיקון. העולם חוזר לבריאות שלו. עוד יעבור זמן עד שנגיע לתכלית השלמה, אבל אנחנו בדרך.
