עת לאהוב(פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניך ילמד כי ט"ו באב הוא יום שגורם לאחדות בעם ישראל שגורמת לריבוי אהבה ביננו.
2. החניך יכיר כי, עם זאת, האהבה – אין משמעותה טשטוש זהות והיא אוסף של מרכיבים משלימים.

 

• תחפושת
• כרטיסי ארועים
• לוחות הגדרה
• כרטיסי מקורות.

 

המדריך יכנס לפעולה כשהוא מחופש בלבוש המתאים לימי בית שני,

 ויציג בפני החניכים את הדילמה איתה הוא מתמודד:

"אני פשוט לא יודע מה לעשות! חבר שלי הציע לי לקחת לי בחורה, שבאמת יש בה את כל המעלות –

היא צנועה וחסודה חכמה ויפה – אבל… היא משבט אפרים!

איך אני, בחור משבט יהודה, יכול להתחתן עם בחורה משבט אפרים?

מה אתם אומרים? מה אתם הייתם עושים? מה אתם מייעצים לי לעשות?"

 

לאחר שהחניכים יענו את תשובותיהם לדמות, נסיר את התחפושת ונספר לחניכים כי בעבר,

עד ימי בית המקדש השני, לא התחתנו השבטים זה עם זה, אלא כל שבט התחתן בתוך עצמו.

 

התאריך שבו הותר לשבטים להתחתן אלה עם אלה היה ט"ו באב.

היתר זה הפיל מחיצות רבות בעם ישראל וחיזק את האחדות, ומתוך כך את האהבה בעם.

 

נספר לחניכים כי בתאריך זה, טו' באב, ארעו דברים נוספים שחיזקו את האחדות בעם והובילו לריבוי אהבה בין בני העם.

 

נחלק את החניכים לשלוש קבוצות, כל קבוצה תקבל כרטיס (נספח 1) שמספר על עניין נוסף שארע בתאריך זה

ותגדיר איזו מחיצה נפלה בקרב העם וחיזקה בו את האחדות והאהבה?

 

כשהקבוצות תסיימנה, כל קבוצה תשתף את השבט במסקנותיה.

(כרטיס 1: בין השבטים השונים – כולם יכלו יחד להביא עצים למערכה;

כרטיס 2: בין שבט בנימין לשאר שבטי ישראל – שיכלו להתחתן זה בזה;

כרטיס 3: בין מלכות יהודה וישראל – שכולם יכלו לעלות יחד לבית ה').

 

נאיר את עיני החניכים לכך כי נפילת המחיצות והאחדות יכולה לעיתים לבלבל וליצור תחושה של טשטוש זהות ואחידות מזויפת.

(בשבטים ברמה גבוהה אפשר לספר כי למרות האחדות שנוצרה בין השבטים,

לכל שבט היה נוסח תפילה משלו כי לכל שבט יש שער משלו לקבלת תפילותיו).

 

נספר לחניכים כי אנו מעוניינים ללמוד מעט על מידת האהבה ממקורותנו.

נניח בפינות שונות בחדר שלוש הגדרות לאהבה, כל חניך יעמוד בפינה שלדעתו מגדירה היטב מידה זו.

• להקריב מעצמך לאדם שאתה אוהב.
• לראות באדם שאתה אוהב את הדברים הטובים שבו.
• להעמיד את האדם שאתה אוהב על טעותו.

 

לאחר שהחניכים יסתדרו בקבוצות, ניתן לכל קבוצה את המקור המתאים לה (נספח 2) ויחד ידונו בשאלה הנלוות אליו.

 

לאחר שהקבוצות תסיימנה, הן תחלפנה בינהן את מקומן בסבב וישאירו במקומן את המקור.

כך יעברו שלושת הקבוצות בשלושת התחנות.

בסיום המעבר בין התחנות נתכנס חזרה כל הקבוצות לקבוצה אחת.

נשוב ונשאל את החניכים, לאחר הלימוד והברור שעברו, מה לדעתם מסמל ביותר את מידה האהבה השלמה – הקרבה,

ראיית הטוב או ההעמדה על הטעות?

 

נבין עם החניכים שמידת אהבה שלמה מורכבת משלושת המידות הללו יחד,

ואם חסר באהבה את אחת הצלעות היא איננה אהבה שלמה והיא פגומה.

 

 

לסיכום:

נסכם כי אנו שואפים לפתח בקרבנו מידת אהבה מלאה ושלמה – ראיית הטוב,

לצד הקרבה ומסירות מלוות בדאגה כנה ואמיתית לדרך האמת.

אהבה זו צריכה ללות אותנו בכל המעגלים – בבית ובחברה, ברחוב ובמדינה.