הגיבור שהחזיר פרוסת לחם מ. פראגר
שם,במחנה, עמדנו על מלוא ערכו וחשיבותו של פירור לחם, של משהו חמץ. שם היינו אוספים פירורים באצבעות רוטטות, כל פירור שנדבק בראש האצבע הרטבנו ברוק שבפינו ובלענו בהנאה ובחשק! איני יודע אם יש עוד אצל אומה ולשון שבעולם כצרוף הזה: חרפת רעב אתם מבינים, לא רק כאב, צער, יש ברעב, אלא חרפה… לא רק עינויי הגוף הוא גורם, אלא גם חרפה לנפש. את כל חושי האדם ומחשבותיו הוא משעבד, עד שהוא מגיע למדרגת “ומותר האדם מן הבהמה אין”. בלחם יהגה בהקיץ ועל כיכר לחם יחלום בשנתו, על לחם יתווכח ועל לחם יריב עם חברו. תלי תלים של דינים ודיני דינים תלינו בפרוסת לחם זו שנתנה לנו. זה אומר: חטוף ואכול מיד, משבאה לידיך בבוקר ויהיה בך הכוח להתענות עד למחרת היום! וזה אומר: לא, אלא כדאי להתגבר על היצר ולשמור על הפרוסה עד הערב, עד אחרי עבודת הפרך, סגולה בדוקה לשינה עמוקה. זה מסביר ואומר, כי את הלחם יש ללעוס בבת אחת, וזה מתנגד ואומר, שיש לפורר את הפרוסה לפירורים ולמצוץ בכוונה כל פירור ופירור… הלחם משמעו חיים!
ערב אחד נקראתי למפקד. ידעתי מה פירוש הדבר. כל אחד היה מוכן לכך. גמרתי כהרף עין את חשבוני: וידוי שבלב. מנת הלחם היתה עוד שלמה איתי. זו מה תוסיף לי עוד עתה? נפרדתי מעל שכני וחילקתי ביניהם את ירושתי. כך היה מקובל בינינו. את המעיל החם הורדתי, ואת הנעליים החלפתי בקרועות וגרועות יותר, והלכתי. מזלי האיר וחזרתי מיד. ודאי התעצל המרצח אותה שעה. שלח אותי בחזרה אל הצריף. חזרתי בלי חשק, הרי זה היה הווידוי שלי… כשנכנסתי לצריף, הופתעו כולם. את כל הירושה שחילקתי ביניהם החזירו לי. נזכרתי במנת הלחם שלי. הרי אני שוב חי.. קם שכני והחזיר לי את מנת לחמי. החזיר אותה בשלמותה, אף לא רצה להתחלק עימי. לא רצה. את כל המנה החזיר. שמח שיצאתי חי. באמת ובתמים, מלוא פניו שמח. מעשה גבורה של יהודי!! גבורה נפשית!!!
