הרב שלמה קרליבך בפורים.
יום אחד בשנת תשכ”ג יכול היה באמת ללמדנו על לבו הרחב של ר’ שלמה. היה זה בוקרו של פורים. בערב שלפני כן הופיע ר’ שלמה בפני קהל רב בקולנוע מוגרבי הישן בתל-אביב, וקיבל 3,000 דולר. בשנת תשכ”ג זה היה סכום מכובד ביותר, ודאי לאחר שהומר למטבע ישראלי. כשראיתי את ר’ שלמה תוחב את השטרות לכיסו כשחיוך רחב על פניו, התחלתי לחשוש. ‘שלמה’, דחקתי בו בעצבנות, ‘תן לי בבקשה את הכסף. אני אשמור עליו עבורך’. הוא הניד בראשו בנחישות כה רבה שחששותי רק העמיקו. לאורך כל הנסיעה חזרה לירושלים – שם התאכסנו – התחננתי בפניו שיניח לי לשמור על הכסף. תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות, והתחלתי לתהות מה הוא מתכנן לפורים. קודם שובנו לבית המלון הוא שאל כבדרך אגב אם ארצה להצטרף אליו לנסיעה למחרת. האמינו לי, כל מה שיכולתי לדמיין באותה שעה לא התקרב אפילו לסדרת המאורעות המהממים שהתרחשה למחרת.בבוקר פורים,
מיד לאחר קריאת המגילה, שכר ר’ שלמה משאית קטנה ונהג וביקש לנסוע לכיכר ציון, שבאותם ימים היו בה חנות דברי מאפה, חנות מכולת וחנות יינות, כולן סמוכות זו לזו. ‘גוט יום טוב!’, בירך בעליזות את הסוחרים כאשר נכנס לחנויותיהם. ‘אם לא קשה לכם, אני יכול בבקשה לקנות את כל הסחורה שלכם?’. הסוחרים מצמצו בעיניהם. ‘זו בדיחה של פורים, נכון?’ אמר אחד בלגלוג. ‘לא, איש מתוק, אני רציני לגמרי. כמה אתה רוצה עבור כל מה שבחנותך? תגיד סכום והוא שלך.
מעט לאחר מכן השתרכה תהלוכה ארוכה של סוחרים עליזים ועוזריהם המיוזעים בדרך אל המשאית, כשהם מעמיסים עליה ארגזים של דברי מאפה, יינות ומזון, בעוד הולכי הרגל ההמומים עוצרים ובוהים בנעשה. כאשר לא יכלה המשאית להכיל עוד דבר, זרח ר’ שלמה משמחה ואמר בסיפוק עצום ,”עכשיו אנחנו יכולים לתת משלוח מנות”.
“בתוך המשאית שלף ר’ שלמה מספר גיליונות נייר שנתן לו מישהו, ובהם פורטו הנזקקים הגדולים ביותר בירושלים. לאורך היום כולו נסענו בשכונותיה העלובות ביותר של ירושלים, וחילקנו חבילות של מזון למשפחות עניות. בכל פעם שנכנסנו לביתו של מישהו, היה מוציא ר’ שלמה מכיסו צרור שטרות, ובעודו לוחץ את ידו של בעל הבית, החליק לידיו את הכסף ברוב חן. כפי הנראה העברנו באותו יום קרוב למאה משלוחי מנות.
“באמצע כל זה, גילה ר’ שלמה שבן דודו נלקח לבית החולים, ואמר לי שעליו ללכת לשם מיד. ‘אבל מה עם המשלוח מנות?’ שאלתי. ‘ניתן קצת למאושפזים בבית החולים’, אמר, ולקח עמו את הגיטרה.”בבית-החולים עורר בואו של ר’ שלמה התרגשות רבה. פורים הוא כפי הנראה היום השמח ביותר בלוח השנה היהודי, אך
אחד מהימים העצובים ביותר לבלותם לבד בבית החולים.
לאחר ששהה ר’ שלמה שעה ארוכה עם בן דודו, החל לבקר את החולים האחרים. הוא הלך ממיטה אחת לשנייה, נתן משלוח מנות, פטפט, סיפר סיפורים, התבדח, ונתן לכל מאושפז הופעה פרטית משלו. חולה אחד צעק ממיטתו ‘הי, שלמה, מה עם ניגון חדש?’ ור’ שלמה ציית בהלחינו במקום את ניגונו המפורסם ‘ימין ושמאל תפרוצי’. במהרה היו הכל שרים ומוחאים כפיים יחד אתו,ואלה שהיו מסוגלים ללכת רקדו במסדרונות בית החולים.
“כאשר עזבנו את בית החולים נותרו עוד מספר שעות עד לשקיעה, ואנחנו חידשנו את משלוחי המנות לאביוני ירושלים. בסוף אותו יום לא נותרה לר’ שלמה ולו לירה אחת.
“כך ביליתי את פורים תשכ”ג עם ר’ שלמה קרליבך. מעולם לא קיימתי את מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים באופן כה שלם ונדיב, כמו באותו יום”.
מתוך אתר- קודש- https://sites.google.com/site/kodeshbook/mofet/hrb-slmh-qrlybk–msyw-bhg-pwrym
