משואה לתקומה (פעולה)

מטרות הפעולה:

להדגיש לחניכות את הקשר בין השואה לבין הקמת המדינה ועצמאותה.

עזרים:

פתקים עם הוראות קח ותן- כפי שמוסבר בפעולה.

שלב א:

משחקים תופסת עכברים

שלב ב’:

מקריאים את הקטע “תקומתו של עץ”:

תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפרות המפוארים-אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו. הוא לא נע ולא זע במקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, ואדרבא-החליף כוח במאבק. כך הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשורשיו הרוחניים-שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כוח ההתחדשות. (הרב שמשון רפאל הירש)

מסבירים: גם כאשר המצב נראה אבוד ואנחנו עומדים להפסיד, צריך לבטוח בקב”ה שיגאל אותנו.

כמו במשחק שאנחנו נתפסים ויוצאים מהמשחק אבל ברגע האחרון מישהו עובר מתחתינו ומציל אותנו. תמיד יש תקווה.

בקטע שקראנו יש בעצם משל שגם אם יש את הסערות הכי חזקות, העץ לא יעקר ממקומו אם השורשים שלו חזקים, אלא רק יצבור יותר כוח.

והנמשל הוא האדם. אם האדם מחובר לשורשים הרוחניים שלו הוא לא נעקר ממקומו אלא רק מתחזק באמונתו.

שלב ג’- ואיך נהיה מחוברים?

 מתחלקים ל-2 קבוצות. כל קבוצה מקבלת צלחת עם במבה.

באמצע המעגל מניחים 2 ערימות קלפים ובכל תור כל קבוצה מרימה קלף מאיזה ערימה שהיא רוצה, ומבצעת את ההוראה.

בכל קלף יהיה רשום משהו כמו: “תנו 2 במבות לקבוצה השניה” או “קחו 3 במבות מהקבוצה השנייה”.

הקטע הוא שלא מגלים להן שחבילה אחת מכילה את כל הקלפים של “תן” והחבילה השנייה את כל הקלפים של “קח”. בשלב מסויים הן עולות על זה ומשתמשות רק בערימה של “קח”. בסוף מגלים להן שהמטרה הייתה להישאר עם הכי פחות במבות.

מספרים להן שהיה מחקר שחקר כמה ניצולי שואה ומה גרם להם להחזיק מעמד והוא גילה שאחד הדברים שהחזיקו אותם היה נתינה.

כשאנחנו נותנים אנחנו מחזקים את האחר אבל זה מחזק גם אותנו ונותן לנו כוח להמשיך בדרך, לקום ולהתאושש.

אם יש זמן אפשר לספר את המשל עם הנר שמעבירים מנר לנר ועדיין כולם נשארים דולקים.

 לסיכום

אם השורשים הרוחניים שלנו יהיו חזקים ועמוקים, נצליח לעמוד בכל סערה שתבוא עלינו ח”ו.

אנו צריכים תמיד להיות מחוברים אחד אל השני, כי רק ככה ננצח. ואחד הדברים שמאוד עוזרים להישאר מחוברים הוא הנתינה.

בזכות החיבור והאמונה שלנו, הצלחנו לעבור את השואה, ואפילו לצמוח ממנה ולהקים את מדינת ישראל.