בונים מסגרת (פעולה)

חלמתי פעם על עיר משונה,

שאין כמוה באף מדינה.

מקום כל כך כיף ואידיאלי,

שמותר לעשות שם פשוט מה שבא לי.

מוקדם בבוקר קרני השמש זורחות,

אבל אני יכול להישאר במיטה גם כמה שעות.

אפשר להתלבש המון זמן, אם בכלל רוצים,

ולא צריך ללכת אף פעם ללימודים.

אם יש משהו שנורא מציק,

אפשר להתעצבן ולצעוק – זה בכלל לא מזיק.

שם אף אחד לא ממהר לעבודה,

ולא צריך להיות נימוסיים ולומר "שלום ו"תודה".

נראה לי ששם הכסף גדל על העצים,

כי כל היום הילדים אוכלים ממתקים.

אז החלטתי אחרי מאמץ לא קטן,

לתאר לכם חלק ממש קטנטן.

רק תדעו שמדינה כזו קשה לתאר,

אז אני אנסה לעשות זאת פחות או יותר.

ותגידו לי גם אתם ילדים,

אם במדינה כזאת לחיות, הייתם רוצים:

במדינה הזאת יש משהו מוזר,

מותר לאכול שם כל דבר.

כי בארץ הזאת המשונה,

אפשר לבקש גם עוד מנה.

ואמא לא תגיד "די, מספיק"

וגם לא תצווה "קח עוד כפית"

ואם לא רוצים לגמור כל כך,

אפשר פשוט לזרוק לפח.

וכל יום אוכלים מה שרוצים

ואפשר לאכול מיליוני ממתקים.

ואף אחד לא יזכיר שיניים לצחצח,

גם אם אני לא רוצה וגם אם אני שוכח.

חלמתי גם על עוד דבר נחמד,

שלא שמים שם על אף אחד.

אין שם מבוגרים שאומרים לך מה לעשות,

ואפשר להתחצף ולעשות שטויות.

ולא משנה אם הגרביים לא באותו הצבע,

והלכלוך נמצא שם בדרך קבע

העיקר לעשות מה שרוצים,

ולא אכפת מה שאומרים.

ובין 2 ל4 מותר לצעוק ולהפריע,

לדלג, להשתולל, לרוץ ולהריע

כי אף אחד לא שם לב,

אפילו אם ילד גדול משתובב.

בעיר הזאת, האדירה,

לא הייתה מילה כזאת "מורה".

לכל אחד יש שם מחשב,

שעושה בשבילו הכל – חושב ופותר, מוחק וכותב

ובסוף המחשב ניגש גם לבחינה,

ומקבל ציון אחד שמספיק לשנה.

אז תגידו לי שבט מקסים,

נכון שמקום כזה נשמע כה מדהים?

נעצור לרגע את הקראת הסיפור ונשאל את החניכים:

– האם הייתם רוצים לגור בעיר המתנהלת כך? מדוע?!

מי שתשובתו הינה "כן", ישים במרכז את הפתק האדום שבידו ומי שתשובתו "לא" ישים את הפתק הירוק.

נספור כמה פתקים יש מכל צבע ונשמע מהחניכים מה דעתם ומדוע אלו תשובותיהם.

לאחר מכן נמשיך בסיפור:

אבל אחרי שהייתי שם במדינה יום שלם,

התחיל להיות לי קצת משעמם.

כי כשמותר לעשות מה שרוצים,

ואין בכלל הגבלות וחוקים,

ואין מסגרת כי עושים מה שרוצים,

אז אנשים נהיים לא כל כך שמחים.

ופתאום שמתי לב, כשהסתכלתי מסביב,

שאין בכל האנשים האלה אדם אדיב.

וזה בכלל לא נחמד לעשות רק מה שאתה אוהב,

כי ככה כל אחד רק על עצמו חושב.

אז אולי זה נחמד לכמה רגעים,

אך ממש לא כדאי לכל החיים.

ועכשיו, גם אתם – חישבו כל אחד,

היית רוצה לגור שם לעד?

נפנה לחניכים שוב בשאלת הסיום של הסיפור:

– האם הייתם רוצים לגור בכזה מקום, השונה מסגנון החיים שלנו, מקום שאין בו כללים בכלל?!

מי ששינה בינתיים את תשובתו, יכול להחליף את הפתק ששם במרכז המעגל. נספור שוב כמה פתקים יש

מכל צבע ונראה האם חלו הבדלים בהחלטת החניכים, מהי צורת החיים המועדפת.

נשאל את החניכים:

– לשם מה אנו צריכים כללים? במה הם עוזרים לנו?

נראה יחד עם החניכים, שאף על פי שהמסגרת לפעמים אינה נוחה לנו, ונראה לנו שהרבה יותר נחמד "לעשות מה שבא לנו",

אנו חייבים גבולות וכללים בכדי לשמור על חיים תקינים ועל כן בכל מקום ובכל חברה קיימים כללים כדי ליצור סדר ומסגרת.

 ובסופו של דבר זה גם הרבה יותר נחמד ונעים כך. (נזכיר להם את התנהלות המשחק בשלב הראשון של הפעולה).

שלב ג'- הכללים של הסניף:

גם בסניף ובשבט אנו צריכים כללים ומסגר על מנת לשמור על הסדר בסניף ועל ההתנהלות התקינה של הפעילות.

נחלק את השבט למספר קבוצות וניתן להם משימה להציע לסניף תקנון, בכדי שהפעילות בסניף תתנהל בצורה הטובה ביותר,

בצורה מסודרת, מאורגנת ונעימה לפעילות.

הקבוצות יסיימו ויציגו את הצעותיהם, לאחר שכל קבוצה תציג את מה שהיא כתבה,

נראה אילו כללים הציבו הנהלת התנועה וצוות הסניף להתנהלות הסניף.

נציג בפניהם כרטיסיות עם המילים: מפקד, כחול לבן, תפילה, הגעה בזמן, התנהגות.

נסביר לחניכים כל אחד מן המושגים:

מפקד- בכל שבת, עומד כל הסניף בצורה מסודרת לפי שבטים. המדריכים סופרים כמה כל חניכים יש בשבט,

אומרים דבר תורה ושרים את המנון התנועה. כך מצוינת בצורה מסודרת תחילת הפעילות בסניף.

כחול לבן- בפעילות אשר מתקיימת בשבת, חייבים כל החניכים המשתתפים לבוא בלבוש כחול לבן.

כאשר כולם לבושים בכחול לבן, ברור מי שייך לסניף, משקיע ורוצה להיות בו.

תפילה- בכל שבת מתקיימות בסניף תפילות מנחה וערבית. החניכים חייבים להשתתף בתפילה אשר הינה חלק מן הפעילות.

הגעה בזמן- כאשר המדריכים קובעים שעה לפעולה, על החניכים והמדריכים להגיע בזמן.

התנהגות- בשטח הסניף ישנם כללי התנהגות שעל החניכים לעמוד בהם. חוצפה, קללות, מכות וכדומה אינם מתאימים ולא

נרשה לכך שיהיו בשטח הסניף.

מדריך שים לב! חניכיך השקיעו וכתבו כללים, חשוב כי תתייחס ותשתמש במה שהם כתבו,

כדאי לקחת כמה מן הכללים של החניכים ולקבוע אותם ככללי השבט.