של נעליך מעל רגליך(פעולה)

1. החניכים יעמיקו את הכרתם בחלות הקדושה על המקום, בדרגות שונות.
2. החניכים ידגימו מקומות שונים שעליהם חלה קדושה.
3. החניכים יבינו כי קדושת המקום מחייבת התנהגות מתאימה, וכי את זאת מלמדות אותנו ההלכות השונות הנוגעות לכך.
4. החניכים יחושו אחריות לשים לב למקום שבו הם נמצאים, ולהתאים אליו את התנהגותם.

 

• כרטיסי מקומות
• כרטיסי משימה: יצירת תקנון
• כרטיסי משל ונמשל
• בריסטול מוכן עם סיכות-משרד לתלייה
• חלקי פאזל

 

 

שלב א’-  מתנהגים כראוי למקום

 

המדריך יחלק את החניכים לקבוצות קטנות. בשבט קטן במספר החניכים אפשר לתת את המשימה גם לחניכים יחידים.

כל חניך או כל קבוצה יקבלו “כרטיס מקום”.

 

החניכים יציגו בפנטומימה את ההתנהגות המתאימה למקום הרשום בכרטיס שבידיהם.

על שאר חברי השבט לנחש מהו המקום שחבריהם מציגים.

 

כרטיסי המקומות (המדריך יוכל להוסיף כרטיסים כרצונו):

• מגרש כדורגל
• סופרמרקט
• מוזיאון
• חוף הים 
• בית המשפט
• מטבח

 

בתום המשחק, נשאל את החניכים:

– על פי מה זיהיתם את המקומות השונים?

 

נכוון אותם לכך שעל פי התנהגותו של האדם במקום שבו הוא נמצא אפשר לנחש את מיקומו,

אם אכן הוא מתנהג באופן המתאים למקום,

ונסכם את המסקנה שאנו יודעים מה מאפיין כל מקום שאנו נמצאים בו ומתאימים את התנהגותנו אל אופיו המיוחד.

 

 

 קדושה. זה כל ההבדל!

המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות:

1 – קבוצת גבאי בית הכנסת “כינור דוד”

2 – קבוצת הוועד האחראי על מוזיאון ישראל

 

מתוך נספח 1 תקבל כל קבוצה את כרטיס ההוראות המתאים לה.

בהתאם להנחיות הכרטיס תקבע הקבוצה תקנון התנהגות המתאים למקום שעליו היא אחראית.

אם הפעולה מתבצעת ביום חול כדאי להביא בריסטולים וטושים צבעוניים ולכתוב את התקנון בצורה נעימה לעין,

ואם הפעולה היא בשבת ינסחו החניכים את התקנון בעל פה.

כשיסיימו את השלב הזה תציג כל קבוצה בפני השבט את התקנון שיצרה.

 

למרות השוני במקום שבעבורו התקנונים מנוסחים צפוי שיימצאו קווי דמיון בין שניהם.

 

בעקבות המשימה יפתח המדריך בדיון וישאל:

-מה הדומה בין שני המקומות?

-מה ההבדל בין המקומות?

-האם בשניהם נוהגים כבוד מאותה סיבה?

-האם התפקיד של המקום קובע את חשיבותו, או שיש גורם נוסף שיכול לגרום למקום ייחוד ובעקבות כך התנהגות שונה?

 

ייתכן שהחניכים יעמדו בעצמם על גורם הקדושה, המיוחד לבית-הכנסת, ואשר אינו קיים במוזיאון,

והגורם הבדל מהותי בין היחס המיוחד לבית-הכנסת לבין ההתנהגות המכובדת הנדרשת בעת הביקור במוזיאון.

על כל פנים בשלב הבא של הפעולה, באמצעות הסיפור שנקרא באוזני החניכים,

ננסה להבין יותר, ביחד אתם, מה גורם להתייחסות המיוחדת, הנעלה, למקום,

ובאופן כללי יותר נעמוד על השאלה מה עושה מקום לקדוש יותר ממשנהו.

 

 

שלב ב’-  קדושת המקום – על שום מה?

 

נספר לחניכים את הסיפור על אודות “לינגצ’י והחדר המסתורי”.

 

למדריך:

כדאי מאוד לקרוא את הסיפור מראש ולהכינו כך שתוכל לספרו בעל-פה, בתוספת “צבע” ופרטיים מקוריים משל עצמך.

כדאי לקרוא את הסיפור כמה פעמים בעצמנו, לפני שנספרו לחניכים.

במהלך הקריאה המוקדמת נתכנן את שינויי הטון המתאימים במהלך הסיפור כגון לחישה,

צעקה, קול רועד מהתרגשות או מפחד וכד’.

נוסף על כך כדאי לתכנן “רעשי רקע”, כגון דפיקה בדלת, מחיאת כף וכיו”ב,

“פעלולים” שיש בהם כדי להגביר את מידת העניין של החניכים בסיפור, ואת יכולת הריכוז שלהם בהקשבה לו.

אפשרות נוספת היא שימוש בתנועות גוף כגון ישיבה או קימה תוך כדי סיפור, תנועות ידים מודגשות ועוד.

ככל שנשקיע בהבעותינו במהלך הסיפור יהיו החניכים מרותקים יותר אליו ותגבר הזדהותם עם המסופר בו.

 

לינגצ’י והחדר המסתורי

הסיפור שלנו מתרחש בכפר סיני קטן. למשפחת בינגצ’י, משפחה סינית קטנה, הגרה בבית-עץ סיני קטן, חמישה ילדים.

הקטן מביניהם הוא לינגצ’י, ועליו יתעכב סיפורנו:

לינגצ’י בן השש הוא ילד פיקח, נבון וסקרן. הוא לומד בבית הספר הקטן בכפר וחוזר יום יום מביה”ס באותה השעה.

ביתו של לינגצ’י היה בית סיני עתיק בן למעלה מ-250 שנים.

בבית הקטן היו שלושה חדרים: חדר להורים, חדר לילדים, שבו גם אכלו את סעודותיהם, וחדר לאורחים. חדר זה היה מיוחד.

הוא נפתח רק כשהגיעו אורחים. לפני הכניסה לחדר היה על הכול לחלוץ את נעליהם ואת כובעיהם ורק אז היה מותר להיכנס.

 

יום קייצי אחד זרחה השמש במרום ולינגצ’י היה בדרכו הביתה.

הוא החל לחצות את שדה החרציות הצהוב, ולפתע עלה במוחו רעיון גאוני:

הוא יקטוף לאמו זר פרחים ענק לכבוד האביב הנפלא

! לינגצ’י החל מתרוצץ בשדה הפרחים, קוטף, וקוטף, עוד פרחים, ועוד פרחים …

 

היום התאחר, ולינגצ’י מיהר הביתה, נרגש כולו להראות לאמו את הזר שקטף במיוחד לה.

 

הוא פרץ הביתה בסערה, הַיְשֵׁר לחדר הילדים, אבל אף אחד לא היה שם. הוא פנה לחדר ההורים, אך גם שם לא היה איש …

לינגצ’י שמע קולות שיחה מכיוון חדר האורחים, וכבר רצה להראות לאמו את הזר, ולכן פרץ לחדר האורחים במהירות.

 

העיניים הנזעמות שניתלו בו הביכו אותו.

הוא לא הבין מדוע כולם נראים כה נזעמים… ושאל את עצמו: “מה עשיתי???”.

אז נזכר לינגצ’י במנהג המשפחתי, אותו המנהג האוסר על הכל להיכנס לחדר האורחים חבוש כובע ונעול נעליים.

הוא הביט ברגליו, וראה אותן נעולות, ואת ראשו כבר לא היה לו צורך למשש: הוא הבין שהוא גם חובש כובע …

הבושה והמבוכה שאפפו אותו הניסו אותו מן החדר.

הוא יצא מן הבית כועס ועצוב, והחליט לברר את סיבת המנהג המשפחתי העתיק הזה!!!

מדוע אין הוא יכול להלך גם בחדר זה בעודו נעול נעליים כאחד האדם?!

 

כאן נעצור לרגע את הסיפור ונבקש מהחניכים לנסות לדמיין ולשער:

מה עשוי להיות מקורו של המנהג? מדוע מתייחסת המשפחה כך ל”חדר האורחים”?

 

למדריך:

בשלב זה אל תביע את דעתך ביחס לרעיונות השונים שיעלו, אלא עודד את החניכים להציג דעות מגוונות.

 

לינגצ’י ירד אל המרתף.

במרתף הבית הסיני העתיק שלהם נמצאו כל ספרי המשפחה, אילנות היוחסין ושאר מסמכים עתיקים הקשורים במשפחתם.

לינגצ’י היה נחוש בדעתו למצוא את התשובה והיה בטוח שזהו המקום הטוב ביותר לחפש אותה.

שעות ארוכות חפש לינגצ’י בספרים ובדפים, ואלו היו פזורים באי סדר ברחבי המרתף.

על הכפר הסיני ירד הערב.

 

משפחתו של לינגצ’י כבר החלה חוששת ודואגת: “לאן נעלם הילד?”

בעוד משפחת ביגנצ’י מחפשת אחריו, היה לינגצ’י שקוע גם הוא בחיפושים.

 

לפתע נתקלו עיניו בשרטוט של הבית. תוכנית עתיקה מהתקופה שבה היה הבית עדיין חדש חדש.

לינגצ’י עיין במגילה ולפתע הבין הכל. הסיבה למנהג פשוטה:

בתקופה ההיא לא היה למשפחתו די כסף לבנות תנור בכל חדר, ורק בחדר האורחים היה תנור.

לינגצ’י פרץ בצחוק אדיר כשחשב על זה שכנראה בעבר, כשנכנסה המשפחה מהחדרים הקרים לחדר החם,

 חלצו הכול נעלים והסירו כובעים!…

 

עם הזמן הפך הדבר למנהג. לינגצ’י נרגע מצחוקו … גלגל את גיליון התוכנית,

ובעוד הוא עולה במדרגות המרתף, חזרה לביתו החלה לנקר במוחו שאלה חדשה:

“כיצד אנהג מעכשיו בחדר האורחים? האם עליי להמשיך להסיר את נעליי ואת כובעי?” …

 

כאן שוב נעצור את הסיפור ונדון עם החניכים בשאלה האם היו ממשיכים להקפיד על המנהג גם לאחר גילוי הממצאים במרתף?

מה היו אומרים הם להוריו של לינגצ’י, לו עמדו במקומו?

נשאל את החניכים מה היו עושים במצבו. נאפשר להם לענות בחופשיות ותשובותיהם יהוו בסיס לסיכום.

 

משהגיע הביתה קידמו הכל את פניו בדאגה :”היכן היית?!”

הוא סיפר להם את כל אשר קרה, ואת תגלית “מחקרו”, כלומר מהי באמת הסיבה למנהג העתיק הזה.

לינגצ’י היה משוכנע שהידיעה תדהים את הוריו. לא היה לו שום ספק שהוריו לא ידעו את מקור המנהג.

הוא רצה לבקש מהם להפסיק את המנהג, שהרי זה מכבר בטל טעמו.

למרבה ההפתעה הוריו כלל לא נדהמו ממה שגילה.

 

כמו כן הם לא הראו שום סימן שהם מתכוונים לבטל את החוק המשפחתי הקשור לחדר האורחים.

 

“לינגצ’י חביבי”, כך אמרה לו אמו, “האם לא שאלת את עצמך מדוע דווקא חדר זה חומם?!”,

“מדוע לא חיממו את חדר השינה או חדר האכילה?!” …

לינגצ’י היה נבוך.

הוא כלל לא חשב על כך…

 

“אין זה מקרי”, המשיכה אמו.

“שנים רבות רבות היה מלכנו האהוב מבקר בכפרים פעם אחת בשנה. מדי שנה הוא היה יוצא למסע בן חודש ימים.

מכל הכפרים ומכל הבתים בחר המלך להתארח דווקא בביתנו הפשוט.

אבות אבותיך היו מארחים אותו בחדר האורחים שלנו, ומשום כך היה דווקא הוא החדר המחומם.

כך היה במשך שנים ארוכות, עד לפני 20 שנה. זמן לא רב לפני שנולד אחיך הבכור הפסיק המלך להתארח בביתנו.

הוא הדיר את רגליו מבתי הכפריים” …

 

לינגצ’י הביט מוקסם בחדר. “בחדר זה ממש שכן המלך במשך חודש שלם, שנים על גבי שנים …”

“עכשיו אני מבין את כל המנהגים הקשורים בחדר”, הרהר לינגצ’י.

“אך מדוע הפסיק המלך להתארח בביתנו???”

 

אמו הפריעה לו במחשבותיו,

“לינגצ’י חביבי, אני רואה שאתה עצוב שהמלך עזב את החדר שהכינו במיוחד בשבילו.

אבל אנחנו מאמינים ומקווים שהמלך יחזור להתארח פה, והחדר הזה

, שאנו ממשיכים לכבד ולייחד, יחזור לשמש את מלכנו האהוב …”

 

כשהניח לינגצ’י את ראשו העייף באותו הערב על הכרית הסינית הקטנה, בחדר שינה הסיני הקטן שלו,

הוא ידע שהיום הוא למד הרבה דברים חשובים…

 

בתום הסיפור נשאל את החניכים:

-מהו ההבדל בין חשיבות החדר על פי מה שהבין לינגצ’י לבין הסיבה האמיתית שגילה לבסוף?

נרמוז להם כי מדובר בגורם שמבדיל בין מקום סתמי שבו מתנהגים בנימוס, כדוגמת המוזיאון,

לבין מקום מיוחד באמת, המשמש משכן כבוד למלך, כמו בית-הכנסת, שהוא “מקדש מעט”…

 

נאמר לחניכים שסיפור זה לא קרה באמת בסין, אך שהוא משל למציאות הקיימת באמת במערכת החיים שלנו.

נבקש מהם לחשוב מהו המשל ומהו הנמשל.

 

נעמיד בפני החניכים פלקט, ועליו רשומים פרטי המשל. נכין “כרטיסי נמשל”,

ונבקש מהחניכים לחשוב מהו הנמשל לכל פרט במשל.

משיחשפו את הנמשל נצמיד את הכרטיס שהכנו במקום המתאים על הפלקט:

 

 

לאור הקבלת המשל לנמשל נגיע עם החניכים להבנה כי המקומות הקדושים אינם מיוחדים סתם,

 אלא הם מקומות שיש בהם קדושה,

בהיותם משמשים משכן למלך מלכי המלכים, כלומר מקומות שבהם אנו יכולים להתקרב במיוחד למלך הכבוד,

ו ממילא ראוי לתת להם כבוד אמיתי.

 

נדגיש כי ישנו הבדל עצום בין נימוס וכבוד טכני שאנו מתנהגים לפיו במקום כלשהו

לבין כבוד פנימי שאנו רוחשים למקום קדוש, כבוד הנובע מקדושת המקום.

 

נסכם כי אף אם ההתנהגות כלפי חוץ יכולה להראות דומה בין מקום שאינו מקודש, כגון מוזיאון,

למקום שחלה בו קדושה, כגון בית כנסת, ההבדל בין השניים עצום.

לכן, כך נאמר לחניכים, עלינו לשים לב מדוע אנו מתנהגים בכבוד, מהי הסיבה לכבוד המקום,

ולא ניתן דעתנו רק לשאלה איך אנו מתנהגים .

 

נשאל:

– מהי, אם כן, סיבת ההתנהגות המכובדת במקומות הנחשבים ל”מקומות קדושים”?

נגיע עם החניכים להבנה שבמקום שיש בו קדושה אנחנו מתנהגים באופן מכובד מפני שבו מתאפשרת קרבה רבה יותר למלך-מלכי המלכים, וזהו עצם ההבדל שבין התנהגות בבית כנסת, גם אם הוא חרב!, לבין ההתנהגות במוזיאון או בקונצרט.

 

 “של נעליך מעל רגליך”

 

המדריך יציג בפני החניכים חידה:

– בתחילת ספר שמות התורה מספרת לנו על דמות שהצטוותה לנהוג מנהג כבוד במקום קדוש.

מי הדמות? כיצד נקרא המקום שבו עמדה? במה נצטוותה לפני עומדה במקום???

 

ניתן לחניכים רמזים עד שאחד החניכים יגלה כי מדובר במשה רבנו.

 

נקרא באוזניהם מתוך ספר שמות ב’, א-ו:

 

לאחר קריאת הפסוקים נתאר לחניכים את המתרחש באירוע,

ונעשה זאת בציוריות שֶׁתְּחַיֶּה בעבורם את חוויית המעמד, עד כמה שהדבר אפשרי.

 

נשאל את החניכים:

– כיצד חש משה הרועה כאשר מתגלה אליו האלוקים?

– מהו יחסו למקום שבו הדבר מתרחש?

– האם תוכלו להסביר מדוע נעשה המקום ל”אדמת קודש”?

 

יש להניח שהחניכים יזדהו לחלוטין עם עוצמת קדושתו של המקום, מקום שבו האלוקים מתגלה למשה.

גם הם היו מזדעזעים ומתרגשים בוודאי, לו חוו מעמד כזה.

 

למדריך,

בקבוצות ברמה גבוהה כדאי לבקש דוגמאות נוספות מההיסטוריה היהודית שאנו יודעים שחלה בהם קדושת המקום עקב התגלות ה’ שם,

כגון ההתגלות שזכה לה אברהם אבינו בהר מוריה,

(ובהקשר זה נציין כי מלוויהם של אברהם ויצחק, שלא התאימו ברמתם הנשמתית לחוות את הקדושה שם, חיכו למטה, עם החמור),

כגון הר סיני, שהוגבל בפני העם לפני קבלת התורה, כגון הסיפור על יהושע ופגישתו עם שר צבא ה’ ועוד.

 

 

שלב ג’:  להיות במקום קדוש: הלכה למעשה

 

המדריך יסביר לחניכים שאמנם אין אנו בדרגת משה רבנו, ואיננו זוכים לראיית מלאך ה’ במקום,

אולם נעיר את תשומת לבם של החניכים כי נפלה בחלקנו זכות גדולה לחיות בארץ ישראל

ולהיות במקומות שונים שבהם חלה קדושה ושבהם אפשר לזכות בקרבת אלוקים.

 

לפיכך, כך נסביר להם, עלינו ללמוד את ההלכות הנוגעות לקדושת המקום, כדי שננהג בהם כראוי,

וכדי שנזכה לקרבה גדולה הרבה יותר, בעז”ה.

 

לצורך כך נחלק לחניכים חלקי פאזל (נספח 2).

כל חניך צריך למצוא את בן זוגו לפאזל,

אשר כל אחד ממנו מורכב מתמונת מקום כלשהו ומחלק משלים המציין כיצד יש להתנהג באותו מקום.

לאחר שהחניכים ימצאו את בני-זוגם נערוך סבב בין הזוגות, וכל זוג יציג את המקום המקודש שבידו ואת ההנהגה הראויה בו.

נבקש מכל החניכים להוסיף הנהגות נוספות הידועות להם לגבי המקום.

אתה, המדריך, תוכל להוסיף מידע מתאים לכל מקום, על פי הקטעים המובאים בעבורך בנספח 3,

המפרטים עבורך את ההנהגות הראויות במקומות השונים.

(בשבט שבו מספר החניכים גדול אפשר לתת לכל זוג או לכל שלישייה חצי פאזל והם ייהפכו לקבוצה שתדון בנושא שבידיה,

ואחר כך תציג את הדיון בפני השבט.)

 

 

להלן פירוט כרטיסי הזוגות:

1. בית כנסת: אין לעבור דרכו בדרך קיצור, ומכל מקום אם נכנס לבית הכנסת לצורך “חול” כלשהו חייב לשאת שם תפילה.

2. הכותל: אין להפנות גבו כלפי מקום המקדש אפילו כשחרב.

3. סוכה: הכנסה של כלים מכובדים ולא כלי חרס בזויים, למשל.

4. הר הבית: אפילו כשבית המקדש חרב לטמאי מת, כלומר לכולנו, אין לדרוך במקום המקדש.

5. ארץ ישראל: יש לנהוג קדושה בפירות ובירקות שגדלים בה וצריכים להקפיד בהם במצוות רבות.

 

 

 

לאור הנלמד בפעולה נשאל את החניכים:

• מהו, אם כן, ההבדל בין מוזיאון ישראל המפואר, השקט והנקי לבין בית הכנסת בשכונה שלנו?

 

נבקש מהחניכים לציין הבדלים רבים ככל שיוכלו, כדי להבחין בין שני המקומות.

אם לא יעלו תשובות, נכוון אותם באמצעות השאלות שלהלן:

• מה ההבדל בין ההרגשה כאשר נכנסים לבית כנסת לבין ההרגשה כשנכנסים למוזיאון?
• מה ההבדל בין ההרגשה כאשר יוצאים מבית כנסת לבין ההרגשה כשיוצאים ממוזיאון?
• מה ההבדל במטרות ההגעה אל שני סוגי המקומות?
• מדוע נתנהג בנימוס בשני המקומות?

  

לסיכום:

בפעולה ראינו כי המוקד בבית הכנסת ובמקומות הקדושים הוא הקדושה הקיימת בו

והפוטנציאל שבו לגרום לנו להתעלות התעלות רוחנית באמצעותו ולהגיע לקרבת אלקים,

בניגוד למוזיאון, שגם אם הוא מקום מכובד ויפה, ולכן נשמור על כבודו, הרי שהתנהגותנו זו תהיה רק בגדר נימוס חיצוני.

 

הבנו כי ההבדל המרומם מקום להיותו קדוש נעוץ בקדושה הנובעת מהשכינה השורה בו,

וכי יכולתנו שלנו להתקרב לה’ במקום מסוים היא ההופכת אותו לקדוש.

 

למדנו שהתנהגותנו במקום צריכה להתאים לאופיו, למהותו ולתפקידו,

ולכן כדי שנתנהג כראוי במקומות שבהם יש קדושה,

 קבעו בעבורנו חכמים הנהגות והלכות לגבי מקומות שונים שחלה עליהם קדושה.

 ועלינו ללומדם ולהקפיד עליהם וכך בעז”ה נזכה להתקרב אליו.