מהלך הפעולה:
-
- מחלקים את החניכים לשתי קבוצות ואומרים להם להתחיל לשחק. מן הסתם הן ישאלו מה? איך?.. נותנים להם לנסות להסתדר בעצמם, ואז שואלים אותם: רוצים לקבל את ההוראות? ומסבירים להם את המשחק (bee, שתי כלבים ועצם, תפסוני, הדגל או כל משחק אחר) (הסבר לbee: יש שתי קבוצות, ולכל קבוצה יש חצי מגרש שהוא השטח שלה (כמו בהדגל) וכמו בתפסוני כל קבוצה מוציאה ילד אחד כל פעם. כל עוד החניך אומר "beeee מותר לו לתפוס חניכים וככה להפוך אותם לשבויים שלו/להוציא אותם מהמשחק. אם הוא אומרת beeee לקבוצה השנייה אסור לתפוס אותו למרות שהוא בשטח שלהם. אבל אם הוא מפסיק או לא אומר, הקבוצה השניה יכולה לתפוס אותו כל עוד הוא בשטח שלהם. וככה כל פעם מוציאים חניך… עד שקבוצה מנצחת.
- קושרים לכמה חניכים את העיניים, מפזרים ממתקים ברחבי החדר, ואומרים להם ללכת לקחת את הממתקים. הם כמובן יתקשו לדעת איפה נמצאים הממתקים בעיניים עצומות…
בפעם השניה נעשה אותו דבר, רק שהפעם נסכים לחניכים שלא קשרו להם את העיניים לתת לחניכים שקשרו להם הוראות איפה הממתקים ואיך ללכת.
3. סיפור – העציץ (שימו לב, זה לא הסיפור המוכר.. הוא שונה) אפשר להקריא במקום את "מר זוטא ועץ התפוחים". שני הסיפורים מתאימים למסר…
"כל הילדים יקבלו במתנה עציץ" הודיע המלך האהוב על כל תושבי הממלכה. המתנה של המלך שימחה את כל הילדים. במיוחד את יוסי, שתמיד רצה פרח משלו. הוא כבר דמיין איזה פרח יצמח מהעציץ שלו. הוא חשב שזה יהיה פרח אדום. כן, הוא חייב להיות אדום. הוא יהיה גבוה מאוד, ויהיו לו הרבה עלים וגם כמה פרחים. לכן חיכה יוסי בקוצר רוח ליום בו יחולקו העציצים לכל הילדים ברחבי העיר. הגיע היום. ויוסי, כמובן, השכים קום כדי להיות מהראשונים בתור. אלפי – לא, מליוני ילדים הגיעו לחצר וניגשו אל עמדת החלוקה, בה עמד המלך בעצמו. כן, המלך בעצמו הגיש ליוסי עציץ יפיפה! אבל הי, רגע, העציץ שלו היה ריק לגמרי, ללא שום פרח! "הי!" צעק יוסי באכזבה. "הביאו לי עציץ ריק!" ילד אחד, ששמע את יוסי צועק, ענה לו: "טיפש, העציץ ריק כי יש בו עכשיו רק זרע, וממנו צריך לצמוח הפרח". יוסי האמין לילד, וחזר שמח, אולי רק קצת מאוכזב, לביתו. הוא חיכה יום, ועוד יום, עבר שבוע, הוא חיכה חודש! "העציץ הזה מקולקל" בכה יוסי. ובדיוק שהיה באמצע לנגב את הדמעות, ראה את חברו, דני, חולף ליד החלון שלו ובידו משהו יפיפה – זה היה עציץ! בתוכו היה פרח אדום וגבוה, עם המון עלים והמון פרחים קטנים שעמדו להיפתח! "הי!" קרא יוסי לדני. "מאיפה לך עציץ כזה?"
"זה?" שאל דני בתמיהה "קיבלתי אותו לפני חודש בדיוק מהמלך!" "מה?" קרא יוסי. "אבל גם אני קיבלתי בדיוק כזה עציץ, ומשלי לא צמח כלום! אמר יוסי בתימהון.
דני חשב מעט, ואז אמר: "אולי בגלל שלא השקת את העציץ, לא הפכת את האדמה ולא שמת בשמש, לא צמח לך שום דבר?
"להשקות אותו??! לשים אותו בשמש? להפוך את האדמה?" תמה יוסי. "אבל לא עשית שום דבר מכל אלה!" "אז מה אתה מתלונן? זו הסיבה שלא צמח לך שום דבר!!"
לסיכום
מסכמים ומחברים לנמשל: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא!" הודיע המלך – הקב"ה. המתנה של המלך שימחה את כולם. אבל אם יש לי מראש חלק לעולם הבא – למה לעבוד, לשמור מצוות, להתאמץ? (נותנים לחניכות לחשוב)
הסיבה היא כמו בסיפור עם העציצים – אם נשקיע מאמץ, החלק שלנו יהיה כמו העציץ של דני – יפיפה ופורח. ואם לא נעשה כלום – נצטרך לקבל עציץ שומם כמו של יוסי, שאין מה לעשות איתו…
איך מטפחים את החלק שלנו לעולם הבא? משקים אותו? (נותנים לחניכות לחשוב) כדי להשקיע בחלק שלנו, אנחנו לומדות פרקי אבות. אנחנו צריכות לשמור מצוות, וגם לעבוד על המידות שלנו, לפי מה שמדריכים אותנו בפרקי אבות. כמו במשחקים – שלא ידענו מה לעשות בלי הוראות, ככה פרקי אבות הם ההוראות שלנו איך לטפח את העציץ שלנו, בצורה הטובה ביותר.
אנחנו מתחילות מערך בו כל פעם נלמד משנה ממסכת אבות. יש מנהג ללמוד את המסכת הזו לקראת מתון תורה, או לקראת ראש השנה, כדי להגיע מתוקנים וטובים יותר לימים האלו. את הלימוד התחלנו דווקא ממשנה שלא נמצאת במסכת, אבל נוהגים לומר אותה לפני כל התחלת לימוד בפרקי אבות: (מחלקים את המשנה עם הטיצ'יפור, מסבירים מה הקונספט של המערך, מחלקים את הנילוניות בהם הם יאספו את כל המשניות שנלמד)
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". (סנהדרין י, א.)
טיפצ'יפור: לכולנו הקב"ה מבטיח חלק לעולם הבא, אבל אנחנו צריכים לעבוד קשה כל החיים כדי לטפח את החלק שלנו – מתחילים!
