בין חושך לאור (פעולה)

רציונל השבוע:

השבוע השלישי יעסוק בראיית הטוב בהיבט הלאומי, על רקע המלחמה שפקדה אותנו והמציאות הפוליטית המאתגרת שמלווה אותנו. נתייחס לקיומו של הרע, ולקושי ולמורכבות שבמציאות, ונדגיש את העוצמה של הבחירה לראות את הטוב. נבנה מבט רחב שמבוסס על האמונה בה' ועל הידיעה הברורה שהעולם הוא טוב והולך לטוב.

הפעולה בנקודות (מבט על):

• פתיחה –  משחק: שרשרת משימות

• להרחיב את המבט- קטע: רבי עקיבא מצחק, דיון: איך עושים את זה? סבב: יחס לקבוצות בעם ישראל

• הבחירה לראות טוב- קטע: השמיים שבתוכי

ציוד ועזרים – הכנה מראש:

• משחק: שרשרת משימות (נספח 1).
• סיפור על רבי עקיבא (נספח 2).
• אנשים ועיגולים (נספח 3) – יש לגזור.
• אתי הילסום – "השמיים שבתוכי" (נספח 4).

פתיחה

←     נפתח במשחק "שרשרת משימות" (נספח 1). נשים לב: גם כשאנחנו לא רואים את כל התמונה הגדולה, יש מי שמתכנן הכול כך שיצא טוב.

להרחיב את המבט

←   נקריא את הקטע 'רבי עקיבא מצחק' (נספח 2).

נסביר שאנחנו אומנם בתקופה קשה ולפעמים לא רואים את האור, אבל אנחנו מאמינים שה' משגיח ומתכנן את כל המהלך. כמו רבי עקיבא, שידע לראות את האור בקצה המנהרה, גם אנחנו רוצים להאמין שיהיה וטוב ושאנחנו חלק מתהליך גדול.

←   נערוך דיון: חשוב להאמין בטוב העתידי, אבל מה עושים פרקטית, כרגע? איך אפשר לראות את המצב הנוכחי באור חיובי יותר? לראות את הטוב שיש כרגע, בהווה?

←   נפרוס על הרצפה את הקלפים האנשים והעיגולים (נספח 3). כל אחת תבחר קבוצה בעם שהיא לא מסכימה עם הדעות שלה, וקלף שמתאר את היחס שלה אל אותה קבוצה.

נעשה סבב: כל אחת תשתף האם היא שמחה ביחס שלה לאותה הקבוצה, האם היתה רוצה שזה יראה אחרת, ותעלה מחשבות איך אפשר לגרום לזה לקרות.

נדבר על כמה חשוב לראות את הטוב בכל החלקים בעם ישראל, במיוחד בזמנים שהמציאות הפוליטית והביטחונית קשה יותר, וכמה חשוב לעשות מאמץ להסתכל על כולם באור חיובי.

לבחור לראות טוב

← נקריא את הקטע של 'השמיים שבתוכי' (נספח 4).

נסביר: אתי הילסום הייתה צעירה יהודייה שכתבה יומנים על חייה בתקופת השואה, תוך שמירה על אמונה באדם ובטוב, עד שנספתה באושוויץ.

סיכום

בשלב הראשון הבנו שאנחנו חלק מתהליך, גם אם קשה לראות כרגע את הטוב, ובשלב השני הבנו את החשיבות שבראיית הטוב גם במצב הנוכחי.

פעולת ביסוס | בין חושך לאור | שבטים מעוז–נחלה

בהמשך לפעולה בשבת, נתחבר לעניין התקווה מהמקום האישי של כל חניכה.

נקרא את הקטע: "התקווה" של דויד גרוסמן.

"ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו.

זה מעשה אופטימי: היכולת להשליך את העוגן הדמיוני אל מעבר למציאות המוחשית מעידה על כך שבנפשו של האדם שמעז לקוות יש עדיין מקום אחד שהוא חופשי. מקום שאיש לא הצליח לדכא אותו, ולא לזהם."

(דויד גרוסמן).

נערוך סבב: כל אחת תגיד משהו שהיא מאמינה בו ושהוא עוגן בשבילה בתקופות קשות בעם ישראל, למשל: משפחה, אמונה בה', חברה טובה וכו'…