מבוא למדריכה:
לאחר שעסקנו בהיכרות עם התנועה ועם תפקידה ובשייכות אליה, בפעולה זו נחבר את הבנות לעניין עיקרי בחזון התנועה – הציפיה לבניין בית המקדש.
אביזרים לפעולה:
- סיפור (נספח 1)
- תפילה לבניין המקדש כמספר החניכות (נספח 2)
שלב א: מאיפה באנו…
- סבב פתיחה: כל אחת מספרת מאיפה סבא וסבתא שלה הגיעו (מי שיודעת…)
בשבט שיש בו הרבה חניכות – נשאל שלוש בנות באופן אקראי מאיפה סבא וסבתא שלהן עלו.
שלב ב': מה חסר לנו?
נשאל: כמו הסבים והסבתות שלכן, עם־ישראל כולו ציפה והתפלל הרבה שנים לעלות לארץ, שתהיה לנו מדינה. מה נשאר לנו עכשיו לעשות? המדינה בנויה, אנחנו בארץ שלנו, יש צבא, רבנות ראשית… מה חסר?
- כדי לענות על השאלה בצורה טובה נספר סיפור (נספח מס' 1).
נסביר: לפעמים נראה לנו שלא חסר שום דבר, יש אוכל, בגדים, ארץ משלנו, בית ספר, סניף…J אבל באמת – העיקר חסר! אנחנו דומים לאנשים שיש להם הכול – אבל הם חיים מתחת לאדמה, כמעט בלי שמש, חסר לנו האור הכי גדול בעולם.
כשיש בית מקדש, שכינה שורה בעם ישראל, וכל העולם מרגיש את האור הגדול הזה ורוצה להתקרב לה' דרכינו. זה משהו שאי אפשר לתאר אותו בכלל, ולו העם שלנו בכל הדורות מחכה ומתפלל.
השם של התנועה שלנו הוא "אריאל", שהוא אחד מהשמות של בית המקדש. אנחנו רוצות לזכור תמיד שאנחנו כתנועה, כעם, מצפות לבניין בית המקדש.
סיכום: תפילה לבניין המקדש
- נחלק תפילה לבניין המקדש (נספח 2) ונאמר אותה יחד. נציע לחניכות לשמור אותה ולומר בכל יום.
פעולת ביסוס מס' 4 | בציפייה לבניין אריאל
בפעולה זו נחזק אצל הבנות את ההבנה שהציפייה לבניין ירושלים צריכה להתבטא בחיים שלנו ממש.
אביזרים לפעולה:
- חידות בציורים (נספח 1)
שלב א: מנהגים של געגועים
- נפתור חידות בציורים (נספח 1) על מנהגים שנוהגים בעם ישראל לזכר החורבן.
נדבר על כך שהמנהגים האלו באים לעורר את הציפייה שלנו לבית המקדש. הציפייה לבית המקדש היא לא רק משהו רוחני שלא קשור לחיים שלנו, אלא היא מתבטאת בחיים שלנו.
שלב ב: הכוח שלנו לבנות
- נחשוב ביחד: מה אנחנו יכולות לעשות כדי שהשמש הזו תאיר יותר?
נסביר לחניכות שכל מצווה שאנחנו מקיימות, ובמיוחד הרצון שלנו לקיים אותה בצורה נכונה יותר, מקרבת אותנו עוד קצת למצב השלם של שכינה בעם ישראל ובית מקדש.
לסיום
אפשר להשמיע את השיר של התנועה "אל המקדש".
