מטרות:
– החניכים יפתחו רגישות למצוקתם של השבויים והנעדרים ולכאבם של בני משפחותיהם.
– החניכים יכירו את האנשים – הדמויות וסיפורי חייהן – העומדים מאחורי שמותיהם של השבויים והנעדרים.
– החניכים יגדירו דרכי פעילות ועשייה לתרומה למפעל השבת השבויים והנעדרים הביתה.
.png?w=800&ssl=1)
עזרים:
-
שעון/ חפץ להחביא
-
כרטיסי מידע – שבויים ונעדרים
-
דף שאלות
-
כותרות לשלב החשיבה
.png?w=800&ssl=1)
מהלך הפעולה:
להיות אבוד…
ננסה לתת לחניכים לטעום מעט מחוויית האבדה והחיפוש,
דרכה נתעורר לרגישות למצוקתן של משפחות השבויים והנעדרים,
וכמובן – השבויים והנעדרים עצמם.
נשחק במשחק המוכר “חם-קר“: נבקש 3 מתנדבים מהשבט וננחה אותם להתבונן בחפץ כלשהו
(לדוגמה השעון של המדריך).
לאחר מכן נוציא אותם מהחדר ונחביא את השעון.
נחזיר חניך אחד פנימה ונבקש מכל השבט להנחות את החניך ב”חם” (קרוב לחפץ) או ב”קר” (רחוק מהחפץ).
לאחר שהחניך הצליח למצוא את השעון, נחזיר את השעון למקום מחבואו ונכניס לחדר את המתנדב השני.
הפעם נורה לשבט להנחותו בעזרת הרמז “חם” בלבד. מן הסתם יידרש לחניך השני זמן רב יותר למצוא את השעון.
לאחר שהחניך השני ימצא את השעון, נקרא למתנדב השלישי.
המתנדב הזה ייאלץ לחפש את השעון ללא כל עזרה מהשבט.
בתום המשחק, נשאל את החניכים:
למי מהמתנדבים היה קשה ביותר למצוא את השעון? מדוע?
מה הם הרגישו כאשר הם עזרו למתנדבים הראשונים למצוא את השעון?
שמחה, סיפוק, הרגשה שההצלחה היא גם שלהם.
מה הם הרגישו כשראו את המתנדב השלישי מחפש את השעון ללא הצלחה?
האם היו בוחרים לעזור לוֹ לוּ יכלו?
נשאל את המתנדבים מה הרגישו כלפי הקבוצה?
קרוב לוודאי שהמתנדב הראשון יודה לקבוצה שתמכה בו ועזרה לו לגלות ואילו המתנדב השלישי יגיד
שהיה שמח לזכות בעזרה ושלחפש לבד זה לא נעים כל-כך…
נעורר את החניכים למחשבה:
כולנו שומעים מידי פעם בחדשות על השבויים והנעדרים- האם תיארנו לעצמנו פעם מה עובר על משפחה
שמחפשת ואינה מוצאת את בנה השבוי או הנעדר? מה היא מרגישה כאשר שנה רודפת שנה ובנה עדיין לא שב הביתה?
מה היא חושבת על החברה הישראלית, שלמענה מסרו בניה את נפשם אך היא לא תמיד מוסרת את נפשה עליהם…
לא תמיד זוכרת די, לא תמיד פועלת די הצורך?
מה מרגישה משפחה המחפשת בן ללא כל קצה חוט למקום הימצאו?
מה מרגישה משפחה המצפה כל-כך לעזרת הציבור, ומרגישה שנותרה בודדה במערכת החיפוש???
נשאל:
בפעולה שעברה הבנו מהי משמעותה של הערבות ההדדית, האם אנחנו אכן מרגישים שותפים לצרה?
האם אנחנו מצליחים להזדהות עם הכאב? האם אנחנו מסוגלים ומוכנים לסייע?
.png?w=800&ssl=1)
מיהם השבויים והנעדרים?
לצערנו הרב ישנם שבויים שכמעט לא מוזכרים בתקשורת וכך הם נשכחים מלב הציבור,
כדי לגרום לחניכים להכיר מקרוב על מי אנחנו מדברים, נשחק משחק בשם “א-ב”.
נחלק את השבט ל-4 קבוצות.
כל קבוצה תקבל כרטיסי מידע בנושא הנעדרים והשבויים ובמשך עשר דקות לפני תחילת המשחק,
החניכים ילמדו את תכנם של הכרטיסים.
רצוי לתת לכל קבוצה את כרטיס המידע שלה מחולק לחלקים, על מנת שכל חבר בקבוצה יקבל חלק מן המידע,
ויתרום את חלקו בלימוד המידע ולאחר מכן בהשבת התשובות.
לאחר שהחניכים ילמדו את כרטיסי המידע, נאסוף את כל הכרטיסים ונבקש שני מתנדבים שיעמדו לצידנו,
בכל פעם נקריא שאלה אחת והמתנדבים (שיקראו: “א” ו”ב”) יענו על השאלה תשובות שונות
(האחד יאמר תשובת אמת והשני ימציא תשובה) וינסו לשכנע את הקבוצות להאמין להם.
כל קבוצה תצביע בתורה עבור תשובה “א” או “ב”, בהתאם לזו הנראית לה נכונה.
הקבוצה המנצחת היא זו שתצבור כמה שיותר תשובות נכונות בסוף המשחק.
כרטיסי מידע:
יהונתן פולארד:
בשנים 1984-1983, עבד יהונתן פולארד, אזרח אמריקאי, בשירות המודיעין של חיל הים האמריקני.
בתקופה זו גילה יהונתן כי גורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארה”ב מונעים באופן מכוון מידע מישראל –
מידע החיוני לביטחונה.
מבחינה חוקית, בהתאם למזכר ההבנה משנת 1983, הייתה ישראל זכאית למידע זה למרות זאת,
ולמרות מאמציו הרבים, לעצור את מדיניות ההסתרה, לא הצליח פולארד לשבור את החרם המודיעיני.
בראותו כי ההשתקה מסכנת חיי ישראלים רבים, החליט להעביר מידע זה ישירות לישראל במסלול חשאי.
פולארד הואשם בסעיף אחד בלבד: העברת מידע מסווג לבעלת ברית ללא כוונה לפגוע בארה”ב.
מעולם לא הואשם בבגידה, בגילוי צפנים, סוכנים, תכניות מלחמה או כל דבר אחר שיכול לפגוע בארה”ב.
אין כל תקדים בהיסטוריה של ארה”ב לכך שאדם, מלבד פולארד, נענש במאסר עולם על עברה זו.
גזר הדין המקובל לעברה מסוג זה הוא בין 4-2 שנים. . סוכנים שביצעו עברות חמורות מזו ופעלו מטעם מדינות עוינות לארה”ב, לא קיבלו עונש אכזרי שכזה.
“בכל בוקר אני מתפלל שהיום זה היום”
לאחר יותר מ-9,000 ימים שבהם הוא מוחזק בכלא,
מאמין עכשיו המרגל היהודי ג’ונתן פולארד כי שחרורו קרוב מאי-פעם. “בכל יום אני קם בבוקר ומתפלל שהיום הוא היום”,
הוא אומר למעריב מתאו שבכלא הפדרלי השמור בוטנר, במדינת צפון קרוליינה.
“אני מתפלל שמנהל הכלא ייכנס לתאי סוף-סוף ויצווה עליי:’אסוף את החפצים שלך, פולארד, אתה הולך היום הביתה!'”
אסיר מספר 09185-016 מכיר תודה לישראלים ששולחים לו מכתבים ומסייעים לו לעבור את הימים והלילות מאחורי הסורגים.
“אני מקבל לא מעט מכתבים מישראל”, הוא אומר.
“אני תמיד מתפלא שאנשים בישראל עדיין זוכרים אותי ושאכפת להם ממני. שהם רוצים אותי בבית.
המכתבים הם החמצן שלי. במכתבים הללו אנשים חולקים עמי לפעמים סיפורים אישיים.
חלק מהסיפורים פשוט מדהימים. אני תמיד נפעם מהאומץ והכוח של העם הזה. אני מרגיש מבורך להיות חלק ממנו”.
בדמיונו הוא כבר רואה את המפגש שלו עם רעייתו אסתר בישראל.
“אשתי אסתר היא קרן האור של חיי”, הוא אומר. “האמונה שלה בי, העידוד, האופטימיות והמסירות שלה,
הם שנתנו לי את הכוח לשרוד בזמנים הקשים ביותר.
אני מדמיין כיצד זה יהיה כשיגיע היום שאשתי האהובה תרוץ אל זרועותיי הפתוחות כשאגיע לנמל התעופה בן-גוריון.
אני מצייר לעצמי את החיבוק מלא השמחה שלנו.
“אני מדמיין כיצד אני מחזיק אותה קרוב קרוב אליי במשך דקות ארוכות, בשעה שדמעות של אושר זולגות על פנינו.
אני מנגב את הדמעות שלה, מנשק את עיניה ואומר לה שוב ושוב: ‘אסתר, אנחנו בבית! אנחנו סוף-סוף בבית!’
ומסביבנו יהיו משפחה וחברים, החולקים יחד עמנו את האושר הזה. צוחקים ומחייכים ומקבלים אותנו בברכה בבית”.
מתוך עיתון מעריב,י”ד כסלו התשע”א
גיא חבר:
גיא חבר נולד בתל-אביב ב-30 במאי 1977. עם הוריו רינה ואיתן הוא עבר ליישוב כוכב יאיר.
גיא, חובב מחשבים נלהב שהשתדל להיות מעודכן תמיד בהתפתחויות החדשות ביותר בתחוםמדעי המחשבים,
הוא גם חובב נלהב של מדע בדיוני, ויש לו ספרייה מרשימה של ספרי מדע בדיוני, בעיקר באנגלית.
ב-16 באוגוסט 1997 בילו רינה ואיתן יום עם בנם החייל גיא. בתום הבילוי שב גיא ליחידתו ברמת-הגולן.
למחרת (17.8) היום עזב גיא את בסיסו בדרכו הביתה, ונעלם מבלי להשאיר עקבות.
השעה האחרונה שבה נראה בבסיס הייתה 9:30, ומאז לא נודע מה עלה בגורלו. היה לבוש במדי צה”ל,
דסקית לצווארו, ונשקו האישי, גליל ארוך, עמו. כמו כן נשא תעודת שבוי וצרור מפתחות.
גיא הוא אחיהם הבכור של שני תאומים – שיר ואור,
שחגגו את חגיגת בר-המצווה ובת-המצווה שלהם בידיעה שאחיהם מוחזק במקום כלשהו בניגוד לרצונו.
התאומים, שהם עכשיו בני 20, ממתינים בדאגה לשובו של גיא,
והוריהם מנסים להיאחז בכל רמז שיוביל אותם למקום הימצאו של בנם.
זכריה באומל:
זכריה באומל נולד בברוקלין, ניו יורק ב -17 בנובמבר 1960.
הוא בנם הצעיר של יונה ומרים באומל. לזכריה (הידוע בכינוי זאק) שני אחים מבוגרים יותר – אח, שמעון ואחות, אסנה.
ה”סנדק” של זאק – דודו – היה אף הוא שבוי מלחמה.
הוא היה השבוי האמריקני האחרון שהוחזר לארה”ב אחרי מלחמת העולם הראשונה.
עד גיל עשר למד זכריה בבית-ספר יהודי בבורו-פארק (ידוע גם בשם ישיבת עץ חיים).
בשנת 1970 עלו זכריה ובני משפחתו לישראל, לקריית חיים. זכריה למד
בבי”ס ממלכתי-דתי ומשם עבר לישיבה התיכונית מדרשיית נועם בפרדס חנה.
אמו, מרים, מגדירה את זאק בגיל העשר’ה בהומור, כמי שהיה “תלמיד אדיש”,
ש”העדיף את מגרש הכדורסל על חדר הכיתה”.
לאחר סיום הלימודים בחר זאק לשרת בצה”ל במסגרת ה”הסדר”, המשלבת לימודים
בישיבה ושירות צבאי. זאק חילק את זמנו בין לימודי קודש בישיבת הר עציון באלון שבות ובין חיל השריון של צה”ל,
שם הפך במשך הזמן למפקד טנק.
עד גיל עשר למד זכריה בבית-ספר יהודי בבורו-פארק (ידוע גם בשם ישיבת עץ חיים).
בשנת 1970 עלו זכריה ובני משפחתו לישראל, לקריית חיים. זכריה למד
בבי”ס ממלכתי-דתי ומשם עבר לישיבה התיכונית מדרשיית נועם בפרדס חנה.
אמו, מרים, מגדירה את זאק בגיל העשר’ה בהומור, כמי שהיה “תלמיד אדיש”,
ש”העדיף את מגרש הכדורסל על חדר הכיתה”.
לאחר סיום הלימודים בחר זאק לשרת בצה”ל במסגרת ה”הסדר”, המשלבת לימודים
בישיבה ושירות צבאי.
זאק חילק את זמנו בין לימודי קודש בישיבת הר עציון באלון שבות ובין חיל השריון של צה”ל,
שם הפך במשך הזמן למפקד טנק.
כשנקרא זכריה לשרת במלחמת לבנון היה כבר קרוב לסיום שירותו הצבאי.
הוא התקבל לסמסטר הקרוב לאוניברסיטה העברית בירושלים, ותכנן ללמוד פסיכולוגיה.
ב -11 ביוני 1982 שעות ספורות לפני הפסקת האש, נשלחו זאק וחבריו לקרב ליד הכפר הלבנוני סולטן יעקוב. 21
חיילים ישראליים נהרגו באותו יום, ורבים אחרים נפצעו.
שלושה חיילים – זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ, עדיין נעדרים.
בדבריו האחרונים של זאק להוריו, שנכתבו על-גבי גלויה זמן קצר לפני הקרב, מבקש
זאק מספר פריטים אישיים אחדים ומסיים במילות הרגעה להוריו המודאגים: “אל
תדאגו, הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב”.
מעל 20 שנה שבני משפחת באומל נוסעים ברחבי העולם,
עוקבים אחר כל פיסת מידע ומקישים על כל דלת שיכולה להוביל לסיום הפרשה בעבורם ובעבור משפחות הנעדרים האחרים.
הם מחפשים אחר מידע על הנעדרים ע”י פרישת רשת של קשרים בכל האזור,
המורכבת מאנשי מודיעין בעבר, אנשי קשר בעולם הערבי ואנשים הקשורים לקהיליית המודיעין הבינלאומית.
בתוקף ניסיונם רב-הסבל כהורים לבן נעדר, הם הפכו גם לכתובת להורי חיילים נעדרים אחרים (הן ישראלים והן ערבים)
שנזקקו לעזרה בחיפושיהם אחר מידע על ילדיהם.
צבי פלדמן:
צבי פלדמן נולד ב -29 בדצמבר 1956 בתל-אביב. אביו אברהם הגיע
מאירופה לישראל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. אמו פנינה עלתה
לישראל ממרוקו. צבי, הבכור מבין ארבעה בנים, קרוי ע”ש אביו של אברהם שנרצח ע”י הנאצים.
לידתו של צבי סימלה בעבור המשפחה שכמעט נכחדה לחלוטין במזרח אירופה – יצירה של חיים חדשים בארץ החדשה.
בצנעה ובכישרון עמל צבי לסייע בפרנסת משפחתו.
לאחר סיום שירותו הצבאי עבד כמדריך טבע של תלמידי בתי ספר תיכוניים.
לפני פרוץ מלחמת לבנון הוא התקבל לאוניברסיטה לסמסטר הסתיו. באותו זמן גם תכננו צבי וחברתו להינשא.
בתחילת יוני 1982 התעוררה בוקר אחד אמו של צבי לאחר שחלמה חלום רע.
“חלמתי שכמה אנשים מגיעים לשכונה שלנו. הם שואלים את השכנים איפה
גרה משפחת פלדמן. הם דופקים על דלתנו. אני קמה מהמיטה ופותחת את
הדלת. אני שואלת אם צבי נהרג. לא – הם משיבים – הוא נעדר”. ימים ספורים אחר-כך
התעוררו בני משפחת פלדמן לקול דפיקות על דלתם. פנינה פתחה את הדלת וראתה
כמה אנשים עומדים בכניסה – “צבי פלדמן נעדר”.
כמה שנים קודם, בהיותו תלמיד תיכון, כתב צבי שיר על שבי.
על רקע הסערה שתשנה בעתיד את כל חייו, מעורר השיר צמרמורת:
אני פה (נכתב ע”י צביקה פלדמן בתיכון ב- 2.7.75)
אני פה, כן זה אני
האחרון בין האחרונים
כבר חלף זמן רב מאז
הרבה יותר מקצת שנים
לא נפלתי לבד
בוודאי שלא
רק חבל שכל כך הרבה,
ודווקא כל הטובים
יהודה כ”ץ:
“יהודה, שוב מהר הביתה, כי אנו הולכים ומזדקנים”
(יוסף כץ, אביו של החייל הנעדר יהודה, כפי שצוטט ב 18 בספטמבר 1994 )
יהודה כץ נולד ב -18 ביולי 1959 ברמת-גן. הוריו, יוסף ושרה, הם ניצולי שואה. כבר
כילד גילה יהודה כישרונות יוצאי דופן בלימודים, ובעיקר גילה צימאון רב ללימודי קודש.
לאחר סיום התיכון בחר יהודה להתגייס לצבא במסגרת ה”הסדר”, המשלבת לימודי קודש ושירות צבאי.
יהודה חילק את זמנו בין לימודי קודש בישיבת “כרם ביבנה” לבין שירות בחיל השריון.
בתקופה זו הייתה התעמקותו של יהודה בלימודים לשם דבר. הוא הקדיש שעות ספורות בלבד לשינה,
ואת רוב ימיו ולילותיו בילה בבית המדרש כתלמיד בולט, מוקף תלמידים אחרים שרצו ליהנות מבקיאותו המופלגת.
הוריו של יהודה חלקו עמו את שאיפתו להפוך ברבות הימים למלומד בולט ולרב גדול וחשוב.
ביוני 1982 תפס הסיוט של סולטן יעקוב את מקומם של חלומות אלו. כשפרצו פעולות האיבה בלבנון,
הצטרף יהודה לחבריו שם.הוא נשלח לקרב בסולטן יעקוב 10 ימים בלבד לפני מועד שחרורו מהצבא.
כאן, בקרב הכושל בסולטן יעקוב , לפני שהוכרזכנעדר עם חבריו זכריה באומל וצבי פלדמן,
באו לידי ביטוי אמונתו הדתיתומנהיגותו של יהודה בפעם האחרונה.
בסיטואציה חדורת פחדים וחרדות קיבץ יהודה את חבריו ודיבר בפניהם.
בהסתמכו על הידע הנרחב שלו בהלכה ובמוסר,
הוא שוחח עמם על התכונות המוסריות והרגשיות שההלכה תובעת מן החייל היהודי. הוא הצליח לחזק את חבריו החיילים –
שרבים מהם לא חוו מלחמה לפני כן – ולהפחית את עצמת פחדיהם.
במשך השנים תרה משפחת כץ אחרי כל בדל מידע ביחס ליהודה, מבלי לאבד את האמונה שהוא ישוב אליהם.
על בסיס אמונה זו קראה אחותו, פרחיה, לבנה בשם יוחאי: יו- (קיצור של יהודה) ו-חי (מלשון חיים).
זכרו של יהודה נצור לתמיד גם בלבם של תלמידי “כרם ביבנה” –
מעל ל-20 שנה נישאת תפילה יומית למענו ע”י דורות של תלמידים בישיבה.
ארוניתו של יהודה בישיבה עדיין נושא את שמו ואיש לא נגע בה מאז היעלמו.
רון ארד:
רון נולד ב5 במאי 1958, במגדיאל.
למד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד גימנסיה הרצליה בתל אביב.
סיים את קורס הטייס כנווט בשנת 1979. שירת כנווט מטוס פנטום.
נשוי לתמי ואב לבת בשם יובל.
במסגרת שירות בטייסת 69 (“טייסת הפטישים”) ב-16 באוקטובר 1986, טס ארד כנווט מטוס פנטום במסגרת מבצע “בית אבא 12” לגיחת תקיפות מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו ביוזמת ארד. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון “אמל” השיעי.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת אך הצלב האדום לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עימו נותק. הנסיונות לשחררו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988.
העיתון “מעריב” פירסם בשנת 2008 כי קיימת אפשרות סבירה שרון ארד נרצח על ידי שוביו בליל 3 במאי 1988, במהלך מבצע חוק וסדר של סיירת צנחנים נגד חיזבאללה בכפר מיידון או נהרג כאשר ניסה להימלט.
במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן אלוף.
שאלות
שאלות למשחק ה”א-ב”, בעקבות לימוד תוכנם של הכרטיסים.
התשובות המובאות בסוגרים הן כמובן התשובות הנכונות. המתנדב המציג את תשובת השקר, ימציא תשובה שונה.
- היכן נולד גיא חבר? (בתל אביב)
- אילו ספרים אוהב גיא חבר לקרוא? (מדע בדיוני)
- באיזה חיל גיא חבר משרת? (תותחנים)
- מה שמות אחיו התאומים של גיא ? (שיר ואור)
- באיזו שנה נפל רון ארד בשבי? (1986, התשמ”ו)
- מה שם בתו של רון ארד ומה עיסוקה כיום? (יובל, חיילת)
- מה היה תפקידו של רון ארד בחיל האוויר? (נווט)
- מיהם שני החיילים הנוספים שנעדרו עם זכריה באומל? (צבי פלדמן ויהודה כץ)
- באיזה מסגרת בחר זאק (זכריה באומל) להתגייס לצבא ומדוע?
- (לאחר סיום הלימודים בחר זאק לשרת בצה”ל במסגרת ה”הסדר”, המשלבת לימודים בישיבה עם שירות צבאי.
- זאק חילק את זמנו בין לימודי קודש בישיבת הר עציון באלון שבות ובין חיל השריון של צה”ל)
- כמה שנים זכריה באומל נמצא בשבי? (כ-24 שנה)
- על שם מי נקרא צבי פלדמן? (ע”ש סבו שנרצח בשואה)
- מהיכן הגיעו הוריו של צבי פלדמן? (מאירופה וממרוקו)
- מה נושא השיר שכתב צבי פלדמן בהיותו תלמיד תיכון? (שבי)
- באיזו ישיבה למד יהודה כץ ואיזה מנהג נוהגים בה לזכרו? (כרם ביבנה, בכל יום נשאת תפילה למענו)
- באיזה תחום גילה יהודה כץ כישרונות מיוחדים? (בלימוד ובידע תורני)
- מה היה מועד שחרורו הצפוי של יהודה כץ מהצבא? (10 ימים לאחר היום שנפל בשבי)
- מה היה חלומו של יהודה כץ שקיוו להגשימו לאחר סיום השירות הצבאי? (להיות רב)
- מדוע החליט יהונתן פולארד להעביר את המידע המודיעיני האמריקאי לישראל?
- (מפני שראה שהסתרת המידע מסכנת חיי ישראלים)
- במה הואשם יהונתן פולארד ע”י בית המשפט האמריקאי?
- (סעיף אחד בלבד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית, ללא כוונה לפגוע בארה”ב)
- מהו גזר הדין חסר התקדים שנגזר על יהונתן פולארד ע”י בית המשפט האמריקאי? (מאסר עולם)
- מהו שם אשתו של יהונתן פולארד? (אסתר)
.png?w=800&ssl=1)
מה עושים???
לאחר שהכרנו את דמויות השבויים והנעדרים,
חשנו את כאבם והבנו שבמסגרת הערבות ההדדית הקיימת בעמ”י עלינו לפעול למענם ולא לנטוש אותם-
הגיע הזמן לחשוב מה עושים?
לפני שנפנה לחשיבה מפורטת נספר לחניכים סיפור ממנו ניתן ללמוד כלל לגבי פדיון שבויים:
לפני כמעט 800 שנה חי בגרמניה המהר”ם מרוטנברג, שהיה מנהיג הקהילה היהודית באשכנז.
באחד הימים נלקח המהר”ם לשבי בידי קיסר גרמניה.
הקיסר הבין שהרב יקר מאוד לבני קהילתו והחליט לנצל זאת ולדרוש סכום עתק תמורת שחרורו,
הסכום שדרש היה 20 אלף מארק!
לאחר מאמצים רבים הצליחו בני הקהילה לגייס את הסכום הנדרש,
אך למרבה הפתעתם הרב אסר עליהם לשלם לקיסר את הסכום,
כיוון שידע שזהו סכום מופקע. הרב נשאר בשבי במשך 7 שנים קשות ולבסוף מת בכלאו.
נסביר לחניכים כי ישנו משפט בגמרא הקובע כי “אין פודין את השבויים יתר על דמיהן, מפני תיקון העולם” (גיטין ד’, ו’). כ
לומר, אין לשחרר שבויים במחיר מופקע יותר משווים האמיתי. הכלל הזה צריך להנחות אותנו בעת שאנו עוסקים בנושא.
כעת נפנה לחניכים ונשאל אותם באלו דרכים לדעתם אנו יכולים לתרום לחזרתם של השבויים,
אומנם איננו יושבים בממשלה או בראש הצבא אך יש דרכים בהן אנו יכולים לפעול ולתרום גם כן.
נחלק את החניכים ל-4 צוותי חשיבה, עפ”י החלוקה לקבוצות מהשלב הקודם.
כל צוות יקבל “כותרת” ויחשוב על פעולות מעשיות בתחום המוגדר לו.
חשוב מאוד לעודד את החניכים לחשוב על פעולות בעצמם, הרעיונות המובאים כאן הם בגדר המלצה:
1. “תמיכה במשפחות השבויים והנעדרים” – אפשר לכתוב מכתבים אישיים אל משפחות השבויים והנעדרים,
להזמינן לקיים שיחה בסניף או שהשבט עצמו יבוא לבקר אותם וכו’.
2 . “אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים”- אפשר לחלק לחניכים בסניף את נוסח התפילה לשובם של השבויים והנעדרים/
להוסיף את התפילה ביום התפילה הקבועה בסניף.
3. “עושים בשטח” – מה ניתן לעשות ברמת השטח – הרחוב / היישוב / העיר שאני גר בו / בה.
לדוגמה: הצבת שלטים בולטים או חלוקת פליירים ברחוב. להוסיף בתפילה בביה”כ /
בכיתה בכל יום תפילה לשלומם של השבויים והנעדרים.
4.”חושבים בגדול” – מה ניתן לעשות ברמה הציבורית הרחבה – לכתוב מכתב למשרד רה”מ,
להפיץ עצומה ארצית להחזרת השבויים והנעדרים, לארגן עצרת וכו’.
לסיום נישא יחד עם החניכים את התפילה לשובם של השבויים והנעדרים:
“מי שביך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה,
הוא יברך וישמור ויפקוד ויושיע את חיילי צבא הגנה לישראל השבויים ונעדרים:
רון בן בתיה (ארד)
זכריה שלמה בן מרים (באומל)
גיא בן רינה (חבר)
יקותיאל יהודה נחמן בן שרה (כץ)
צבי בן פנינה (פלדמן)
בתוך שאר אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, בעבור שכל הקהל הקדוש הזה מתפלל בעבורם.
בשכר זה הקדוש ברוך הוא יימלא רחמים עליהם וישמרם ויצילם ויפדם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה,
יחזק רוחם ויאמץ כוחם וירפא לכל מכאובם,
וימלטם משחיתותם ויושיעם ממצוקתם ויגאלם מיד אויב כמה שכתוב: ויהי ה’ משגב לדך משגב לעתות בצרה.
ויחבוש לנשברי לב ויקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח ויוציאם מהרה מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה.
כמה שכתוב: יוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק. ויביאם לציון ברינה בקרב כל עמו בית ישראל.
כמה שכתוב: ופדויי ה’ ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על
ראשם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.
.png?w=800&ssl=1)
בתחילת הפעילות ניסינו לפתח רגישות כלפי השבויים והנעדרים ובני משפחותיהם ולחוש משהו מתחושת הכאב
ומסירות הנפש היומיומית שהן מנת חלקם של אנשים אלו במשך חודשים ואף שנים,
תוך ציפייה מתמדת לזכות לשיבת בניהם הביתה.
לאחר מכן הכרנו באופן אישי כל אחד מהשבויים והנעדרים,
הכרות כזו עם דמויותיהם מגבירה את תחושת המעורבות והאמפטיה ואת הרצון לפעול לחזרתם הביתה בהקדם.
ניסינו לחשוב יחד עם החניכים על דרכי פעולה מעשיות שניתן לרתום את השבט אליהן לאורך השנה בכלל ובחודש הארגון בפרט.
יהי רצון שתפילה זו השגורה בפינו תתגשם במהרה בימנו מתוך שנפעל עם א-ל!
“אחינו כל בית ישראל
הנתונים בצרה ובשביה
העומדים בין בים בין בבור ובין ביבשה,
המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה,
מאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה,
השתא בעגלה ובזמן קריב”. (מתוך התפילה)
