“אכן מובן הדבר”, אמר המלך, “אבל כיצד זה יכול עם אחד להיות העם הנבחר על פני כל העמים האחרים?”
“העמים נבדלים זה מזה”, השיב הרב,
“כשם שיש הבדל בין ב עלי החיים: החמור שונה מהכלב, הפרה שונה מהתרנגול,
והם כולם שונים מהצמחים – כך ישנם הבדלים בין בני האדם.
יש חכמים יותר, יש יפים יותר ויש חזקים יותר, וכך יש ביניהם עם שלבניו נשמה מיוחדת, והוא עם ישראל.
כוחו המיוחד של עם ישראל הוא להאמין בה’, ללמוד תורה ולהיות נביא”.
“הכיצד?” שאל המלך.
“אם נמצא אדם המחוסן מפני האש, שאינו אוכל כלל ואין הוא רעב,
שכוחותיו אינם נחלשים, והוא אינו מזדקן,
שפניו קורנות בזוהר האלוקי – האם אין הוא מיוחד מכל יתר בני האדם הרגילים?”, שאל הרב.
“אכן, מעלות כאלו באדם תהיינה מעלות אלוקיות!”, הסכים המלך.
“והרי אלו הן קצת מתכונותיהם של נביאי ישראל”,
אמר הרב, “כמשה רבנו, אשר קיבל את לוחות הברית בתוך האש, בקולות, בברקים ובענן כבד.
הוא היה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, וכל אותו זמן לא אכל ולא שתה,
[ו]ברדתו מן ההר קרנו פניו בזיו אור האלוקים. כך כל יהודי יכול להיות צדיק וחסיד,
ואם הא-ל יבחר בו יזכה להיות נביא, ואכן מתוך עם ישראל יצאו מאות אלפי נביאים”.
