קול באישה ערווה

 מתאים ל: שבת, יום חול

מקור ההלכה –

בתלמוד (ברכות כד, א) מובאים דברי האמורא שמואל, “קול באשה ערווה”. וביארו המפרשים, שאין המדובר כאן בקול של דיבור, אלא דווקא בקול של זימרה, משום שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור, ולכן מגדרי הצניעות הוא, שאישה לא תחשוף את קול שירתה בפני גברים זרים

(הלכות צניעות , הרב אליעזר מלמד)

הרחבה: 

• “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו” (בראשית כ”ז, כ”ב) “מעניין שיעקב אבינו, כשהוא בא ‘להתחפש’, דווקא שינה את לבושו, אך לא את קולו: ‘הקול קול יעקב והידיים ידי עשו’. וביאור העניין, כי אדם יכול לשנות ולהחליף את חיצוניותו, את קליפתו, את עורו, אך לא את תוכו, את מהותו, את נשמתו. מהותו של יעקב הוא הקול, ואת זה הוא לא יכול ‘להחליף’

(הרב יהושע וייצמן, פרשת תולדות)

• “בין הדרישה לצניעות ובין התפיסה הרווחת ברחוב – נטושה מלחמת תרבות עולמית. היא מתבטאת לראשונה בהתרוצצות שבין יעקב ועשו. תרבות יעקב היא תרבות הפנים, ‘הקול קול יעקב’ הבוקע מלפני ולפנים, לעומת החיצוניות של עשו איש השדה: ‘והידיים ידי עשו’. לא בכדי פותחת השנה היהודית בהשמעת קול השופר, היוצא ממעמקי אישיותו של האדם, מצלם א-לוקים הטהור בו נברא. המדרשים רואים בשני השעירים את דמויותיהם של יעקב ועשו – האחד פנימי והאחד חיצוני. עשו הולך הרחק שעירה, ויעקב נותר לבדו נקי וטהור מהחצנתו של עשו. עם ישראל נקרא ‘גוי קדוש’ על שם צניעותו. כבר בלעם התפעל מהתופעה וקרא ‘מה טובו אוהליך יעקב!’

(הרב יעקב אריאל)

•  “”מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו”.

(ר’ נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן ג)