“…ברור הדבר שאי אפשר לנו לזוז ממקומנו בלא אותו הכוח המוסרי העליון,
זאת היא האמרה “כלליות האומה”, ישראל כולו. אסור לנו להפריד ולפרד,
אסור לנו לומר “זהו שלנו ואנו דואגים עליו, וזהו לא שלנו”.
כשנעסוק לפעמים בפרטים, בודאי נפלה בין איש לאיש ובין סיעה לסיעה לפי ערכם.
אבל כשאנו מתרוממים אל התוכן היסודי הכולל הכל, אין אנו רשאים להבדיל בו בין טובים לרעים,
ועל דעת המקום ועל דעת הקהל,
הננו מוכרחים להתפלל עם העבריינים ג”כ, ותקוות לבבנו צריכה להיות מקפת את הכל,
את הכלל כולו ובכל ערכיו.
“להתפלל עם העבריינים” אני אומר,
אך לא להתחשב עם דעותיהם העברייניות…אבל להתפלל,
כלומר לדרוש בלב ונפש חפצה את שלום הכלל כולו וישועתו, במובן היותר רחב”.
(הרב קוק , אגרות ראי”ה)
