בע"ה ח' באלול תשל"ב
18.8.1972
שלום, טליה.
כמה שאני מקנא בך, שזכית לעלות להר-סיני.
…כן, טליה, סיני הוא חלק מארץ ישראל; לא ארץ ישראל, שישבו בה אבותינו בתקופת התנ"ך אבל חלק מארץ ישראל, שה' הבטיח לאבותינו לתת לנו באחרית הימים.
…את מבינה, טליה, שההתייחסות שלי לוויכוח שהיה ביניכם בנסיעה הביתה היא מתוך נקודת מבט שונה לחלוטין.
נקודת המבט שלי היא לא מדינית או ביטחונית (אם סאדאת כן יקיים הסכמים או שהוא ימשיך בדרכו של נאצר שנהג להפר הסכמים),
אלא קודם כל נקודת מבט דתית-אמונית. הנה הקב"ה התחיל לקיים את הבטחתו לישראל והוא מחזיר אותנו אל ארץ ישראל:
בשלב הראשון, במלחמת השחרור, החזיר אותנו הקב"ה לחלק מארץ ישראל, ובשלב שני,
במלחמת ששת הימים (שראוי לקרותה מלחמת שחרור ירושלים) הוא החזיר אותנו לחלקים נרחבים יותר:
אל מרחבי יהודה ושומרון, רמת הגולן וסיני, וכמובן בראש ובראשונה לירושלים השלמה.
האם אנו רשאים לזרוק את המתנה הנפלאה, שהוא נתן לנו בצורה כל כך ניסית ומופלאה?
תוך שישה ימים לא רק שהבסנו את צבאות מצרים, ירדן וסוריה אלא שכבשנו חלקים מארץ ישראל,
שהם גדולים פי שישה מגודלה של מדינת ישראל שלפני המלחמה.
אדם מאמין מחבק בשתי ידיו את המתנה הנפלאה הזאת והופך אותה למנוף של כוח ושל אמונה.
הנה, הנה הולכת ומתגשמת גאולת-ישראל; הנה, הנה הולכת ומתקיימת ההבטחה הא-לוהית.
צריך להשתמש במתנה הנפלאה הזאת כדי להרבות אמונה, להרבות עלייה,
להרבות התיישבות, להרבות שמחה של גאולה ולא, חלילה, לבעוט בחסד הגדול שנעשה אתנו.
..אני חושש, ששיקולים מדיינים או צבאיים או כלכליים אינם מספיקים כדי לקשור אותנו בקשר של קיימא לחבלי מולדתנו ששוחררו במלחמה.
הרי בסופו של דבר, אם אדם מאמין, שסיני הוא חלק מהארץ שהובטחה לנו על ידי הקב"ה,
הוא גם יהיה מוכן למסור את נפשו ולהילחם עליו. אבל אם חסרה ההכרה הפנימית הזאת,
אם הנחת היסוד איננה תחושת השייכות העמוקה של עם ישראל לכל מרחבי ארץ ישראל המובטחת
(כולל הרי הגלעד והלבנון, שעדיין אינם בידנו) – אז הכל הופך להיות יחסי, משתנה,
כמעט הייתי אומר מסחרי (תלוי איזה תמורה מדינית או כלכלית נקבל בעסקה כזאת או אחרת).
שמחתי לשמוע ממך; שרוב החבר'ה הם בדעה, שאסור לוותר ואסור להתפתות להבטחות של ערבים,
שעד היום הפרו את כולן. אבל אני בכל זאת מודאג,
כיוון שבלי נקודת המבט הדתית שום דבר, לדעתי, אינו חזק ויציב לטווח ארוך.
..אנחנו מצפים להגיע אליכם לשיחה נוספת לקראת ראש השנה ויום הכיפורים.
עוד לא הודעת לי על תאריך, וגם לא כתבת לי מה אתם מצפים מן השיחה השנייה,
ובאיזה נושאים כדאי להתמקד, כך שהיא תהיה המשך של השיחה הראשונה…
בידידות, דב.
('מכתבים לטליה' / דב אינדיג)
