עין טובה(פעולה)

2. החניכים ירגילו עצמם להסתכל בצורה חיובית על הזולת ולדון כל אחד לכף זכות.

 

סיפורי המקרה שבשלב א’ כתובים על חלקי פאזל.

 

נחלק לחניכים חלקי פאזל, עליהם כתובים סיפורי מקרה (אחד לכל חניך או אחד לזוג, אם השבט גדול).

כל פאזל מורכב משני חלקים המציגים סיפור משתי נקודות מבט שונות.

ננחה את החניכים להסתובב בחדר ולמצוא את החלק המשלים של הפאזל (אותו סיפור דרך העיניים של הדמות השנייה).

לאחר שימצאו את בן הזוג, יישבו אחד ליד השני.

 

 

לאחר שהורכבו כל הפאזלים כל זוג יציג בפני השבט את סיפור מקרה שלו.

נשאל את החניכים:

• מה חשבתם על הדמויות כשקראתם את החלק הראשון של הסיפור?
• מה חשבתם על הדמויות לאחר שקראתם את החלק השני של הסיפור?
• כיצד עלינו לנהוג כשאנו נתקלים במצבים כמו בסיפורים?

נסכם: ראינו שלפעמים נדמה לנו שיש לנו סיבה טובה לכעוס על אדם אחר, אך האמת היא שאנו טועים.

אנו טועים פשוט כי איננו יודעים את הצד השני, אנו לא מכירים את כל הסיפור.

גם כשאנו חושבים שמישהו נהג איתנו שלא כהוגן עלינו להתאמץ לדון אותו לכף זכות, ולהבין שיתכן שאם היינו במקומו היינו נוהגים באותה צורה שהוא נהג.

 

נספר לחניכים כיצד הביט הרב קוק בעין טובה אף על חוטאים.

 

מסע הרבנים:

עשר שנים חלפו מאז בא הרב בשערי הארץ. בשנים אלו “נולדו” בה יישובים רבים. רבות משממותיה הופרחו

ע”י החלוצים הרבים ששבו למולדתם. הישוב היהודי שבה גדל ורבה. נוסדו מושבות, חוות, שכונות, ואפילו עיר חדשה.

כולם מיושבים ביהודים אשר ברובם הם עולים חדשים אשר הגיעו ארצה בשנים האחרונות.

שמחה רבה מילאה את ליבו בזמן שהיה רואה כיצד נותנת הארץ את פרותיה לבניה השבים אליה,

אך שמחה זו מהולה (מעורבבת) הייתה בצער. רבים מבוני הארץ פרקו מעל עצמם עול מצוות.

בשנים אלו מלאה הארץ גם במחללי שבתות ובאוכלי טריפות.

רובם של הרבנים בארץ ישראל התנגדו ביותר לאותם חלוצים שזלזלו בתורה ובמצוות.

 הם ראו בהם רשעים וסברו כי חבל שבאו לארץ הקדושה, אותה הם מטמאים בחטאיהם.

 כך מלאה הארץ בשנאה גדולה בין אותם יהודים ששימרו בקפדנות את קיום המצוות לבין אלו שזלזלו בהן.

הרב סבר אחרת. הוא ראה בבנין הארץ מצווה גדולה וחשובה, והאמין כי בזכותה ישובו אותם חלוצים “חילונים” לדרך התורה.

והנה גמלה בליבו החלטה. יש לצאת למסע רבנים. יעברו הרבנים בעגלה ממושבה לחווה ומחווה לקבוצה,

יכירו מקרוב את המתיישבים, ירימו את קרן התורה ביישובים השונים וישפיעו על החלוצים לשוב ולשמור את מצוות התורה.

כשמונה רבנים יצאו למסע. הם פגשו את המתיישבים, מהם שרכשו כבוד לדת ולמצוותיה ומהם שזלזלו בהם.

בדרשותיהם לפני הציבור עוררו את השומעים למחשבות תשובה ואף דאגו לתיקונים משמעותיים במצב שמירת המצוות בישובים השונים.

מעשים רבים מסופרים על אותו מסע מופלא בו נדמה היה שמתאחה הקרע שבין שומרי התורה לעוזביה, ואנו כאן נספר על אחד מהם.

במושבה פוריה שמעל לטבריה אירע המעשה.

– “נודע לי שהצעירים במושבה אוכלים טריפות ונבלות אותם הם מבשלים במטבח המרכזי.

גם את השבת הם מחללים באפון קבע, הם עובדים בה כרגיל כאילו לא נתנה שבת בעולם.”

אמר הרב זוננפלד, עת נכנסו הרבנים בשערי המושבה. הרב לא הספיק להגיב. לפתע נשמעו יריות.

מספר צעירים רצו מיד בעקבות הקולות. לאחר מספר דקות שבו כשהם מוליכים עימם “שבוי” – צעיר ערבי. –

“הוא ניסה לחדור למושבה , בשביל לגנוב כבשים מהעדר” הסבירו. “השומרים ירו באוויר ותפסו אותו.”

הם הובילו את הגנב לחדר מחדרי המושבה, שם נתנו לו מים לשתיה ומזון.

– “מחר”, אמרו צעירי המושבה, “ניקח אותו למשטרה”.

– “ראו”, אמר הרב לחבריו, “כמה מקפידים הם צעירינו אלה, בענייני מוסר ודרך ארץ.

הנה אפילו לגנב שפל שבא לגנוב מהם, מתייחסים הם באופן מוסרי והוגן. לא רק שאינם מכים אותו,

אלא שאף דואגים הם לו לכל מחסורו. ראו איזה קידוש השם יש במעשיהם.”

כל אותו הלילה ישבו הרבנים עם צעירי המושבה. הם דברו לפניהם על חשיבות התורה והמצוות,

ואכן מצאו מסילות ללבבם. עם בוקר הבטיחו צעירי פוריה להשתדל ולשמור שבת וכשרות.  

 

נסכם סיכום ביניים:

הרב קוק התייחס בחיבה ובאהדה לאותם חלוצים שבנו את הארץ, אפילו שלא הסכים עם דרכם הכופרת בתורה ובמצוות.

הוא האמין שיש מה ללמוד מהם ולקבל מהם, גם אם אינם הולכים בדרך התורה.

 

(אם הפעולה נערכת בשבת נוותר עליו).

לאחר שהבנו שיש ללמד זכות על כל אדם, וכי ניתן למצוא בכל אדם נקודה טובה,

 ננסה ליישם זאת ביחס לאנשים שבסביבתנו הקרובה:

נחלק לחניכים דפים ועפרונות. לאחר מכן נבקש מהם לחשוב על אדם שהרגיז אותם בזמן האחרון,

 או אדם שהם לא מסתדרים איתו בדרך כלל, מבלי להזכיר את שמו.

לאחר שחשבו, נבקש מהם לכתוב דבר אחד טוב על אותו אדם .

 

לעיתים קרובות אנו נוטים לראות אנשים באור שלילי ולשפוט אותם לכף חובה עוד לפני שביררנו את כל הפרטים.

עלינו ללמוד להסתכל בצורה חיובית על הזולת ולדון אותו לכף זכות, גם כשהדברים לא נראים כך מראש.

כך הייתה דרכו של הרב קוק. בעינו הטובה השכיל לראות נקודות טובות גם באנשים שעל-פניו נהגו כרשעים.

הוא דן אותם לכף זכות והאמין שהטוב שבהם (למרות שהוא מסתתר) גובר על הרע הגלוי שבהם.