האם יש משמעות להנאה? (פעולה)

מטרת הפעולה

החניכים יבינו שיש תכלית בהנאה כאשר אנחנו זוכרים שכל הטוב הזה בא מה’.

עזרים:

• כדור
• משחקי קופסא וקלפים
• הספר פוליאנה או רק קטע מתוכו מודפס (מובא בנספח בקבצים המצורפים בצד העמוד)
• קטע מתוך מסילת ישריים פרק א’

שלב ראשון

החניכים ישחקו בחוץ משחק שהם אוהבים (אפיקבו, שבויים, מחבואים, כל דבר העולה על רוחכם)

שלב שני-

החניכים ישחקו במשחקי קופסא וקלפים. אם הקבוצה גדולה מחלקים לקבוצות קטנות יותר.

שלב שלישי-

המדריך ישאל את החניכים- האם מה שעשינו עכשיו בסדר? סתם לשחק באמצע יום בהיר?
כדאי לחדד את השאלה ולהדגיש- עד שה’ ברא אותנו לעם ישראל בדור הזה, מה שאנחנו בוחרים לעשות אם הזמן שלנו זה לשחק. זה בסדר?

שלב רביעי-

המדריך יקריא קטע מתוך הספר פוליאנה-

“כל בוקר משעה 9:00 תקריאי לי חצי שעה בקול רם. עד אז תנצלי את הזמן לסידור חדרך. בימי רביעי ושישי תבלי את השעות שלפני הצהריים, משעה 9:30 במטבח עם ננסי ותלמדי לבשל. בבקרים האחרים תתפרי יחד עמי. כך תשארנה שעות אחר הצהריים ללמוד מוזיקה. מובן שמיד אשכור מורה בשבילך.” סיימה בהחלטיות וקמה מכסאה. מפי פוליאנה פרצה קריאת צער: “הו, דודה פולי, דודה פולי, לא השארת לי זמן בשביל סתם לחיות.” “לחיות, ילדה, למה כוונתך? וכי אינך חיה כל הזמן?” “הו, כמובן, דודה פולי. אני אנשום בזמן שאעשה את כל הדברים האלה, אבל אני לא אחיה. גם כשישנים נושמים כל הזמן, אבל זה לא נקרא לחיות. לחיות – זאת אומרת לעשות את מה שרוצים לעשות: לשחק בחוץ, לקרוא (לעצמך, כמובן), לטפס על הגבעות, לשוחח עם אדון תום בגינה ועם ננסי, לגלות ולדעת את כל מה שאפשר על הבתים והאנשים וכל הדברים בכל המקומות לאורך הדרך, והרחובות הנחמדים שעברתי דרכם אתמול. לזה אני קוראת לחיות, דודה פולי, סתם לנשום זה לא נקרא לחיות!” – אלינור הודג’מן פורטר { מתוך הספר “פוליאנה” }

קטע זה מדגיש את השאלה הקודמת. האם סתם להנות, לגלות העולם, זה בסדר?

שלב חמישי-

קטע מתוך פרק א’ במסילת ישרים-

“יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה
הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו
ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.
והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא,
שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו
שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא”

כלומר, כל אדם צריך לברר את מגמתו בעולם. מה הוא צריך לעשות. וחכמים הורו לנו שהאדם נועד בראש ובראשונה על מנת לנהות מזיו ה’. פשוט להנות. מה’. נשאלת השאלה מתי ההנאה היא עם טעם. ובנוסף- האם כשאנחנו סתם נהנים מעולמו של הקדוש ברוך הוא, לא כקיום מצווה, אלא בשביל ההנאה. זה בסדר?

לסיכום-

לפי הרמח”ל במסל”ש אנו רואים שתי מטרות לאדם בעולם. 1. לברר מה מטרתו בעולם 2. להנות מזיו ה’. כעת נברר מה האדם עושה כשהמטה הראשונה הושגה. כלומר כשבנו את בית המקדש. מלכים א’ ח’ ס”ו- בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ” כאן אנו רואים שהמעלה הגדולה היא פשוט לשמוח ביחד עם ה’. כלומר- יש תכלית בלהנות אך רק אם זה בתודעה שה’ איתנו והוא נתן לנו את זה. מסר זה אנו רואים גם בברכות הנהנים. ה’ נותן לנו להנות מעולמו ומאכלים טעימים, אך קודם אנו צריכים לברך. לזכור שזה מה’.