מי פה צריך עזרה?!(פעולה)

1. החניך יכיר עד כמה התורה דואגת לחלשים.

2. החניך יהיה מודע לכך שישנם רבים ושונים הזקוקים לעזרה מסביבו.

 

 

• כרטיסיות עם פסוקים למשחק,
• שני סרטים לקשירת העיניים.  

 

נשחק עם החניכים את המשחק ‘שני כלבים ועצם’.

המדריך יחלק את השבט לשתי קבוצות בנות מספר זהה של חניכים

(במידה שיש מספר אי זוגי אחד החניכים יעמוד במקום המדריך).

לאחר שהחניכים נכנסו לאווירת המשחק,

המדריך יאמר לחניכים כי הוא רוצה ‘לשדרג’ את המשחק לגרסת ‘שני חניכים ומצווה’,

ובשביל שהם יוכלו להצליח במשחק על כל קבוצה ללמוד את הפסוקים שיהיו חלק מהמשחק.

המדריך יחלק לכל קבוצה כרטיס עם הפסוקים הבאים:

יש לשים לב כי מובאים כאן פסוקים רבים. על המדריך לבחור את הפסוקים המתאימים לשבטו לפי רמתם ומספרם. ניתן לאחד פסוקים ואין צורך להביא את כולם. אך כדאי להביא לפחות אחד לכל סוג אכלוסיה (עני, זקן, יתום, אלמנה וכו’) ואת שאר הפסוקים לפזר אח”כ אע”פ שלא נכללו במשחק.

b   לֹא תְקַלֵּל / חֵרֵשׁ

b   וְלִפְנֵי עִוֵּר /לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל

b   מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם / וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן

b    וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם / לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר

b   וְלֶקֶט קְצִירְך / לֹא תְלַקֵּט

b   וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט / לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם

b   וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ / כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

b   לֹא תָלִין / פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

b   כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם / לֹא תְעַנּוּן:

b    לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט / גֵּר יָתוֹם

b    וְלֹא תַחֲבֹל / בֶּגֶד אַלְמָנָה:

b    כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה/ לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה.

b   כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם / הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ תִּתֶּן לוֹ.

b   כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ/ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה

b   כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ / לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:

b   כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר / וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ

b   אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה/ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן

b    לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו / עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּו

b    אִם חָבֹל תַּחְבֹּל (=תיקח משכון) שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ / כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב?

 

 

 

המדריך יכין בכרטיסיות פעם אחת את חלקו הראשון של כל פסוק,

ואת חלקו השני של כל פסוק פעמיים – אחד לכל קבוצה.

כל חניך בקבוצה מקבל המשך פסוק אחד.

המטרה: להשלים כמה שיותר פסוקים. כל קבוצה נעמדת בשורה.

המדריך עומד בין שתי השורות, בכל פעם המדריך קורא תחילת פסוק.

בכל קבוצה יש חניך אשר יש בידו את המשך הפסוק, והם יכולים לרוץ לקחתו.

החניך המגיע ראשון למדריך מקבל את תחילת הפסוק, אך עד שהוא חוזר לקבוצתו יש אפשרות לחניך הנגדי לתפסו, והחניך הנתפס יהיה “שבוי” שלו.

אם הגיע חניך לא נכון (דהיינו, שבידיו המשך שגוי של הפסוק), תחילת הפסוק תעבור לקבוצה השניה.

מנצחת הקבוצה שהשלימה כמה שיותר פסוקים. כלומר, שבידיה יותר כרטיסי התחלות של פסוקים.

אפשרות לתוספת במשחק: בכל קבוצה נקשור את עיניו של אחד החניכים בסרט

(אפשר אפילו 2 תלוי כמה חניכים יש בכל קבוצה), כך שלא יוכל לראות, וקבוצתו תצטרך לסייע לו במסלולו למדריך וחזרה.

שלב ב

לאחר שהמשחק יסתיים נשאל את החניכים שלא ראו, כיצד הרגישו כשנאלצו להיעזר בחבריהם. (תלותיות, חוסר אונים, פחד מהלא מודע, הרגיש שלא התחשבו בו וכו’).

נשאל את הקבוצה כיצד הרגישה כלפי חניכים אלו, האם הם היו למשא עליה?

כעת נפזר את כל הפסוקים השלמים על הרצפה.

נשאל את החניכים: למי התורה דואגת בכל מצווה?

לעני, גר, יתום, אלמנה, לוי, חרש, עור, זקן, שכיר, עבד.

נשאל מה משותף לכל אנשים האלו?

מתוך תשובות החניכים, נגיע לכך שהמשותף לכולם הוא שכולם הם החלשים בחברה!

המדריך יתייחס לתחושות החניכים שלא ראו במהלך המשחק, כפי שעלו קודם, ויסביר עד כמה חשוב לגלות רגישות לחולשתו של הזולת.

(אם תשובות החניכים לא היו לפי המצופה, כדאי להזכיר להם שזהו רק משחק, ולכן ההתייחסות היא יותר “קלילה”. במציאות התחושות הן בודאי יותר קשות).

המדריך ימקד את תשומת לב החניכים לפסוקים:

• “לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם”
• “וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ”
• “אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה ..”

וישאל- האם לאור העולה מפסוקים אלה מותר להטות משפט של אדם שאינו גר, יתום או אלמנה??? האם מותר להונות אדם שאינו גר???

ברור שלא! אך כיוון שאילו הם החלשים בחברה, ואותם תחושות שקשות עבור כל אחד, קשות עבורם שבעתיים, התורה מדגישה ומחמירה את האיסור כלפי הפוגע דווקא בהם.

בנוסף לכך, במציאות אנו רואים שהנטייה היא לפגוע דווקא בחלש.

על מנת לחדד את הבנתנו ביחסה המיוחד של התורה לכל מי שנחשב לחלש,

המדריך ימקד כעת את תשומת לב החניכים לפסוק “לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר”

בעקבות פסוק זה נשאל מדוע מזהירה התורה דווקא על השכיר, הרי שכיר הוא אדם עובד, אולי אפילו בעל משפחה, האם שכיר נחשב חלש בחברה?!

נסיק עם החניכים שלא בהכרח, אלא שיש פן מסוים שהשכיר נחשב חלש: השכיר הוא “חלש” כלפי השוכר אותו, נמצא בעמדת נחיתות.

לכן התורה דואגת ומגינה עליו בעמדו לפני מעבידו שלא משלם לו בזמן.

כלומר: התורה מנחה אותנו לגישות מיוחדות לכל מי שנמצא בעמדה “חלשה” יותר במצבים שונים ולא רק לרגישות ויחס מיוחד כלפי בעלי חסרים משמעותיים (עיור, חרש, יתום וכיו”ב).

שלב ג’

המדריך יחלק את חניכיו לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל פאזל להרכבה, שעליו כתוב אחד משני הסיפורים הבאים:

1.

אביגדור ס. נולד באוסטרליה. אביו שחפץ להעניק לבנו חינוך תורני שלחו לירושלים לת”ת עץ החיים. אביגדור הרגיש עצמו נטע זר: לבוש היה בחליפה הנהוגה בביה”ס באוסטרליה- מכנסיים קצרות ומעיל שעל דש המעיל התנוסס תג ביה”ס. אף תספורתו הייתה שונה. אביגדור הרגיש עצמו נבוך, בודד ועזוב.

באחד הימים ניגש אליו ר’ אריה, המשגיח הרוחני בת”ת הניח זרועו על כתפו של הנער, נכנס עמו לכיתה ואמר לתלמידים: ברצוני שתכירו את ‘בן משפחתי’ שזה עתה עלה מאוסטרליה כי חפץ ללמוד תורה. אנא קרבוהו אליכם”.

ומוסיף ואומר אביגדור: “לאחר דבריו הנרגשים של ר’ אריה הכל ביקשו את קירבתי, חשתי שנולדתי מחדש”.

 

2.

מסַפֵר מ’: בננו חלה קשות. לילה אחר לילה היינו מרותקים ליד מיטת חוליו.

הדבר השפיע עלינו קשות הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית.

לילה אחד בא ר’ אריה בלוית רעייתו ואמר לנו ללכת לישון והוא יהיה עם בנינו.

כמובן שסירבנו לכך. או אז הוסיף ר’ אריה ואמר לנו: “הבינו,

יש לי דברים חשובים לדבר עם רעייתי, ואיני יכול לעשות זאת בביתנו מאחר וילדנו הקטנים מצויים בחדרנו ואיננו רוצים שהם יאזינו למה שאנו מדברים”.

לאחר שהחניכים יסיימו להרכיב את הפזל, יקריאו שני נציגים את הסיפורים לפני השבט כולו.

נשאל את החניכים:

• מיהו החלש בכל סיפור?
• מהי גדולתו של רבי אריה לוין?

ר’ אריה הבין שהזקוק לסיוע אינו בהכרח אדם עני מרוד או יתום אומלל.

גם ילד בודד ונבוך, או זוג הטרוד בטיפול בבנם החולה, הם במצב זה נחשבים ל”חלשים” ועל פי הכוונת התורה אותנו- זקוקים לסיוע.

ר’ אריה לא הוצרך ל”מעשי גבורה נועזים” ע”מ לסייע לזולת ולעזור לו בחולשתו.

ר’ אריה לוין הצליח להוציא את החלש ממסכנותו ולתת לו מעמד של כבוד ושוויון,

בעזרת רגישות והבנה למצוקת הזולת.

(ניתן להעשיר את הפאזל הזה ולהביא עוד סיפורים רבים מתוך “איש צדיק היה” או “צדיק יסוד עולם” / שמחה רז)

לסיכום

דרכה של תורה רצופה חסד ודורשת מהאדם להגן על זכויות החלש.

“החלש” יכול להיות כל אחד, ובמצבים שונים- גם אנחנו “חלשים” וזקוקים לסיוע.

כמובן שחשוב שנקשר את הדברים אלינו, לשבט, ונדגיש שתי נקודות עיקריות:

1. החלש הוא לאו דווקא העני או המוגבל. לכל אחד מאתנו מגבלות וחולשות, וכל אחד מאתנו יכול להיות החלש במצבים מסוימים.

ולכן כמובן שגם בשבט אנו יכולים למצוא חברים הזקוקים לסיוע.

2. העזרה היא לאו דווקא כספית לעיתים דרוש רק חיוך ותשומת לב (כפי שפעל ר’ אריה לוין).

לחידוד והטמעת הדברים, נערוך סבב ונבקש מכל חניך לתת דוגמא מחיי היומיום ,

למי שיכול להיחשב כ”חלש” וזקוק לסיוע במצב מסוים, ולאפשרות שלנו לסייע לו, למשל:

אדם שלא מוצא כתובת כלשהיא, חבר חולה, חניך שנמצא בשולי החברה, חבר שפספס שיעור וכעת לא מבין, חניך שנכשל בבחינה, חניך ששכח את הסנדוויץ’ ועוד ועוד.