בחוץ זרחה שמש נעימה. אף ענן לא נראה באופק.
הילדים הצעירים שיחקו בהנאה. בחורף שעבר הניסו אותם הרוחות והגשמים לבתיהם.
גם בימי ההפוגה שבין הגשמים שרר בחוץ קור מקפיא, כזה הוא החורף בירושלים.
אבל השנה זה אחרת.
הילדים הצעירים אולי לא היו שמים את ליבם לכך שהקיץ טרם פינה את מקומו לחורף,
אך משיחותיהם של המבוגרים יכולים היו להבין כי הבצורת מדאיגה אותם.
חודש חשוון חלף עבר לו, כך גם כסליו ורובו של טבת, וגשמים – אין!
בימנו אנו, מצקצקים האנשים בלשונם ואומרים: "איזו צרה החורף לא מגיע".
אך באמת אינם כה מודאגים: אין הם חוששים כי פתיחת הברז לא תלווה בזרם מים עליז.
גם אינם חוששים כי הלחם ייעדר מהמדפים במכולת. במצב הכי גרוע,
ייבאו מים מטורקיה, קמח מאמריקה ומלפפונים מספרד.
אך לא כך הדבר בימים בהם מתרחש סיפורינו: מים זורמים בבתים, אינם בנמצא כלל.
ואילו ייבוא אוכל מעבר לים הוא מבצע מסובך שספק אם יש בעולם אדם המסוגל לתכננו.
אם התבואה שנזרעה בסתיו לא תצמח, באביב לא יהיה לאנשי ירושלים מה לאכול.
המים המועטים שנותרו בבורות המים מהשנה שעברה לא יספיקו להשקאת השדות.
גם הגידולים האחרים לא יעלו יפה ואף האילנות יתנו פירותיהן בעין רעה.
בצורת משמעה רעב! ורק הזאטוטים שנהנים לשחק בשמש החורפית הנעימה, עדיין אינם מודעים לכך.
גדולי ישראל כבר התענו מספר פעמים.
גם כלל הציבור כבר צם כמה תעניות. אך דומה שהתפילות אינן נענות.
האופטימיים שבאנשי ירושלים השתעשעו במעשה הידוע של חוני המעגל עליו שמעו מאבות אבותיהם.
זקני הדור הקודם סיפרו שבילדותם סיפרו להם זקני דורם כי ראו את חוני המעגל במו עיניהם.
"בימינו", נאנח אחד מחכמי הדור. "אין צדיק המגיע למדרגתו".
הימים חלפו, ראש-חודש שבט הגיע וחכמי הדור החליטו לקבוע תענית נוספת.
"כל העם גברים,נשים וטף, יתאסף בעזרה שבבהמ"ק ,
אולי ישמע ה' הפעם את עוניינו ויחון אותנו."
עם שחר החל הציבור להתאסף בבית-המקדש.
כל בתי ירושלים התרוקנו מאנשיהם וכולם שמו פעמיהם למקדש.
מתאספים ומחכים. הכהן הגדול תפס את מקומו בראש העם,
בסמוך אליו נעמדו ראש הסנהדרין ואב בית הדין.
משום מה עדיין לא מתחילים. רבים מהנאספים שופכים את צקון ליבם לפני אביהם שבשמיים.
מבקשים על עצמם ועל עולליהם שלא יגוועו ברעב. קולות בכי של מבוגרים מתפללים,
מתערבבים עם בכיותיהם של הפעוטים שהשהיה הממושכת קשתה עליהם.
מדוע לא מתחיל הכהן הגדול את תפילת הציבור. מתי יישמע קולו הזועק: "אבינו מלכנו!"?
"אולי, משער אחד הנאספים, "עוד לא הגיע אחד מחכמי הסנהדרין"
אי אפשר להתחיל בלעדיו. הזמן עובר וגם החכם הזקן,
שהעלייה בצום קשתה עליו, מצטרף לציבור.
עכשיו תחל התפילה!, משערים כולם. אך לא.
ראש הסנהדרין מורה לכהן הגדול, להמשיך ולהמתין.
היש אי מי מאנשי ירושלים שעודנו חסר? זרם הבאים פסק ממזמן,
דומה שלא נשאר אף אדם בביתו.
והנה, נראות במעלה העולה להר הבית שתי דמויות. חדי העין שבציבור מזהים אותם.
הרי אלו פפוס ויוליאנוס. אפילו השמות היוונים שבחרו לעצמם העידו על ריחוקם משמירת התורה.
אורח חייהם העיד על כך לא פחות. לבושם היה לבוש יווני-רומי טיפוסי.
מהלכים היו בגילוי ראש. ושיח ושיג להם עם הנוכרים היושבים סביבות ירושלים.
גם את קדושת השבת הרשו לעצמן לבזות,
ובעלי הלשון ידעו לספר שראום רוכבים על סוסיהם בעיצומו של יום השבת.
מי שעמד מאחורי ראש הסנהדרין יכול היה לספר אח"כ,
שכאשר הבחין בבואם של השניים דומה היה שאורו עיניו.
– "שני הפושעים הגיעו" עבר הרינון בקהל הנאספים.
וכי יש כינוי אחר מתאים יותר לעוברי עברות כאלו?
איש אחד לא התאפק וקרא לעברם: "גם אתה הגעתם לבית המקדש?
ידעתם בכלל את הדרך?".
רחש של הסכמה עבר בציבור, וכי מה יועילו שני עוברי העברות הללו לחלות את פני ה'.
הימצאותם עוד עלולה לקטרג על שאר הציבור.
– "שיקבלו על עצמם לפחות להתרחק מחטאיהם."
– "וכי לא יכלו לפחות בבואם לבית-המקדש להחליף את בגדי הנכרים שלהם.
וכי אינם יודעים שלבהמ"ק לא נכנסים בנעליים?"
מלמולים כאלו ואחרים רחשו בקהל.
לפתע נתן ראש הסנהדרין את האות לכהן הגדול וזה פצח בקריאה נרגשת מעומק הלב:
"אבינו מלכנו חטאנו לפניך!"
הציבור חזר אחריו בכוונה גדולה. כך המשיך הכהן הגדול את כל סדרהתפילה.
הוא קורא והציבור אחריו.
גם פפוס ויוליאנוס הצטרפו למתפללים. המתפללים שהתרכזו בתפילה מעומק הלב,
הפסיקו לנעוץ בהם מבטי תוכחה, והשניים הרגישו יותר בנוח,
במקדש שזה זמן רב לא דרכה בו רגלם.
זמן רב ערכה התפילה. אפילו הילדים הקטנים קראו אל ה' מעומק ליבם.
דומה היה שתפילה כזו לא נשמעה במקדש מזה שנים. היראה ה' בעוניים, היקבל את תפילתם?
משנסתיימה התפילה, ביקש ראש הסנהדרין שיביאו לפניו את פפוס ויוליאנוס.
השניים פילסו את דרכם בין הנאספים, כשמבוכה מכסה את פניהם,
האם קרא להם בשביל לבייש אותם על חטאיהם?
כשנעמדו לפניו, נשא ראש הסנהדרין את קולו והכריז:
"כל תענית שאין בה פושעי ישראל אינה תענית!
ראו, הן הבוקר הקטיר הכהן את הקטורת במזבח לפני ה'. ממה מכינים את הקטורת הזו?
י"א סממנים בה, בקטורת. אם יחסר ממנה ולו אחד, לא נוכל להקטירה.
צרי, ציפורן ולבונה, מור וקציעה, שיבולת נרד וכרכום, קושט, קילופה וקינמון,
כל אלו ריחם טוב ונעים. אך ישנו סממן נוסף, הלוא היא החלבנה. ריח רע הוא ריחה של החלבנה,
רק כשמהדקים אותה היטב עם שאר הסממנים פג ריחה הרע. אך אפילו חלבנה זו,
לא נוכל להחסירה מהקטורת שאנו מקטירים. אם נעז לוותר עליה,
לא תעלה הקטורת לרצון לפני ה'."
ההמונים שגדשו את העזרה החלו מתפזרים לבתיהם.
מי יודע דרכי ה'? למחרת ירד הגשם הראשון.
