יהדות דת או לאום?(פעולה)

• החניכים יבינו כי הלאומיות והזהות הישראלית הינה חלק בלתי נפרד מהתורה.
• החניכים יבינו כי ניסיונה של הציונות החילונית להיפרד מהדת גרם לה לאבדן דרך, מרגע שהגשימה את מטרתה.

עזרים:

• דפים עם תיאורי הדמויות המופיעות להלן.
• אפשר לצרף תמונות מהאינטרנט בהקשר לכל דמות המתוארת בדף.

שלב א’- יהודי או ישראלי?

נפזר את הדפים עם תיאורי הדמויות בחדר ונזמין חניך שיתנדב להרים את

אחד הדפים ולהקריא את תוכנו.

שאלות מנחות לכל הקטעים:

-האם הזהות הלאומית שלנו קשורה אל הדת שלנו?

-האם השתייכות ללאום מסוים היא עקרונית לזהות של כל אדם?

-האם אדם יכול לשנות את הלאום שלו? לאום זוהי תכונה מולדת או נרכשת?

-האם לאומיות זה דבר גזעי? האם הלאום נקבע כל אדם משתייך ללאום אליו השתייכו הוריו?

– האם ייתכן ערבי- ישראלי?

-מדוע בכל המדינות תיתכן דת שונה וזהות לאומית אחידה?

-מהיכן נובע השוני בנושא בין ישראל לעמים רבים?

-כיצד לדעתכם עלינו להתייחס למי שאינו יהודי וחי בישראל?

-בתורה ישנה מצווה לאוהב את הגר, האם לדעתכם יש מקום לגר תושב במדינת ישראל? אם כן- באיזה אופן? אם לא, מדוע?

 

נסכם:

עם ישראל איננו עם ככל העמים.

בעוד בכל העמים הזהות הלאומית אינה קשורה לזהות הדתית,

בעם-ישראל לא ניתן להפריד בין הזהות הלאומית לזהות הדתית.

צרפתי, למשל, יכול להיות נוצרי, מוסלמי או אפילו הינדי,

אך בן לעם ישראל תמיד יישאר יהודי, אף אם ינסה להמיר את דתו יישאר יהודי.

בעם ישראל לא ניתן להפריד בין הזהות הלאומית לזהות הדתית.

בן לעם ישראל לא יכול לבחור את דתו.

לכן בבואנו להקים לתחייה את עם ישראל על אדמתו (כפי שרצתה לעשות הציונות)

לא ניתן לעשות זאת בלי התייחסות לאופיו המיוחד של עם ישראל.

אחד הדברים אותו חידשה הנצרות הוא הפרדת הקיסר והאל.

הנצרות שדחקה את רגלי הדת לד’ אמות של חיי דת מצומצמים,

 ניתקה את הדת מהמדינה מאותה סיבה שהיא נתקה רוח וחומר, גוף ונפש, קודש וחול.

היהדות אינה כזאת, אנחנו רוצים לחבר את העולמות,

לאברהם הובטח “ואעשך לגוי גדול עצום ורב”,

לא הובטח לו ואעשך לדת גדולה אלא לעם,

מעולם לא התיימרנו להיות דת בלבד, אנחנו עובדים את ה’ גם באופן רוחני ונקי, וגם בתוך עולם החול על כל מרחביו. הלאומיות שלנו היא האופן בו אנחנו חיים חיי עם במדינה, היא האופן בו נמלא את יעודנו להיות חברה מופתית וקדושה- אור לעמים ולעולם כולו!

היחס ללאומיות שלנו הוא יחס של נשמה לגוף- אידאה אלוקית ואידאה לאומית הם כגוף ונפש,

זהו הגוף שלנו בו אנחנו חיים את חיינו הקולקטיבים ומבטאים את עומק נשמתנו הכללי,

 שאינו מונח אצל אדם פרטי זה או אחר- אלא בעם ישראל כולו!

 

 

שלב ב’-  יכול להיות שזה נגמר?

נקריא את השיר הבא:

 

(אפשר גם להשמיע אותו לחניכים, הביצוע הנפוץ לשיר הוא של ‘צליל מכוון’ בלחן של שם טוב לוי)

יכול להיות שזה נגמר/ יונתן גפן

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור

על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור

תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד

שני עצי שקמים, אנשים יפים מלאים חלומות

ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא

היו פעם רק יתושים וביצות

אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר

אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.

יכול להיות שזה נגמר.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

פלמ”ח, פינג’אן, קפה שחור וכוכבים

אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים

שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי

אלתרמן… מכנסיים קצרים

היה להם בשביל מה לקום בבוקר

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא…

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי.

מחבר השיר הוא יונתן גפן, (אביו של אביב גפן), משורר וסופר.

יונתן גפן הוא בן קיבוץ נהלל, שירת בצנחנים והיה קצין בגולני.

 

השיר מתאר את ארץ ישראל בעיניים הציוניות בהן הכול היה חדש,

היה חזון, הייתה אהבת הארץ, אהבת השפה העברית,

הכול חרשו והיו עסוקים בהצמחת תרבות ישראלית,

ביצירת חיי חברה ישראלים, בהקמת הארץ מעפר.

 

יונתן גפן מבטא בשיר קול שכיום הולך ומתגבר “יכול להיות שזה נגמר”.

בו הוא מבטא, לדעתו, את הציונות וחזונותיה כגמורים.

-האם לדעתכם המשורר צודק, האם הציונות כבר הגשימה את מטרותיה ובעצם הסתיימה?

-מדוע המשורר סובר כך?

-האם יש הבדל בין זהותנו הציונית לזהותו של חילוני ציוני?

-מה ההבדל? נסו לפרט? מאין נובע הבדל זה?

המדריך יספר לחניכים:

כאשר קמה התנועה הציונית, העולם הדתי הוכה תדהמה,

 תארו לכם עולם יהודי שכולו דתי ושרוי בגלות המתפלל שנים לביאת המשיח, ולחזרה לארץ ישראל ולבניין המקדש.

איש לא תיאר לעצמו שהתחייה הלאומית שלנו תתבצע על ידי עוברי עברה!

הרב קוק כמו שכבר ידוע לנו תמך בתנועה הציונית ואף ראה בה בעלת תפקיד חשוב בגאולת עם ישראל. כמו כל עולם התורה גם לרב קוק לא היה פשוט לתמוך בתנועה הציונית..

לקח לרב כמה שנים מהקמת התנועה ועד להבעת התמיכה בה.

הציונות ניסתה לייצר זהות חילונית מובהקת לעם היהודי, זהות של עם ככל העמים.

הרב לא הסכים לדבר הזה, הרב הקים את דגל ירושלים על מנת לייצר אלטרנטיבה ציונית- אשר לא מתכחשת ונושאת את דגל ייעודו האמיתי של עם ישראל- ייעודו התנ”כי, לתקן את העולם! הרב אף צפה שהתנועה הציונית חילונית תלך ותתמסמס עם הזמן.

“…והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת,

המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסטוריה ושל חיבת שפה,

המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים שלו אינו יהודי,

הוא עומד להיות משחית ומפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל,

כאשר כבר נוכחנו על פי הניסיון – (אם) היד הטמאה הזו תגבר, אז אין די באר את גודל האסון.”

(אגרות הראיה א’ עמ’ קפ”ב-קפ”ג)

– מדוע לדעתכם צפה הרב את התמסמסות הציונות החילונית?

כאשר אנו איננו נאמנים למי שאנחנו באמת ולייעודנו הפנימי,

אנחנו כאדם חסר חוט שדרה שאינו מודע לעצמו ופועל ע”פ צוויי אופנה למיניהם,

מנסה להדמות לדברים נחשבים ולמצוא חן בעיני אחרים.

בעזרת תנועת “דגל ירושלים” רצה הרב להחיות את התנועה הציונית,

להוסיף לה את הנשמה החסרה לה. זהו גם התפקיד שלנו כיום.

לסיכום:

היהדות היא לא רק דת, היהדות מקיפה את כל חייה, היא אורח חיים שמנחה אותנו בכל שלב בחיים ובכל תחום.

אם נהיה מחוברים לציונות מתוך היהדות, מתוך תורה, היא לא תעלם ברגע שנראה כביכול שאין עוד מה לעשות. כי היהדות היא נצחית, והתפקיד של עם ישראל הוא נצחי. ולא סיימנו את תפקידנו בכך שיש לנו מדינה, השליחות עוד גדולה- צריך להגיע למטרה שהקב”ה אותנו להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואליה עוד לא הגענו.

נקריא לחניכים את התגובה של אלישיב רייכנר לשיר “יכול להיות שזה נגמר”:

זה לא נגמר! / אלישיב רייכנר

“אומרים שהיה פה שמח”, אמר לא מזמן המשורר

“שמח לפני שנולדתי”, כך בדיוק הוא קיטר

ואחר כך תיאר חלוצים, עם מכנסיים קצרים בביצה

ונזכר – היו אידיאלים, והייתה התיישבות אמיצה

ובסוף הוא זרק שאלה, “יכול להיות שזה נגמר?”

הוא לא חיכה לתשובה, וקבע שנולדנו מאוחר

להם היה למה לקום, היה על מה לחלום

לנו לא נשאר כלום, פשוט משעמם היום.

אז תרשו לי שנייה להעיז, לענות לבחור המבואס

וזה לא כדי להרגיז, אז הוא בטח לא יכעס

זה עוד לא נגמר, ידידי, ואפילו לא התחיל !

צריך רק להיות ערני, ואת החושים שלך להפעיל

כי אם תפקח עיניים, תוכל בקלות לראות

חלוצים עם מכנסיים (ואפילו עם חולצות…)

והם עוד מייבשים ביצות, ומגרשים יתושים

ויש להם מה לבנות, הם אפילו עוד חולמים…

אז אולי השתנו הביצות, והיתושים לא כמו פעם

אבל יש מה לעשות, ולאידיאלים נשאר הטעם

עוד יש יישובים להקים, ונגב עוד יש להפריח

בפתח עומדים עולים, וצריך להביא גם משיח

עוד יש על מה להילחם, ולצערנו גם עם מי

וצריך בעזרת ה’, עוד המון יהודים להביא

וצריך לאחד, וצריך לקרב

צריך להסכים, אבל גם לסרב

צריך לעזור, אך לדעת למחות

ויש המון לכלוכים לנקות

ולכן משורר יקר, כדאי שתפסיק לקטר

לא נולדת מאוחר, אבל אתה עלול לאחר !

תתעורר, כי יש עבודה ו’שמח’ ימשיך להיות

לקום בבוקר תמצא סיבה,

אם תישן עם עיניים פקוחות!!