לא לפסוח על יהונתן פולארד
משונה הסדר שבליל הסדר, כבר בתחילתו פותח לנו בעל ההגדה ב”הגיון” שבעריכת ההגדה: “מתחיל בגנות ומסיים בשבח”. למה בליל חגיגי זה שבו אנו חייבים להראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים, צריכים להזכיר ולפתוח ב”גנות”?
ידועים הדברים שטעם אכילת המצה היא מפני שהיא מסמלת מצד אחד את השעבוד במצרים “הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים” (זה לחם עוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים) ומצד שני המצה מסמלת את החירות והשחרור ממצרים “מצה זו על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ”. רואים אנו שאפילו בטעם אכילת המצה עצמה משתלבים טעם והיפוכו, השעבוד והחירות. וכן באכילת המצה עם המרור כשיטתו של בית הלל לכרוך את המצה עם המרור רואים אנו את ההפכים משתלבים, את המצה ואת המרור.
בעל ההגדה בא ללמד אותנו עיקרון חשוב מאוד: כל מטרתו של ליל הסדר שנחווה את יציאתנו ממצרים. בכדי לחיות את יציאת מצרים צריך להקדים לכך את חווית השעבוד. כי רק עבד יכול להעריך מה היא חירות, רק אדם שהיה שרוי בחושך יודע להעריך את כוחו של אור, רק אדם עני יודע להעריך עושר, רק עם שהיה בגלות יודע להעריך גאולה. אך נראה שיש כאן מימד נוסף, אנו מתחילים בגנות ובכוחנו בלילה הזה להפוך את הגנות עצמה לשבח, אנו מספרים על השעבוד והופכים אותו לחירות. אנו הופכים את השעבוד להיות חורין. זה כוחו של ליל הסדר. וזה כוחה של השבת שלפני הפסח, לוקחים את השה, שהוא העבודה זרה של המצריים והופכים אותו לקרבן פסח שהוא יסוד האמונה.
בליל הסדר הקרב ובא, יזכו עם ישראל בכל מקום שהם לקיים את מצוות הסדר, שעיקר עניינם לחיות מחדש את יציאת מצרים, לחוות את חוויית החירות, כדברי הרמב”ם (חמץ ומצה ז, ו): “בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר (דברים ו) ‘ואותנו הוציא משם וגו’, ועל דבר זה צוה הקב”ה בתורה (דברים ה) ‘וזכרת כי עבד היית…’ כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית”.
נדמה שב”ה מרבים אנו לעסוק בענייני הפסח ולהדר בהם, מקפידים אנו על קלה כבחמורה, מוסיפים על יסודות ההלכה הקפדות ומידות חסידות. אך אולי שכחנו את חובתנו כלפי הזולת, כלפי חסרי הישע שאינם יכולים לעזור לעצמם, אלו שישבו בזמן הסדר מאחורי סורג ובריח, שהרי “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין”. ליל הסדר מלמד אותנו שבכוחנו להפוך גנות לשבח, שיעבוד לחירות.
שבויים לבני חורין!
יהונתן פולארד הי”ו נמק בכלא בארה”ב כבר למעלה מ-27 שנים, עשרים ושמונה לילות סדר הוא נמצא בשעבוד של “מדינה ידידותית”. כיצד נרגיש אנו בני חורין כשבשר מבשרינו, אחינו יהונתן נמצא בשעבוד? האם נוכל להרגיש חירות בליל הסדר תשע”ג? מסופקני!
זמן הפסח עם סגולות החירות שבו הוא הזמן המתאים לפעול ולהתפלל לשחרורו, אסור לנו להחמיץ את המצווה! אסור לנו לפסוח על יהונתן פולארד! נשאיר כולנו מקום פנוי בלב ובשולחן ליהונתן פולארד, ונפעל ונתפלל למען חירותו בעז”ה.
השתא עבדי, לשנה הזו יהונתן בן מלכה הי”ו בן חורין!!!
