חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מחלקת הדרכה

נושא: אלול ועשרת ימי תשובה
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: גלעד-הראל (ג-ה), נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: יום חול, קלילה, שבת

להתעורר (פעולה)

מטרת הפעולה:
החניך יבין כי כדי להגיע מוכן לראש השנה עליו להתעורר בתשובה
עזרים:
 5 כדורים (תלוי בגודל הקבוצה)
מהלך הפעולה:
נשחק במשחקים הדורשים תשומת לב. מי ש"נרדם" נפסל/הורס את המשחק.

1) עומדים במעגל, חניך אחד מקבל כדור וצריך לזרוק לחניך (שלא צמוד אליו) את הכדור ולקרוא בשמו, החניך שקיבל את הכדור זורק לחניך אחר שלא קיבל את הכדור וכך הלאה עד שכולם מקבלים. אומרים לכולם לזכור ממי קיבלו את הכדור ואל מי זרקו. עכשיו מתחילים מחדש, שוב החניך הראשון מקבל את הכדור וזורק אל מי שזרק אליו וכך הלאה, כשהכדור מגיע לחניך השלישי בערך מביאים לראשון עוד כדור וכך תלוי בגודל הקבוצה מכניסים עוד ועוד כדורים.

כדור שנופל על הרצפה חוזר לחניך הראשון וצריך לעבור שוב את כל השבט. כדור שהגיע לחניך האחרון נשמר אצל המדריך.

(לפי אופי השבט אפשר להחליט, ניתן לשחק את המשחק גם עם הנעלים של החניכים-כל חניך תורם נעל)

2) פיו פיו- עומדים במעגל, חניך אחד עומד באמצע ומסתובב, הוא נעצר מול אחד החניכים וקורא: "פיו פיו" ומכוון מולו אקדח באצבעות. החניך שמולו צריך להתכופף ושני החניכים הצמודים לו צריכים גם הם לכוון אחד לשני אקדח. אם אחד מהחניכים מתבלבל (לא מתכופף או לא יורה) הוא עומד באמצע.

3) 7 בום- צריך לספור מאחת עד מאה וכל פעם בכפולות 7 אסור להגיד את המספר, אלא אומרים "בום" לדוגמא "אחת, שתים, שלוש, ארבע, חמש, שש, בום".

הספירה נעשית בישיבה במעגל כשכל חניך בתורו אומר מספר והחניך השביעי צריך להגיד "בום" אם מישהו מתבלבל הוא יוצא מהמשחק (אם ידוע שזה שבט שקשה להוציא חניך אפשר לקבוע שאם מישהו מתבלבל מתחילים מהתחלה)

מספרים את הסיפור הבא-
"נסעתי פעם במכוניתי ונאלצתי לעבור דרך סמטה צרה, תוך כדי נסיעה מהירה.
ממש בנס ברגע האחרון הצלחתי לעצור את רכבי ליד חבורה שעמדה ושוחחה
באמצע הסמטה וחסמה את דרכי.
קול חריקת הבלמיו העובדה שכמעט נדרסו לא החרידה אותם- הם פטפטו.
צפרתי כי להזיזם והם בשלהם. צפרתי עוד ועוד והם בשאננותם.
חשבתי ברוגז- הכיצד?
הרי הם כמעט נדרסו ועכשיו אינם שמים לב לצפירות.
לבסוף נעתר אחד מהם להקדיש לי תשומת לה. פנה אלי ואמר בביטול: טוב טוב, די,
שמענו, שמענו!
חמתי עלתה בי, הנשמע כדבר הזה?
אדם עומד בפני אפשרות של מוות, ניצל בנס, שומע צפירות שנועדו בשבילו- להזיזו
ממקומו לבל ידרס, והוא עוד מגיב: "שמעתי, שמעתי"
מיד עלה בי הרהור וכי אני טוב מהם? עומד אני באר השנה, יום הדין, בו נחרץ גורלי:
מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי בחרב ומי ברעב… שומע את
תקיעות השופר, הנועדות להזיז אותי ממקומי- ממצבי, לקום, לזוז, לפעול, לשנות,
לרדת מהדרך בה אני הולך ומסתכן. מאה תקיעות צופרות, אזעקה!
ומה תגובתי במשך כל השנה? לא כלום! שמעתי את התקיעות אך כרגיל אמשיך
לעמוד באותה סמטה צרה כל השנה, לפטפט על הא ודא, לא לחוש בסכנה,
לא לזוז מהדך ולא להינצל"
 
לסיכום:
נשאל את החניכים מה הקשר בין המשחקים ששיחקנו לבין הסיפור (גם במשחקים, כדי להצליח חייבים להיות ערניים).
נשאל אותם במה הם מרגישים שאפשר להתעורר בחודש אלול, לקראת יום הדין ונעודד אותם למצוא דרכים מעשיות כדי לבצע זאת.

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

דילוג לתוכן