חיים של קדושה (פעולה)

מטרות:

1. החניכים יבינו כי חיי קדושה הם חיים מלאים ועשירים, ואין הם מצומצמים רק ל”ד’ אמות של הלכה”.
2. החניכים יבינו שכדי לזכות בחיי קדושה אין די בשמירה על קיום טכני של תרי”ג מצוות, כי אם נדרשת מהאדם עבודה תמידית, בכל רגע בחייו, להפיק את רצון ה’ במעשיו היומיומיים, ולו הפשוטים ביותר, בחינת “בכל דרכיך דעהו” .

 

עזרים

• כתרי פעולות ומעשים מצורף בנספחים שבצד העמוד
• רחבה עם כסאות כמספר החניכים
• דף לימוד מצולם כמספר החניכים מצורף בנספחים שבצד העמוד
• אביזרי תחפושת ולבוש מגוונים

 

שלב א’-  “כתר קדושה…”

 

למדריכים!

שלב זה נועד לסכם את הפעולות הקודמות שהועברו במהלך החודש,

 ולחדד שוב את הנקודה שקדושה בחייו של אדם יהודי אינה מסתכמת בסך השעות בהן קיים מצוות, התרחק מעבירות ולמד תורה;

אלא שהיא אמורה להתפשט לכל מעשה ומחשבה בחייו אם הוא כיוון לפעול בהם לשם שמיים.

חשוב מאוד שנצליח להעביר לחניכינו את המסר שלהבדיל מדתות אחרות (נצרות או בודהיזם למשל), בהן קדושה הינה שם נרדף לסגפנות ולסלידה מהחיים, הרי שביהדות ככל שאדם חי חיים מלאים ועשירים יותר, הוא יכול להשיג את הקדושה אף ביתר שאת (לדוגמא, כפי שמובא במסכת שבת, דף צב ע”א – “אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה”), כלומר – הקדושה אינה מושגת מחוץ לחיים אלא דווקא באמצעותם!

 

נשחק עם החניכים במשחק הבא:

לשם הפעולה נדרש חדר גדול עם כסאות כמספר החניכים, המסודרים במעגל ענק.

נחלק לכל החניכים כתרים, על כל אחד מהם רשום שם פעולה או מעשה אחר,

 (ראו נספח 1) שיניחו על ראשם,

ונבקש מכל אחד מהם לעלות על כסא (הכתרים יחולקו ללא סדר מסוים).

משימתם של החניכים היא להתמיין על פי הכתרים, לשלוש קבוצות – כלומר לבנות שלושה “רצפי חניכים” החובשים כתרי פעולות/מעשים שיש להם מכנה משותף. בניית הרצף תיעשה בלי לרדת/ליפול מהכיסאות… הקבוצה שמצליחה להסתדר ראשונה היא המנצחת. האחריות לגילוי המכנים המשותפים – מוטלת על החניכים.

 

נצפה כי החניכים יסתדרו ביניהם לשלוש קבוצות, בחלוקה הבאה (פירוט הפעולות ושיוכן להגדרות בנספח 1):

קבוצה א’: צרכים קיומיים/ פעולות יומיומיות;

קבוצה ב’: תרבות הפנאי;

קבוצה ג’: קיום אורח חיים יהודי.

 

מדריכים – לתשומת לבכם!

– אם מס’ החניכים גדול ממס’ הכתרים –

ניתן לחלק את החניכים לזוגות ולבקש מהם להחזיק את הכתר יחד,

אם מס’ החניכים קטן ממס’ הכתרים, אפשר להוריד מכל אחת מהקבוצות מס’ שווה של כתרים (כדי ליצור קבוצות שוות בגודלן) ואת הכתרים שנותרו לנצל לצורך דיון באופן הבא:

 

לאחר שכל הקבוצות הסתדרו על הכיסאות, מנחה הפעילות יספור את מספר הכתרים שבכל קבוצה, ויודיע שכל הקבוצות שהתקבלו שוות בגודלן, וכעת צריך להכריע מי הקבוצה המנצחת. המנחה יציג בפני הקבוצות כתרים, וכל קבוצה תנסה לשכנע אותו שהכתר מתאים. המשכנעת ביותר- תזכה בכתר. הקבוצה המנצחת תהיה זו שתאסוף כתרים רבים יותר מחברותיה. למשל, המנחה יציג את הכתר “אכילה” ויבקש מכל קבוצה להסביר מדוע הכתר מתאים דווקא לה.

 

– ייתכן מאוד שהחניכים יסתדרו לקבוצות שונות מהמתוכנן, אין מה להילחץ…

החלוקה המדויקת אינה חשובה כמו עצם העובדה שאנו גורמים לחניכים לחלק את הכתרים לקבוצות שונות, ובכך להדגים להם שהם מגדירים לעצמם תחומי חיים שונים באופן מסוים (“להניח תפילין זה דתי, ללכת להצגה זה תרבותי ולאכול זה קיומי”..) אם בכ”ז חשוב לכם ללכת ע”פ הקבוצות המוגדרות לעיל, הכינו שלושה פלקטים של הכותרות הנ”ל, ולאחר שהקבוצות מסתדרות, הציגו אותם בפני החניכים ושאלו אותם איזו כותרת יכולה להתאים במיוחד לכל אחת מהקבוצות. אם כמה חניכים יצטרכו לעבור מקבוצה לקבוצה לצורך כך שהכותרות יתאימו, אפשר לנצל זאת ולפתח את הדיון המובא בהמשך.

 

לאחר שהחניכים הצליחו להסתדר בשלוש קבוצות של פעולות שונות, ננסה להפעיל אותם במעבר בין הקבוצות, במטרה לחדד את ההבנה שישנם כתרים שיכולים להיות בעצם בכל שאר הקבוצות.

•  מנחה הפעילות יפנה לעיני כולם לחניך שעליו הכתר “אכילה” שמן הסתם נמצא אותו בקבוצה הראשונה (צרכים קיומיים/ פעולות יומיומיות) ויבקש ממנו לעבור במהירות, בלי להפיל את עצמו או חניכים אחרים (כולם נשארים על הכיסאות), לקבוצה של תרבות הפנאי. נסביר לחניכים שאוכל מאז ומתמיד מלבד היותו צורך קיומי, היווה גם צורך נפשי, למשל: אנשים יוצאים לבית קפה לא כי הם רעבים אלא כי הם רוצים לבלות זמן יחד ולשוחח בחופשיות. כמו כן עיתונים שלמים ותכניות רבות באמצעי התקשורת עוסקים בהכנת אוכל, הדבר מלמד שהעיסוק באוכל אינו עניין טכני גרידא – אלא מהווה תחביב משמעותי לאנשים רבים. דבר ידוע נוסף הוא שאוכל הוא אמצעי לקרב בין אנשים ולחזק קשרים חברתיים וכו’…
•  לאחר שהחניך הגיע לכיסאות של הקבוצה השנייה, המנחה יבקש מחניך זה לעבור במהירות לקבוצה השלישית (קיום אורח חיים יהודי) ויסביר שאוכל הנו גם חלק מרכזי בהלכה היהודית: ברכות הנהנין, הלכות כשרות, הלכות מאכלות אסורים וכו’. כמו כן, מבחינה רוחנית, ידוע שבאוכל ישנם ניצוצות קדושה שאדם יהודי מעלה דרך האכילה, וכן יש עניין להרבות באכילה בשבת ובחגים מחד גיסא ולצום בתענית מאידך גיסא…
•  בד בבד יבקש המנחה מהחניך עליו הכתר “שינה” לעבור מהקבוצה הראשונה לקבוצה השלישית (קיום אורח חיים יהודי) בשל הסיבה שישנן מצוות הקשורות בשינה – למשל שינה בסוכה, או המנהג להיות ערים בליל הושענא רבה או בליל חג השבועות.
•  וכן, נבקש מהחניך שעליו הכתר “לרקוד” לעבור גם הוא לקבוצה השלישית מכיוון שיש מצווה לרקוד לפני חתן וכלה או בזמן הכנסת ספר תורה לביה”כ…
•  ועוד, נבקש מבעלי הכתרים: “שמחה”, “אבל” – לדלג מהקבוצה ראשונה שכן הם פעולות יומיומיות עבור האדם, לקבוצה השלישית – קיום אורח החיים היהודי, שכן יש מצוות “ושמחת בחגך” ויש עניין להרבות בשמחה בחודש אדר: “משנכנס אדר מרבין בשמחה” ובפרט בפורים, כמו כן יש מצוות הקשורות לאבלות – תעניות ציבור, שלושת השבועות , ספירת העומר…
•  “טיול בחיק הטבע” – בהנחה שהחניכים מיקמוהו בקבוצה השנייה, תרבות הפנאי, נבקש מהחניך שלראשו כתר זה לעבור לקבוצת הפעולות הקשורות באורח החיים היהודי, כיוון שיש מצווה של הליכה בא”י ועל כל ד’ אמות בא”י יש שכר פסיעות…
•  “תפילה” – אינה שייכת רק לקבוצה השלישית שכן יש הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות שמעידים על עצמם שיש להם שיח עם רבש”ע והם מדברים אתו בדרך האישית שלהם, כצורך קיומי. נבקש מבעל הכתר לעבור לקבוצת הפעולות הקיומיות, היומיומיות…

 

וכן הלאה, כיד הדמיון הטובה על צוות המדריכים!

הרעיון הוא ליצור מצב שכל הזמן חניכים עוברים מקבוצה לקבוצה,

תוך שמירה על חוקי המשחק (מהר ככל האפשר ובלי ליפול מהכיסאות).

 

שלב ב’- להיות אדם קדוש

כשנרגיש שהמעבר בין הכיסאות מוצה והרעיון הובן, נפתח דיון עם החניכים:

– נשאל את החניכים שעברו מקבוצה לקבוצה, לאיזו קבוצה הם הרגישו שייכות רבה יותר ומדוע?

– מה ניתן ללמוד מכך שיש כתר שיכול להופיע בכל הקבוצות יחד?

– איזו קבוצה לדעתם היא החשובה ביותר ומדוע?

 

נבין עם החניכים כי אמנם ישנם כתרים שמתאימים לכל הקבוצות אך ברבדים שונים. לדוגמה אכילה – באמת יכולה להיות מוגדרת כצורך קיומי, או כבילוי תרבותי, אך ברובד עמוק יותר אכילה בעצמה יכולה להתבטא כחלק מעבודת ה’ שלנו, לא פחות מהברכות שמלוות אותה לפניה ואחריה. לדוגמה: מצווה להרבות באכילה ובשתייה בערב יום-הכיפורים, עד כדי שחז”ל (בבמסכת ראש השנה דף ט ע”א) אמרו: “כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי”- כלומר האכילה בערב יוה”כ שקולה כנגד כל עבודת יוה”כ!

 

נשאל את החניכים:

– האם יש בין הקבוצות, קבוצה שיכולה לכלול את כל הכתרים יחד?

נרמוז, שבמהלך החודש ניסינו לברר יחד את התשובה…

באופן כללי ניתן להגיד שכל הכתרים יכולים להתאים לקבוצת חיי קדושה.

חשוב שנסביר לחניכים שהקושי לכלול את כל הכתרים בקבוצה אחת, והיכולת שלנו באופן טבעי למיין פעולות שאנחנו עושים במשך היום לקטגוריות שונות (למשל שלוש הקבוצות הנ”ל) נובעים מהעובדה שכנראה עדיין יש לכל אחד מאתנו ציור (אולי ילדותי מעט) של “כיצד נראים חיי קדושה…”

 

המדריכים יבקשו מהחניכים לעצום עיניים ולשמור על שקט – ולדמיין כיצד נראה אדם קדוש.

מדריך בעל כשרון דרמטי, יתאר לחניכים מה אנחנו בוודאי רואים בדמיוננו:

 

 

 

טעינו? לא זה היה הציור בדמיוננו? אז אולי הציור הבא:

 

 

 

ננסה לברר עם החניכים – האמנם אלה הם הקדושים???

בסיומו של שלב זה חשוב שנדגיש לחניכים שחיי קדושה הם הרבה יותר ממה שאולי אנחנו תופסים, ואולי לכן בלי לשים לב אנחנו מצמצמים אותם …

 

נעבור למליאות שבטיות, נחלק לחניכים את דפי הלימוד (נספח 2) ונפתח בלימוד מתוך דף המקורות, בהנחיית מדריך כל שבט:

נפנה את החניכים למקור 1 בדף הלימוד, ונסביר:

בפרשת וישלח מסופר לנו שלאחר עשרים שנה בגלות, יעקב אבינו חוזר לארץ הקודש. לאחר שנפגש עם עשיו אחיו, ולאחר המאבק עם המלאך, סוף סוף הוא זוכה להיכנס בשערי ארץ הקודש. חז”ל מלמדים אותנו שיעקב אבינו הגיע שלם – נקרא עם החניכים רק את הפסוק הראשון:

 

 

רשי וחז”ל מסבירים את פירוש המילה שלם:

 

 

נשאל את החניכים:

– מה היו מצפים מיעקב אבינו לעשות מיד כשיגיע לארץ הקודש?

אותו יעקב, איש תם יושב אוהלים, שעל אף כל התלאות והייסורים שפקדו אותו במשך

עשרים שנה, בין אנשים רשעים ורמאים, הצליח לשמור על תורתו וקדושתו?

אולי להציב מזבח ולהקריב קרבן תודה?

אולי להקים מיד בית מדרש ולחזק את לימוד התורה בא”י?

אולי לארגן תפילת הודיה המונית על שזכה לחזור סוף סוף למולדת הקדושה?

 

נפנה את החניכים למקור 2 בדף הלימוד:

בגמרא במסכת שבת מתברר שיעקב “איש תם יושב אוהלים”, פעל בדרך אחרת ממה שאולי היינו מצפים:

 

 

נסכם עם החניכים את שלב זה של הפעולה:

יעקב אבינו מלמד אותנו שהאדם השלם – שכל חייו שואף להידבק בקונו וכל כוחותיו מכוונים למגמה זו, מוצא את הדרך לקדושה לא רק בבית המדרש כי אם גם בבית המרחץ, לא רק בהקמת דוכן להפצת יהדות אלא גם בהקמת דוכן עגבניות בשוק…

דרך משחק הכתרים והמפגש עם יעקב אבינו בפרשת וישלח אפשר להבין לעומק את הכוונה הטמונה באמרה החסידית “היכן נמצא ה’? בכל מקום שתפנה לו מקום”. ההבנה שמתחדשת לנו היא שקדושה אינה נמצאת רק בגבולות ביה”כ ובית המדרש, היא גם לא בלעדית רק למעשי חסד וצדקה. אפשר למצוא אותה “אם רק נפנה לה מקום” גם באכילה, בשתייה ושאר פעולות שגרתיות שכל אחד מאתנו עושה מדי יום ביומו… יעקב אבינו מלמד אותנו שהקדושה יכולה לחול גם על המעשה הקטן והפשוט ביותר, ומלבד שכוונת האדם היא לדבוק ברבש”ע בזמן העשייה, ואם הוא לוקח את הכוחות והכשרונות שהעניק לו ה’ ובאמצעותם מביא ברכה לו ולעולם.

 

נבין כי לפי ראייה זו כל אחד מאתנו יכול ולכן מחויב, להחיל את הקדושה בחייו, לא רק צדיקים וחסידים כי אם גם אנשי מעשה ולכן נאמרה פרשת קדושים בהקהל (“נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה” ויקרא,יט’, ב’, רמב”ן שם) – כך שעמ”י יבין שהציווי “קדושים תהיו” אינו שייך רק לעולמם הרוחני של משה רבנו וזקני העדה, כי אם לכל אחד ואחת מעמ”י, אפילו לפשוטים שביניהם… כפי שאמרנו- הדרך לקדושה אינה רק באמצעות קיום מצוות (שכמובן מהוות את הבסיס לעבודת ה’!) כי אם גם המאמץ שלנו לכוון את מעשינו היומיומיים לשם שמים, כדי לעשות נחת רוח לריבונו של עולם!

 

 שלב ג’- זה הכול בשבילך, רבונו של עולם!

שלב זה נועד לחדד את הנקודה שעל מנת להשיג קדושה אנו צריכים לעבוד את ה’ בדבקות ובמסירות, כלומר לא רק לקיים מצוות ולהתרחק מהעבירות, כי אם להשתדל ללא הרף לבדוק כל מעשה או מחשבה שלנו ביום- יום האם הם עשויים לגרום לנחת רוח לרבש”ע או חו”ח למורת רוח, ובהתאם לכך לפעול במציאות.

 

מדריכים יקרים, שימו לב!

שלב זה בנוי מדילמות שהחניכים יצטרכו להכריע בהן לאחר דיון. אנחנו מציעים שלוש אפשרויות להצגת הדילמות, ולכן חשוב לבדוק כמה מדריכים וחברי חב”ב משתתפים בפעילות הסניפית, ולהתאים לכם את האפשרות הרצויה.

1.דילמות בתחנות – כל שבט עובר בכל התחנות. בתחנות- נציגי חב”ב מציגים רעיון ומפתחים הדיון. בסוף סבב התחנות, כל שבט מציג לפני כל הסניף פתרון של דילמה אחת.

2. צוות ההדרכה מציג את כל הדילמות, לפני כל השבטים – ולאחר כל דילמה מתנהל דיון בפורום סניפי.

3. כל שבט מציג לפני כל הסניף דילמה אחת, ומנהלים דיון בפורום סניפי (מתאים יותר לסניפים קטנים במספר החניכים).

 

בנוסף, בחרנו דילמות שעוסקות הן בעניינים שבין אדם לחברו והן באלה שבין אדם למקום. חשוב שתבחרו את הדילמות שקשורות יותר לחיי החניכים.

להצגת כל דילמה דרושים 2 שחקנים. הדילמות כתובות בתמצית ורצוי להוסיף להן “בשר” כדי שיצאו יותר מעניינות וכייפיות. והחשוב היותר– לתכנן את הזמן נכון כך שיש זמן לאחר הצגתה של כל דילמה לפתח דיון משמעותי. אין הכוונה שהחניכים יצאו עם תשובה ספציפית לכל דילמה (שכן יכולות להיות כמה תשובות בהתאם לנסיבות השונות..) אלא לעורר בהם מודעות לצדדים השונים שבכל התלבטות ולכך שחשוב לשקול אותם לפני המעשה.

טיפ: חשוב מאוד להפוך את שלב זה של הפעולה למתודי ומעניין, לכן כדאי לעבוד לפני כן על ההצגות ולשפץ אותן באופן שיהיו מרתקות ומצחיקות, וגם קשורות לחיי החניכים. מומלץ להיעזר בבגדים, אביזרים ושאר מיני ירקות…

 

הדילמות עוסקות ברוח ההלכה, כלומר בתחום ה”אפור” של היהדות שאין בו איסור והיתר הלכתיים, כי אם מקום שהאדם צריך להחליט בו על פי מוסרו ומצפונו האם המעשה ראוי או לא, במילים אחרות: האם דרך המעשה נגרום לרבש”ע נחת רוח או לא. (הדילמות מצורפות בנספח 3)

 

 

לעיבוד ההתלבטויות השונות, ורכישת הבנת הכוח שאמור להניע ולהוביל כל הכרעה בחיינו,

נתכנס שוב למליאות שבטיות, ובהנחיית מדריך כל שבט, נמשיך בלימוד המקורות שבדף הלימוד.

 

נקרא עם החניכים את מקור 3 (פירוש הרב אלון על פרשת קדושים) בדף הלימוד:

 

נשאל את החניכים:

– מהו המשל שהרב אלון נותן בפירושו על הציווי “קדושים תהיו”?

 

נראה כי הרב אלון ממשיל בעניין זה את הציווי שה’ מצווה את עמ”י “קדושים תהיו” לקשר בין חתן לכלה. ידוע לכל שהכתובה הכרחית על מנת לסדר את הקידושין כדת משה וישראל, אך ודאי שאין השאיפה שהכתובה תהיה מהות הקשר בין איש לאשתו שהרי היא רק מעין הסכם משפטי הכולל זכויות וחובות של שני הצדדים. או בנמשל – אכן ה’ דורש מאתנו לקיים את חוקיו ומצוותיו וזוהי הדרך הראשית לעבודתו, אך ודאי שאין הוא “מסתפק” רק בכך שנקיים את החוקים כהלכה, אלא אנו מצווים ” ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך” כלומר ה’ מצפה מאתנו לדרוש קרבה גדולה יותר מזו הקיימת “רק” מתוך קיום המצוות. קרבה מיוחדת זו יכולה להתקיים כאשר גם המעשים והמחשבות היומיומיים שלנו, מכוונים לרצון ה’, ומטרתם לגרום לו נחת רוח . אם נחזור למשל שהדגשנו קודם- חשוב לזכור שהכתובה היא קומה בסיסית בקשר בין איש לאשתו ובלעדיה לא יוכל הקשר להתקיים במציאות. חז”ל תיקנו את הכתובה כדי להבטיח שתמיד יהיו בין בני הזוג יחסי קבלה ונתינה שיאפשרו להם לחיות יחד בשלום. עם זאת הקשר השלם בין איש לאישה מהותו דבקות זה בזו “על-כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו”, דבקות – כל עניינה לתת ולהעניק לזולת מתוך אהבה ורצון להטיב. ללא שום רצון לקבלת תמורה או השגת אינטרס כלשהו. האינטרס היחיד שקיים במצב זה הוא איך לגרום לאחר נחת רוח, איך לשמח אותו!

 

רבש”ע אומר לנו שהוא מקודש לנו, האם אנחנו באמת מצליחים להיות מקודשים לו במעשינו ובמחשבותינו?!

 

נסכם את הלימוד במקור מס’ 4 :

הרמב”ן בפירושו על הפסוק “קדושים תהיו כי קדוש אני “ (נספח 3) מסביר לנו שגם אם אדם יקיים את כל המצוות שהוא מצווה בהן יכולה להתקיים המציאות שהוא “נבל ברשות התורה”. אחד מהאחרונים, הרב ישעיהו שפירא זצ”ל (“האדמו”ר החלוץ”, אחיו של האדמו”ר מפיאסצנה הי”ד בעל “אש קודש”):

 

מדברי הרב שפירא זצ”ל אנו למדים שהרוצה להדבק באמת ברבש”ע צריך לקיים לא רק את ההלכות עצמן כי אם להבין את הרוח הטמונה בהן ולנסות לפרוט אותה לפרוטות היום יום – במעשים הקטנים והפשוטים ביותר – ממש כמו הדילמות שהזכרנו בשלב הקודם של הפעולה.

 

בתחילת הפעולה ניסינו להדגיש את הנקודה שהקדושה בחיי אדם יהודי נמצאת בתוך החיים ולא מחוצה להם. מתוך כך יובן שניתן להשיגה אם מכוונים לשם שמים בכל מעשה החל מקיום צרכים בסיסיים כאכילה ושינה וכלה בגילוי כוחות יצירה באדם – כתיבה, שירה, ציור וכו’. כמו כן ניסינו להבהיר שמכיוון שקדושה אינה רק סך המצוות ולימוד התורה של אדם בעולם , ממילא אין היא שייכת רק ל”יושבי בית המדרש ובתי כנסיות” כי אם לכל יהודי ולו הפשוט ביותר. לפיכך נאמרה פרשת קדושים בציבור שהוא נוטריקון לצדיקים, בינוניים ורשעים, כלומר כל יהודי מחויב להחיל את הקדושה בחייו, כפי דרגתו, אין תירוצים…

השלב השני של הפעולה עסק בכך שניתן להשיג קדושה ע”י דבקות ברבש”ע.

דבקות משמעותה שאני כ”כ אוהב ורוצה לגרום נחת רוח, כך שכל פעולה או מחשבה שלי מכוונים לעשיית רצון ה’, גם כשהדבר כרוך בוויתור על נוחות, הרגלים או רצונות פרטיים. לכן כאשר רבש”ע מצווה אותי דבר, אני מנסה “להגדיל ראש” ולא מסתפקרק בלסמן וי על קיום מצווה (שכמובן זה דבר גדול כשלעצמו) אלא חושב איך גם ביום-יום השגרתי שלי אני משלב את הרצון שלי לעבוד את ה’ בכל מעשה ומחשבה בחינת “בכל דרכיך דעהו”.

 

“שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם…” (ישעיה נ”א, ז).”ויש מפרשים, אם תדרשו את ד’ לדעת תורתו ומצותו הוא יבוא ויורה אתכם צדק, על דרך הבא להיטהר מסייעין אותו” (רד”ק).

נכון, לחיות חיי קדושה זו משימה קלה וקשה כאחד, קלה כיוון שניתן להשיגה בפעולות פשוטות ביותר, וקשה בשל כך שהיא מחייבת עבודה תמידית על מידותינו , שאיפותינו ומעשינו.

לכן צריך תמיד לזכור שכשאדם משתדל מלמטה מסייעין לו מיד מלמעלה, ויה”ר שנזכה להשתדל ללא הרף להיות בנים שעושים נחת רוח לאביהם!