ניהול דיון

מתאים ל: שבת, יום חול

למה לנהל דיון?

הדבר הראשון שכדאי שיהיה לנו בראש זה שהמטרה של דיון היא שהחניכים עצמם יחשבו, יבררו ויגבשו דעה. בעניין הזה דיון שונה מכל חלק אחר בפעולה שאנחנו מעבירים,

בדיון אנחנו בעיקר מקשיבים ונותנים לחניכים לבטא את עצמם.

אז למה דווקא דיון? כשהחניכים חושבים ומבררים בעצמם הם קודם כל לומדים לגבש דעה עצמאית ולהפעיל חשיבה ביקורתית וגם הרעיונות שאליהם הם הגיעו

מוטבעים בהם באופן משמעותי יותר כשהם מגיעים לזה מתוכם ולא ממישהו חיצוני.

אז קדימה, להריץ דיונים…

הכנה מראש:

כאשר אנחנו רוצים לנהל עם החניכים דיון, ראשית כל עלינו להכין אותו כראוי!

איך מכינים דיון?

1. נגדיר שאלה ברורה וממוקדת, ננסח ונכתוב את השאלה המדויקת. הכתיבה תסייע לנו לוודא שהשאלה חדה וברורה ולא מטושטשת או לא מובנת.
2. התאמה לגיל- נוודא שהנושא בו אנחנו מעוניינים לדון מתאים לגיל ולרמת החניכים, שהוא רלוונטי עבורם ושיש להם יכולת להעמיק בו מכיוונים שונים.
   באופן כללי דיון פורה יתבצע יותר בשבטים הגבוהים (מכיתה ו’-ז’) כאשר החניכים מתחילים להפעיל חשיבה עצמית, כדאי להשתמש מעט בדיונים גם לפני גיל זה, אך מתוך חשיבה והתאמה לחניכים.
   לדוגמא: הנושא ‘עבודה עברית’ איננו רלוונטי לחניכים בכיתה ד’
3. דיון צריך לכלול שני צדדים. (שאלות שאין להן כמה צדדים הן שאלות בירור וחשיבה, אך לא דיון). כדי שהדיון לא יתמוסס במהירות שני הצדדים צרכים להיות בעלי ‘בשר’, לכן נכתוב לעצמנו מראש טענות משכנעות לכל צד.
4. בהכנת הדיון כדאי לכתוב שאלות המשך לאחר השאלה הראשית, בייחוד אם אנחנו רוצים דיון שחלה בו התקדמות והעמקה מעבר לטענות בעד ונגד.
   לדוגמא: שאלה ראשית: האם צריך להקפיד על עבודה עברית בכל מחיר?
   שאלות המשך: מה העניין של עבודה עברית? מה הסיבות להעסקת יהודים? מה ההשלכות של ויתור על עבודה עברית?
   מה עמדת התורה וההלכה בנושא? מה ההסבר לעמדה זו?
5. נמקד לעצמנו מראש לאן אנחנו רוצים לקחת את הדיון, מה המטרה שלו, במה אנחנו רוצים להתמקד וגם במה לא… (כך נדע לעצור גלישות והתפזרויות לכל מיני כיוונים…)

ובדיון עצמו:

איך נצליח להעביר דיון פורה ומעניין?

1. פתיחה מעניינת: נחשוב על מתודה מתאימה שתעודד את החניכים להשתתפות.
   לדוגמא:
   *הצגות בהם החניכים עצמם מציגים את הדילמות ובכך מתחברים לשאלה שעולה.
   *ציר דמיוני על הרצפה שמסמל שתי קצוות מ-1 עד 10/ בעד ונגד והחניכים צריכה לבחור את מיקומם על הציר לפי מידת הסכמתם למשפט שיגיד המדריך.
   לאחר שהחניכים יבחרו את מיקומם נשאל אותם מדוע בחרו לעמוד במקום זה ומדוע זוהי דעתם.
   *לחלק פתקים אדומים וירוקים, כל מי שמסכים עם טענת המדריך מרים פתק ירוק ומי שמתנגד- פתק אדום. נפנה לחניכים ספציפיים ונבקש שיסבירו את עמדתם.
   *חלוקה לזוגות או לקבוצות שכל אחד צריך לשכנע את השני לדעתו. ניתן גם לבחור נציגים מכל קבוצה.
   *אפשרויות נוספות: הצגת דעה פרובוקטיבית שתצית ויכוח בקרב החניכים, שימוש בקטע אקטואלי מעיתון של הימים האחרונים שעוסק בנושא,
   חניך שתול שיביע דעה מוקצנת וכו’.
2. שאלת פתיחה ברורה: נשים לב שהצגנו את הנושא ואת השאלה בצורה בהירה לחניכים, שהחניכים מבינים על מה הם צרכים להביע עמדה, מה רלוונטי לנושא ומה לא.
3. כללים להבעת עמדה: כדי שהדיון יתנהל בצורה מסודרת ולא בצעקות, נקבע מראש דרכים לשמירה על הסדר.
   דוגמאות: נראה לחניכים בקבוק מים וניתן אותו בכל פעם לחניך שרוצה לדבר. רק לחניך שהבקבוק בידו מותר לדבר והשאר צרכים להקשיב.
   ניתן לחניכים כדור והם יעבירו אותו כל פעם לחניך שמעוניין להביע דעה.
4. הוספת שמן למדורה… במהלך הדיון נפרה את הויכוח על ידי זריקת ‘עצמות’ לצדדים השונים, נציג עובדות התומכות לכאורה באחד הצדדים
   ומכריחות את הצד שכנגד לחדד את טענותיו.
   לדוגמא: בדיון על עבודה עברית נאמר “בהר ברכה משתמשים בעבודה ערבית, אך בזכות זה בונים שם בכמויות דירות זולות, זה לא תורם לישוב הארץ?!”
   דרך יעילה ומרעננת לעשות זאת היא על ידי שימוש בדוגמא מעולם אחר שמכריחה את החניכים לצאת מנקודת המבט המקובעת והברורה שלהם.
   לדוגמא: נספר שבצרפת פיטרו עובדת יהודיה מחנות על מנת להעסיק עובדת צרפתית. נשמה מה דעתם (גזענים, אנטישמים וכו’)
   ואז נשאל האם העסקה של עבודה עברית בלבד איננה גזענות גם היא?
5. התפתחות טבעית של הדיון: ניתן לחניכים לפתח את הדיון בעצמם ללא חוות דעת שלנו על כל אמירה שעולה. ניתן לחניכים עצמם להגיב זה על דברי זה.
   התפקיד שלנו הוא להנחות ולשאול את השאלות ולא להביע עמדות. ובצד זה… לשים לב שלא מתפתחים תת דיונים בהם כל כמה חניכים דנים עם עצמם.
6. דיון ממוקד: במהלך הדיון נכוון אותו למקום הסופי בו אנחנו מעוניינים, אם יש גלישות לכיוונים שאינם בדיוק הנושא שלנו נאמר לחניכים
   “הדברים שאתם מעלים מעניינים מאוד אבל גולשים מהנושא” או “זה אומנם קשור לנושא אבל לא בדיוק למה שאנחנו מנסים לברר”.
   אם רוב הקבוצה מטה את הדיון לכיוון אחר- ייתכן שהשאלה לא הובנה כראוי ולכן נחזור ונמקד אותה לכיוון הרצוי.
   דבר נוסף- נשים לב שהדיון לא נמרח מידי והופך למייגע…
7. סיכום הדיון: במהלך הדיון נסכם בצורה ברורה שלבי ביניים כאשר אנו מעוניינים לקדם את הדיון מהלך נוסף. בסיום, לאחר שראינו שהחניכים העלו
   את הנקודות החשובות ושהדיון התקדם למקום אליו ציפינו- נסכם בצורה ברורה את הדעות המרכזיות שעלו ואת נקודת המוצא של הדיון.
   הסיכום לא חייב להיות חד משמעי ויכול להשאיר פתח למחשבה. גם במקרה שהדיון לא התנהל כרצוי (נוצר בלאגן/ החניכים ייבשו את הדיון)
   נסכם על מה רצינו לדון ונקשר להמשך הפעולה.

טיפים נוספים:

• במקרה של השתתפות יתר:
  של חניך יחיד- נאמר שצריך לתת מקום גם לאחרים לדבר, נחנך להרגלי שיחה תקינים.
  של חניכים רבים- דורש עבודה של הקניית הרגלי דיון ושיחה תקינים בקבוצה, מתוך מתן כבוד.
• במקרה של חוסר שיתוף פעולה:
  של חניך יחיד- ננסה לעודדו להשתתפות על ידי פניה ישירה: “שמעון, מה יש לך לומר על הנושא?”, “מה דעתך על מה שגידי אמר?”
  של חניכים רבים- יכול לנבוע מחוסר הבנה או חוסר עניין בנושא הדיון, ננסה לעורר על ידי דוגמאות רלוונטיות מחיי החניכים וביאור השאלה.
  יכול גם לנבוע מהכרות לא מספקת או חוסר פתיחות בקבוצה, דורש עבודה של גיבוש השבט והקניית אמון ופתיחות.
• בכל המקרים הנ”ל ניתן להשתמש בקביעת תור על פיו ידברו החניכים ובכך לעודד השתתפות מרבית של החניכים.

                                                                                                                                                                             בהצלחה!