טקס יום הזיכרון- עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה

טקס יום הזכרון לחללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה.

קריין : תלמידים ותלמידות יקרים. עומדים אנחנו ביום זה, יום של זיכרון לנופלים וערב יום העצמאות ה… למדינת ישראל.

קריין : ביום זה אנו זוכרים את המאבק והמלחמה הקשה על קיומה של מדינת ישראל, ומעלים על נס את גבורתם של הלוחמים הקדושים שמסרו נפשם על הגנת המדינה.

קריין: להורדת הדגל לחצי התורן נזמין את ____________

קריין: בעוד דקות אחדות תישמע בכל רחבי המדינה צפירת התייחדות עם חיילי צבא ההגנה לישראל ונפגעי פעולות האיבה אשר נפלו במלחמות ישראל ובפעולות הטרור בארץ ומחוצה לה.

עם הישמע הצפירה נתייחד כולנו עם זכרם- הקהל מתבקש לעמוד.

(צפירת דומיה)

למעלה מעשרים אלף איש נפלו מאז הקמת המדינה. רובם נפלו בסערת הקרב, וחלקם נפלו בפיגועי טרור רצחניים. כל אחד מהם חסר למשפחתו ולעם כולו. כל אחד הוא נשמה יקרה שהלכה ואיננה עוד.

חיילים אלה לא נפלו לשווא. חז”ל אומרים: “הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם”, כלומר: ההרוגים שמסרו נפשם למען כולנו זכותם לעולם הבא היא ענקית.

להדלקת נרות זיכרון נזמין את חברינו אשר איבדו את קרובי משפחתם בהגנה על המולדת.

(הדלקת הנרות)

לקריאת פרק תהלים ותפילת א-ל מלא רחמים לעילוי נשמותיהם של החללים נזמין את …

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו ועוזר.

מדינת ישראל הקטנה מאז הקמתה ידעה מאבקים קשים, קרבות ומלחמות. ניסים רבים ותשועות גדולות חווינו במלחמות השונות והרגשנו איך הקדוש ברוך הוא מצילנו מידי כל אויבנו הקמים עלינו.

קטע ניגון: “והיא שעמדה”. (זיו ז’ולטי-כינור)

(ברקע ניתן להראות מצגת שקופיות – שואה עד הקמת המדינה)

מתוך ריקבון, מתוך שואה, מתוך גלות של 2,000 שנה, מתוך פרעות וגירושים קם עם, עלה והתחיל בחיים חדשים.

כמו עץ, שמתחיל מריקבון ושממה, מהבלתי נודע מתחיל לגדול.

תהליכים רבים הוא עובר בדרך, מתחיל מגרעין קטן, מניצן. ולאט לאט גדל. עם השנים הוא מתחיל ללבלב ולצמוח ומכה שורשים. הגרעין הקטן מראה לכולם שהוא יכול, שגם הוא מסוגל להתעצם, להבריא ולהפוך מעם קטן ומפוזר לעם מאוחד במדינה משלו.

העץ שלנו – העם והמולדת שלנו, כל פעם מחדש מתמודד עם סערות, מלחמות ונפילות. אך למרות השכול והיגון אנו לומדים להתגבר ולפעמים אף מתוך השכול נעשים חזקים יותר.    

שיר- עלה קטן שלי/ אברהם פריד.

היה זה בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. הצנחנים נלחמו בגבורה בתעלות הקשר, וניסו לכבוש את הגבעה, ששלטה על הדרך לעיר העתיקה. לא היתה ברירה וצריך היה שמישהו יצא מן התעלה המוגנת ויפגע באויב מלמעלה. איתן נאוה רץ ללא היסוס. הוא חיפה על הלוחמים מחוץ לתעלה ואפשר להם להתקדם, אך כדור אויב פגע בו והוא נהרג. על גבורתו ותפקידו החשוב קיבלה משפחתו לאחר מותו את עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בצה”ל.

(שיר: גבעת התחמושת. הילדים ממחיזים קטע של חיילים רצים שפופים בתוך תעלה (כלומר מאחורי שורת שולחנות שעליהם פרוסה יוטה), בקטע המתאים עולה ‘איתן’ על השולחן, מסתער קדימה, יורה לכל עבר, ואז נופל – כמובן מתואם למילות השיר)

-ברקע הקלטת מלחמת ששת הימים- מלחמת השחרור.

(2 תלמידים מקריאים את הקטע- הכותל הזה. ברקע שקופיות של הכותל)

הכותל הזה שמע הרבה תפילות.
הכותל הזה ראה חומות נופלות.
הכותל הזה חש ידינשים מקוננות ופתקאות הנתחבות בין אבניו.
הכותל הזה ראה את רבי יהודה נרמסלפניו.
הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים
אך הכותל הזה לא ראה עוד צנחניםבוכים.
הכותל הזה ראה אותם פצועים ושרוטים,
רצים אליו בהלמות לב בשאגותובשתיקה,
ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה.
והם שטופי אבק וצרובי שפתיים
והם לוחשים “אם אשכחך ירושלים“,
והם קלים כנשר ועזים כלביא
והטנקים שלהם– מרכבת אש של אליהו הנביא.
והם עוברים בזעם והם זוכרים את כל השניםהנוראות,
שבהן לא היה אפילו כותל לשפוך לפניו דמעות.
והנה הם עומדים כאןלפנינו ונושמים עמוק,
והנה הם כאן מביטים עליו בכאב מתוק.
והדמעות יורדות, והם מביטים זה בזה נבוכים.
איך זה קורה, איך זה קורה שצנחנים בוכים.
איך זהקורה שהם נוגעים נרגשים בקיר,
איך זה קורה שמהבכי הם עוברים לשיר.
אולי מפני שבחורים בני י”ט שנים עם קום המדינה
נושאים על גבם- א ל פ י י ם ש נ ה.

במלחמת יום הכיפורים הגיע מפקד בכיר לאחד מאזורי הלחימה ברמת הגולן.

בסערת הקרב הבחין המפקד בחיל – המבצע את כל המשימות בדבקות רבה.

למרות הקושי הרב, המתח, העשן המחניק, ריח אבק השריפה המעיק, וסכנת הפגיעה שהיתה בכל רגע ורגע, לא הפסיק הבחור לחייך. הקצין הבכיר לא התאפק ובשעת הפוגה שאל את החייל “על מה ולמה אתה כל כך שמח?”

והתשובה הדהימה את כולם: “אבותי ואבות אבותי” ענה החייל, “היו מוכנים למסור את נפשם למען קיום מצווה ממצוות התורה. רבי עקיבא התפלל וביקש מתי יבוא פסוק זה ואקיימנו? והתכוון לפסוק מתוך תפילת שמע: “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל נפשך- אפילו נוטלים את נפשך, והנה אני הקטן, כן, גם אני, זוכה לקיים מצווה זו, של קידוש ה’ בשעה שהנני מסכן את חיי ונלחם במסירות נפש למען מצוות הצלת כלל ישראל. איך לא אעשה מצווה זו בדבקות ובשמחה?”

שיר: פה בארץ חמדת אבות.

עומדים אנחנו בערב יום העצמאות הששים ותשע של מדינת ישראל. ביום זה אנו מודים לה’ על הישועה והגאולה של עם ישראל. לאחר אלפי שנות גלות סוף סוף יש מדינה ליהודים.

דגלנות.

לשירת התקווה ואני מאמין הקהל מתבקש לעמוד.

(שיר התקווה ואני מאמין)