עדות למציאות ה’ ושבט גלעד (פעולה)

מתאים ל: שבת, יום חול

מטרת הפעולה

החניכים יבינו את משמעות השם “גלעד” שמבטא את היותו של בית המקדש גל ועד להשגחת ה’ בעולם.

 

שלב א’

נשאל את החניכים- כאשר אתם שומעים את השם “גלעד”, אילו מילים זה מזכיר לכם?

נשמע תשובות.

נסביר לחניכים שאת השם “גלעד” ניתן לפרק לשתי מילים גל-עד .

גל- נבקש מהחניכים להדגים עם הידיים איך נראה גל. גל זה כמו צורה של הר- מקום גבוהה.

עד- אות וסימן (מילון אבן שושן). דבר נצחי-לעולם ועד.

 

נשאל- למישהו יש רעיון למה נקרא המקדש גל-עד?

 

כדי להסביר את זה נספר לחניכים סיפור. (כדאי להמחיז את זה בהצגה.)

בממלכת גלעד גרו אנשים פשוטים ושמחים ולהם מלך. כל תושבי הממלכה הכירו את המלך וידעו כמה הוא חזק וגיבור. אך לא רק תושבי הממלכה הכירו אותו..

אומנם ממלכת גלעד היו הכי קרובים למלך, אבל המלך דאג לכל אדם. גם למי שלא מהעם שלו. כל בני האדם שמעו על המלך.

גם אם לא ראו אותו אף פעם, הם ידעו שאם יתנהגו יפה ויקיימו את המוטל עליהם, יהיה להם טוב, ואם לא…

לממלכת גלעד היו כמה ממלכות שכנות. לפעמים חיו הממלכות השכנות בשלום עם ממלכת גל-עד, ולפעמים, התחשק להם לצאת איתם למלחמה.

באחת השנים החליטו כל הממלכות השכנות לצאת נגד ממלכת גלעד למלחמה. הן קנו כלי נשק חדישים, צחצחו את החרבות ותקעו בשופרות כדי לקרא לכל החיילים שלהם למלחמה.

כל נתיני ממלכת גלעד התכנסו בבתיהם בפחד ולא ידעו מה לעשות. הם לא אהבו להלחם והאמת היא, שהם בכלל לא ידעו להילחם.

ישבו חכמי הממלכה וחשבו מה לעשות. ישבו יום, ישבו יומיים, ישבו חודש, ישבו חודשיים, ולפתע עלה במוחם רעיון.

 

– אפשר לעצור בסיפור ולשאול את החניכות מה היה הרעיון של אנשי ממלכת גלעד.

 

האויבים כבר התאספו בגבולות ממלכת גלעד ותכננו לפרוץ אליה כשלפתע יצאו כל האזרחים (התושבים) עם דגל ענק שעליו מתנוסס ציור ענק של המלך.

הדגל היה כ”כ ענק שראו אותו מכל כיוון ומכל ארץ.

ברגע שראו החיילים את התמונה של המלך, מיד נזכרו כמה גדול וחזק מלך גל-עד, כמה אוהב הוא את הנתינים שלו ולא יתן לאף אחד לפגוע בהם לרעה וכמה לא כדאי להתעסק איתו.

מיד הכניסו החיילים את החרבות למקומם, פשטו את מדי המלחמה וחזרו בבושת פנים אל בתיהם.

הדגל היה אות וסימן לחוזקו וגבורתו של מלך גל-עד.

 

הצעה להמחזת הסיפור:

בהצגה כדאי לשתף קצת את החניכים בעלילה (לדוג’, אם יש לי 10 חניכים, אז 7 הם האוייבים ו 3 הם מממלכת גלעד. מחלקים אותם ל 2 קבוצות בחדר. המדריך קורא מהשלב של ההכנה למלחמה והם צריכים להקשיב ולעשות פנטומימה. רצוי להביא 2-3 מקלות של מטאטא לדמות חרבות ולהביא אותם לחניכים בוגרים שלא יקימו מהומות. ככה החניכים ירגישו שותפים ויקלטו את עוצמת המסר – מי מעז להלחם במלך???

 

אחרי הסיפור, נשאל את החניכים אם כעת מישהו יכול להסביר למה בית המקדש נקרא גל-עד.

נסכם- בית המקדש נקרא גלעד, כי הוא סימן לעם-ישראל ולכל האומות כי ה’ הוא מלך העולם. נספר שמלכים מכל העולם היו באים לראות את בית המקדש והיו מקריבים קורבנות לכבוד ה’.

 

 שלב ב’

כדי לחדד עוד יותר את משמעות השם נשחק עם החניכים “המלך אמר”

כשבית המקדש יהיה, כולם ידעו מה המלך אומר- מה רצון ה’. היום יש כ”כ הרבה בלבול.

יש אנשים שאומרים- ה’ אמר להתנהג בצורה אחת ואנשים אחרים אומרים- ה’ אמר להתנהג בצורה אחרת.

 

הצעה למתודה נוספת:

משחק התנועות:
מוציאים חניך אחד מחוץ לחדר וממנים חניך אחר שהוא “מלך התנועות” וכולם צריכים לחקות את התנועות שהוא עושה והחניך שיצא מהחדר, בהיכנסו יצטרך לנחש מיהו מלך התנועות..

נבקש מראש משני חניכים לבלבל את התנועות בכונה.
סביר להניח שהחניך שיצא החוצה יתקשה לזהות מיהו מלך התנועות.

אם החניך שיצא החוצה אכן יתבלבל בזיהוי, נסביר לחניכים כשבית המקדש יבנה, כולם ידעו מה רצון ה’ ומיהו ה’.

היום יש כ”כ הרבה בלבול. יש אנשים שאומרים- ה’ אמר להתנהג בצורה אחת ואנשים אחרים אומרים- ה’ אמר להתנהג בצורה אחרת וקשה לדעת מה האמת.

אם החניך לא יתבלבל ניתן לשבח אותו שלא התבלבל ולהגיד שיש אנשים שכן מתבלבלים ואנחנו שואפים להיות כאלה שיודעים את האמת ולכן אנחנו פועלים לבניין בית המקדש במהרה.

* חשוב להוציא החוצה חניך שלא ייפגע אם יתבלבל, כלומר מהדומיננטים בשבט.

 

 

 

 

 

שלב ג’

“גל-עד”- מה זה אומר לי?

לפני הפעולה נכין פאזל עם תמונה של בית המקדש ונתן לכל אחד מהחניכים חלק. כל אחד שם את חלקו וביחד יוצאת תמונה שלימה.

מסבירים שכאשר כולנו מקיימים מצוות, משתדלים כמה שיותר לקרב את הגאולה ומשלימים את חלקנו ע”י עשיית רצון ה’- אז כבוד ה’ מתגלה בכל העולם.

 

נשאל- כיום, כשעוד אין לנו בית מקדש, והעמים מסביב לא מבינים שה’ הוא המלך, מה אפשר לעשות כדי להראות לכולם שה’ הוא המלך לעולם ועד?

נשמע רעיונות.

 לסיכום

 

כדאי כסיכום להכין עם החניכים דגל ענק עם ציור של המקדש ולתלות בסניף או במקום ציבורי.

ניתן לרשום עליו מהפס’: ” וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.   וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה’ אֶל-בֵּית אֱלֹקי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה’ ומִירוּשָׁלִָם.   וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. ” (ישעיהו פרק ב’)

לשבטים בוגרים, ניתן לחלק כצ’ופר את הפס’ הנ”ל ולהסביר אותם על פי הסיפור. בימות המשיח, כשיבנה בית המקדש, כל הגויים מסביב יכירו בקב”ה, יעלו לרגל ויעזבו את כלי הנשק שלהם.

 

להרחבה נוספת, מצורף מדרש (נספח)