לשון הרע דבר נורא (פעולה)

שלב א’

משחקים משחק ‘טלפון שבור’.

 שלב ב

כמה חניכות יוצאות מהחדר, בינתיים המדריכה (אפשר גם חניכה) מספרת לשאר החניכות סיפור מומצא, עם המון המון פרטים.
חניכה אחת (שלא שמעה את הסיפור) חוזרת לחדר ושומעת את הסיפור מחניכה אחרת שכבר שמעה אותו מהמדריכה.
החניכה ששמעה את הסיפור מחניכה אחרת מספרת אותו לחניכה אחרת שעדיין לא שמעה את הסיפור וכן הלאה עד שכל החניכות שיצאו מהחדר שמעו את הסיפור.
אח”כ משווים את הסיפור שסיפרה המדריכה לסיפור שסופר בפעם האחרונה על ידי חניכה ששמעה מחניכה ששמעה מחניכה….
לשים לב שהסיפורים יהיו קצת שונים (בסיפור שעבר והתגלגל אצל כמה חניכות יהיו חסרים פרטים…).

שלב ג’

בוחרים חניכה, והיא צריכה לספר ‘כיפה אדומה’ (אפשר גם סיפור אחר) בלי להגיד את המילים: אז, אם וכאילו. אם היא אמרה אחת מן המילים היא פסולה.

שלב  ד

משחק- תופסת לא ידוע: התופסת אינה ידועה לחניכים, ומי שיודע מי זאת צריך לא לגלות לשאר החניכים מי התופסת.

שלב ה’

סיפור:
בעיירה קטנה ומרוחקת, הודיע ראש העיירה על מבצע חדש שיוצא לדרך: אם ב-24 שעות הקרובות כל בני העיירה יצליחו לאסוף סכום של 100000 אלף דולר ייבנה המקדש… כל בני העיירה התחילו במשימה ובסוף היום היה בידם את הסכום. הם פנו לביתו של ראש העיירה והראו לו את הכסף, אך הוא אמר להם ‘בית המקדש לא ייבנה היום למרות כל הכסף שאספתם, אך רצוני הוא להראות לכם שאם לאסוף את הכסף הצלחתם אז לא לדבר לשון הרע קל וחומר שאתם יכולים, וזה מה שבאמת יקדם את בית המקדש…’

לסיכום:

האדם צריך לשים לב מה הוא מוציא מהפה (כמו במשחק 3) והוא צריך לשמור על פיו (כמו בתופסת) ולא לספר לשון הרע, ואפילו סתם סיפורי רכילות ששמע מחבר, ופעמים רבות השקר עובר הרבה גלגולים בדרך, ומשתנה, ונוספים פרטים וכו (כמו במשחק טלפון שבור, ובמשחק השני…). וכשאנחנו שומרים על לשוננו, זה מקרב את בניין בית המקדש… שנזכה!