שני ימים יש בארץ ישראל

שני ימים יש בארץ ישראל.
אחד מימיו מתוקים, וחיים בו דגים.
ירק רב מקשט את גדותיו.
עצים רבים פורשים כנפיהם מעליו,
ושולחים את שורשיהם לינוק את מימיו.
הירדן מזרים אל הים הזה מים חיים היורדים מן הגבעות
הציפורים בנו כאן את קיניהם בין ענפי העצים
הכל שמחים על שזכו לשבת במקום זה.
זהו ים כינרת.
אך הירדן ממשיך לזרום דרומה
ונשפך לתוך ים אחר.
שם אין זכר לדגים, וציפורים אינן מצייצות,
ואין שומעים צחוק ילדים.
אין הירק מקשט את חופיו,
וחייה ועוף אין שותים ממימיו.
זהו ים המלח.
מהו הגורם להבדל הגדול בין שני הימים שאינם רחוקים זה מזה?
אין האשם בירדן, הוא מזרים את מימיו לשני הימים.
הנה, זהו מקור ההבדל:
ים כינרת מקבל את מימי הירדן,
אך אינו שומר אותם לעצמו.
הוא מקבל וגם נותן.
תמורת כל טיפה הזורמת לתוכו
הוא מזרים מתוכו טיפה אחרת.
אך ים המלח אינו מחזיר.
הוא סוגר את מימיו בתאווה של קמצן.
הוא אינו מוציא אף טיפה אחת.
ים הכינרת מקבל וגם מחזיר.
ולכן ים חיים הוא.
השני רק מקבל, ולכן קראו לו
ים המוות.
שני ימים יש בארץ ישראל
שני סוגי אנשים יש בעולם.