שבת “נחמו”, פרשת ואתחנן. רוב רובו של גוש קטיף כבר הרוס וחרב.
בימים רביעי וחמישי הקודמים עמדנו כולם בצומת הכניסה לגוש,
צומת שהפכה לצערנו לצומת יציאה בלבד, וליווינו במבט, בתחושה ובתפילה את מגורשי נווה דקלים,
גני-טל, נצר-חזני, כרם עצמונה ורבים נוספים. המח והלב שואלים:
במה ננוחם? גוש קטיף ממאן להינחם על בניו כי אינם ואנו חוששים כיצד תראה השבת אצלנו?
הנוכל לשיר, להרגיש חגיגי ולהתעלות?
והנה באה שבת והגיעה עת קבלתה, וכמו זרם של אנרגיה עבר בין האנשים.
“שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות” זעקנו כולנו בלב כוסף ובגרון ניחר.
רוממות של תפילה ותחנונים, של שירה וזמרה שמגעים לשיאם בריקודים במהלך תפילת קבלת שבת.
הן שבת זו שבת בר מצווה לאחד מבני הקהילה.
ובכן מה שרים? “הודו לה’ כי טוב…” זר יתקשה להבין זאת!!
וכהמשך לאווירה עילאית ושמחה זו רקדנו במוצאי שבת עד כלות הכוחות,
מודים לבורא עולם על כל רגע ורגע שזיכנו להישאר במקום הנפלא הזה גם כשיודעים אנו שלמחרת יבוא הכורת גם עלינו…
כוחה של אמונה…
