שבת "נחמו", פרשת ואתחנן. רוב רובו של גוש קטיף כבר הרוס וחרב.
ביום רביעי וחמישי הקודמים עמדנו כולם בצומת הכניסה לגוש,
צומת שהפכה לצערנו לצומת יציאה בלבד, וליווינו במבט, בתפילה ובתפילה את מגורשי נווה דקלים,
גני-טל, נצר-חזני, כרם עצמונה ורבים נוספים. המח והלב שואלים:
במה ננוחם? גוש קטיף ממאן להינחם על בניו כי אינם ואנו חוששים איך תראה השבת אצלנו?
הנוכל לשיר, להרגיש חגיגי ולהעלות?
והנה באה שבת והגיעה עת קבלתה, וכמו זרם של אנרגיה עבר בין האנשים.
"שוויתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות" זעקנו כולנו בלב כוסף ובגרון ניחר.
רוממות של תפילה ותחנונים, של שירה וזמרה שמגעים לשיאאם בריקודים לאחר תפילת קבלת שבת.
הן שבת זו שבת בר מצווה לאחד מבני הקהילה.
ובכן מה שרים? "הודו לה' כי טוב…" זר יתקשה להבין זאת!!
והמשך לאווירה עילאית ושמחה זו רקדנו במוצאי שבת עד כלות הכוחות,
מודים לבורה עולם על כל רגע ורגע שזיכנו להישאר במקום הנפלא הזה גם כשיודעים אנו שלמחרת יבוא הכורת גם עלינו…
כוחה של אמונה…
