דף לימוד אבות ובנים- פרשת קדושים שבת תנועה

מתאים ל: שבת, יום חול

שבת תנועה – דף לימוד לפרשת קדושים

פרשתנו מתחילה בציווי של קדושה: “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ א-לוהיכם“

שאלה לדיון –

הציווי הזה הוא קצת מעורפל מהי בכלל קדושה ובאילו מעשים עושים את האדם קדוש?

רש”י מבאר: ” ‘קדושים תהיו’ – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה…”

כלומר לפי רש”י קדושה משמעה – הבדלה, הפרשה – והתנאי ההכרחי בכדי ליצור קדושה הוא – שהיא תהיה בסביבה צנועה. מקום אשר שם סייג בענייני צניעות.

אך עדיין אנו לא יודעים מהם המעשים שראוי לעשות בכדי להיות קדוש?

בספר שבעים פנים לתורה של שמחה רז, מובא פירוש יפה:

בפרשתנו מופיעים שלוש פעמים ציוויים על קדושה: בתחילת הפרשה: “קדושים תהיו כי קדוש אני” במרכז הפרשה “והתקדשתם והייתם קדושים” (ויקרא כ’,ז’) ובסוף הפרשה “והייתם קדושים כי קדוש אני ה’ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי” (כ’, כו’,)

בא הדבר ללמדנו כי כל העניינים הנזכרים בפרשה הם עניינים של קדושה.

אם כן מה נותר לנו לברר מהם העניינים שבהם עוסקת פרשתנו .

משימה – עיינו ברשימת הפסוקים שלהלן (שהם רק חלק מ-50 מצוות עשה ולא תעשה שמופיעות בפרשתנו) ונסו לראות האם לדעתכם יש קשר בין כל הציוויים?

“אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה’ א-לוהיכם.  אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה’ א-לוהיכם. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה’ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.… וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה’ א-לוהיכם. לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל…. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה....לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה. לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה“

מבאר שמחה רז –

“בא הדבר ללמדנו כי כל העניינים הנזכרים בפרשה הם עניינים של קדושה, ובהקיפם את כל תחומי החיים: בין אדם להוריו, בין אדם לבוראו, בין אדם לחברו, בין ישראל לארצו, בין אדם לגופו ולרוחו, בין איש לאשה, בין טומאה לטהרה – כלומר הקדושה שייכת בכל תחומי החיים”

הרמב”ן בפירושו לתורה חושף נדבך נוסף ומסביר:

שאדם קדוש זה אדם שעושה מעבר. אדם ששואל את עצמו כיצד הוא יכול לדבוק בה’ ולעשות את רצונו בצורה הטובה ביותר. אדם ששומר ומקיים את התורה ככתבה וכלשונה בלי לחפש כל מיני קולות והיתרים.

נסיים בסיפור קטן שסיפר הרב חנן פורת זצ”ל על פירוש הרמב”ן הזה:

“בשולי הלימודים בישיבה (לפני כארבעים שנה), השתתפתי בשיעורים במסגרת המכון להוראת מורים שהתקיים אחת לשבוע במוסד הרב קוק. באחד הימים, הזדמן למכון, ד”ר עציון הלוי, שכונה “זקן המורים של החינוך הדתי” והתבקש לשאת דברים. כתלמידי מרכז הרב, התייחסנו להופעתו של ד”ר עציון בביטול מה, ותהינו מה יש לזקן מופלג זה, האמון על שיטת החינוך הדתי הישן של ה’מזרחי’ לחדש לנו.

והנה פתח ד”ר עציון בפרשת קדושים שחלה באותם ימים וקרא את דברי הרמב”ן על ‘קדושים תהיו’. לאחר שסיים, הניח את החומש ושאל אותנו: “ובכן לדעת הרמב”ן – יש או אין ‘נבל ברשות התורה’? לרגע נשתררה דממה בכתה, ואחד מבחירי התלמידים אמר בהיסוס: “נדמה לי שהרמב”ן עצמו הוא זה שטבע ביטוי זה ואין לו מקור בדברי חז”ל”. “אכן כנים דבריך” – אמר ד”ר עציון אך אין בהם תשובה לשאלתי “האם יש או אין נבל ברשות התורה”?

משלא ענינו, הישיר אלינו ד”ר עציון מבט ואמר: העולם נוהג לומר שיש נבל ברשות התורה, וביטוי זה שמקורו ברמב”ן הפך לניב עממי מפורסם. אבל האמת היא שמה שאומר הרמב”ן זהו היפוכו של דבר! לדעת הרמב”ן לא יכול להיות נבל ברשות התורה, ומי שנוהג בדרך נבלה וגסות רוח, גם אם נדמה לו שהוא ‘מכוסה’ מבחינה פורמלית, הרי הוא עובר על הצו ‘קדושים תהיו’ – ואין בתורה כל היתר לכך.

כך – לנגד עינינו המשתאות – סיים ד”ר עציון את שיעורו הקצר, וחתם במילים שלא אשכח לעולם: “זכרו זאת כל חייכם – בחורים צעירים. אין נבל ברשות התורה ועל כן ‘קדושים תהיו’ – ואל תחפשו היתרים!”

וכך גם אנו מאמינים ומחנכים בתנועה: התנועה חרתה על דגלה את הסיסמה “תורת חיים בעוז” שבה בעצם אנו אומרים שהשאיפה שלנו לחיות על פי התורה בכל תחום, כי התורה שלנו היא תורת חיים, תורה שמשפיעה ומכוונת לכל תחומי החיים. ואותה אנו מקיימים בעוז. תורה שמתגלה בכל כוח מכוחות החיים ובכל הכוח!!! בגאון בגאווה ובשמחה גדולה על הזכות להיות עובדי ה’.

בציפייה לבניין אריאל

שבת שלום!!!