ונשמרתם מאד לנפשותיכם (פעולה)

 

פתיחה:

לאור ההבנה שהושגה בפעם הקודמת ולפיה החיים מקודשים, נעורר את החניכים להבנה נוספת:

כדי שהקדושה הזו תמשיך לחול, אנו נדרשים לשמור על ה”אכסניה” של הנשמה, על הגוף.

בפעולה זו נשים את הדגש בצד המעשי של הדברים; נפתֵחַ בחניכים מודעות לסכנות ולמפגעים,

וננסה לתת בידם כלים מעשיים לשמירה על שלומם ובריאות גופם.

 

 

 

שלב א’ – החיים אינם דרמה

 

בשלב זה ננסה להבין עם החניכים כי שמירה על החיים היא חלק מתבקש מהשמירה על קדושתם.

המדריך יפתח בשלוש הצגות קצרות בנושא “פיקוח נפש”.

 

מדריך, שים לב!

 כדי שההצגות תהיינה שובות לב,חווייתיות ומעוררות מחשבה,

 מומלץ להכין אותן קודם לפעולה וכן להצטייד בתלבושות ובאביזרים מתאימים כדי להעצים את הרושם.

לחילופין, אפשר ורצוי להטיל על שלושה חניכים להכין את ההצגות היטב כמה ימים לפני הפעולה ולהציג אותם לפני חבריהם.

כך יהיו החניכים “פועלים” ולא רק “מופעלים”.

 

לאחר כל הצגה יידרשו החניכים לומר האם הדמות/הדמויות פעלו כראוי ולנמק את קביעתם.

מטרת ההצגות להמחיש את העיקרון שאין קיום לנשמה בלי גוף, ומשום כך אנו נדרשים לשמור על בריאות גופנו.

 

 

 

 

 

 

שלב ב’-  “וחי בהם – ולא שימות בהם”

 

לאחר ההצגות נשאל את החניכים:

– מהי הנחת היסוד בדרך החיים המשותפת לשלוש הדמויות?

נגיע עם החניכים למסקנה שכל הדמויות תולות את ביטחונן בדברים רוחניים,

שהם כולם דברים חשובים כמובן: ברכות, ניסים, מצוות,

ואינן מודעות לחובה ההלכתית לעשות את ההשתדלות הנצרכת לשמירת הגוף.

 

כעת נעבור ללמוד מן המקורות על חובת השמירה על החיים וכי האדם אחראי על גופו.

(נזכיר כי אי אפשר לעסוק בתורה מבלי ללמוד אותה…!)

המדריך יחלק לחניכים דף לימוד (נספח 1). כדי לשתף את החניכים,

 יבקש המדריך בכל פעם מחניך אחר לקרוא את המקור. אחר-כך ישאל המדריך שאלות מכוונות לדיון.

מקור א-

“הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה’ היא, שהרי אי-אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה,

לפיכך צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף”.

משנה תורה לרמב”ם, הל’ דעות הלכה א’

 

שאלות מנחות

1) הרמב”ם כותב שהיות הגוף בריא ושלם היא מדרכי ה’, או במילים אחרות:

אחת הדרכים לעבוד בהן את ה’ היא לשמור על בריאות הגוף. הכיצד?

 (אדם חולה אינו יכול לעסוק בלימוד תורה ובקיום מצוות כפי שיכול אדם בריא.)

2) מה המסקנה של הרמב”ם בעקבות ההבנה הנ”ל? (האדם צריך להתרחק מדברים הגורמים נזק לגוף.)

 

האדם היהודי צריך לשאוף לעבוד את הבורא מתוך בריאות ושמחה.

הציווי “וחי בהם” הוא אחד מיסודות קיומו של העם היהודי. על-כן כה טבעי שבהלכה נקבע שפיקוח נפש דוחה שבת.

 

מקור ב’ –

“מנין שפיקוח נפש דוחה שבת ?” (יומא דף פ”ה ע”א)

הגמרא מביאה 7 תשובות, נזכיר 2 :

א. ר’ שמעון בן מנסיא אומר: “ושמרו בני ישראל את השבת” אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

ב. אמר ר’ יהודה אמר שמואל: “וחי בהם ולא שימות בהם”.

 

שאלות מנחות:

1) מה תשובתו של ר’ שמעון בן מנסיא לשאלה מדוע פיקוח נפש דוחה שבת?

2) מה תשובתו של ר’ יהודה? (מטרת התורה בקיום מצוות היא שאדם יחיה ולא שימות בגללן.)

 

נספר לחניכים שבגמרא יש אמרות רבות של חז”ל המדברות על הצורך בשמירת הגוף.

(מדריכים מעמיקים מוזמנים לעיין במקורות הבאים: סנהדרין י”ז, קידושין ל”ט, שבת ל”ב, ברכות ג’, ברכות ח’, פסחים קי”ב).

והנה מעט דוגמות:

1) “אסור לדור בעיר שאין בה רופא.” (סנהדרין י”ז);

2) “לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה.” (פסחים קי”ב).

 

 

מקור ג’ –

בגמרא במסכת חולין קבעו חז”ל כלל : “חמירא סכנתא מאיסורא” (חולין דף י’ ע”א).

פירושו המילולי: חמורה הסכנה מן האיסור.

 כלומר, יש איסורים שבדיעבד מותר להקל בהם ולהתירם במקרים מסוימים (כגון בשעת הדחק או בהפסד גדול),

אבל כשמדובר בדבר סכנה אין להקל ולהתירו בשום אופן!

כיוון שהאדם מצווה על שמירת נפשו עליו לשמור על עצמו שמירה מעולה ולהחמיר אף בספק סכנה.

בענייני פיקוח נפש, ניטה תמיד לצד המחמיר.

עתה נראה דוגמות להשלכות המעשיות לכלל זה:

1. לא בטוח שיש מציל בחוף – לא נכנסים, גם לא למים הרדודים! אנחנו מחמירים.
2. הטיול המתוכנן נקבע ליום שצפוי בו שרב כבד – לא יוצאים! אנחנו מחמירים!

נבקש מהחניכים לתת דוגמות נוספות.

 

נסכם:

אין סתירה בין אמונה שלמה בהשגחת הבורא לבין זהירות מרבית בחיי היומיום.

על האדם מוטלת החובה ההלכתית לעשות השתדלות כדי להימנע מסכנות ולשמור את שלום גופו.

לפיכך על האדם היהודי, שחייו קדושים (כפי שראינו בפעולה הקודמת),

 להכיר את כללי הבטיחות ולשמור עליהם בקפדנות כדי שיוכל להמשיך ולהאיר בכל עוזו.

 

עתה נרצה להכיר מפגעים אפשריים בבית ובדרכים ונתוודע לכללי הבטיחות הנובעים מחובת ההשתדלות לשמירת גופנו.

 

 

 

שלב ג’- מילים שנכתבו בדם

 

בטרם נלמד כיצד נשמור את גופנו ונפשנו מסכנה,

ננסה לחוש מעט עד כמה יש בידינו למנוע אסונות ומקרי מוות.

נחלק את החניכים לארבע קבוצות.

כל קבוצה תקבל כרטיס מקרה בצירוף שאלות למחשבה (נספח 2).

לאחר שכל הקבוצות תסיימנה את הדיון בכרטיסיות, יכנס המדריך את השבט למליאה.

נציג מכל קבוצה ידווח על המקרה שקיבלה הקבוצה ועל מסקנותיה.

 

המדריך יסכם:

נראה שכללי הזהירות והבטיחות אינם “עסק לילדים בלבד”. הם נוגעים לכל אדם באשר הוא, קטן כגדול…!

עתה נסקור כמה כללי זהירות הקשורים להתנהלותנו בבית, בדרכים ובחיק הטבע.

אנחנו רק ‘נטעם’ מן הכללים,”ואידך – זיל גמור”; השינון, ההעמקה וההפנמה – מוטלים עליכם, המדריכים והחניכים!

 

שלב ד’- בטוח בבית, בטוח בחוץ

 

נשחק עם החניכים במשחק “סולמות וחבלים” בנושא כללי בטחון ובטיחות בבית ובפעילות-חוץ (טיול, מסע, יציאה לים ולבריכה וכד’).

נכין לוח משחק “סולמות וחבלים” גדול. (בלוח 100 משבצות, 10*10,

כך שהמספר 1 בשורה התחתונה והמספר 100 בשורה העליונה.)

נפזר על הלוח 6 סולמות ו- 6 חבלים. ב- 7 משבצות נכתוב את המילה “שאלה” וב- 6 משבצות נוספות נכתוב את המילה “הפתעה”.

נקצה חיילי משחק כמספר הקבוצות (חיילים ניתן להכין מפקקים של בקבוקי שתיה, וכד’.

אם הלוח גדול דיו, אפשר להשתמש גם בחניכים כחיילים.)

 

כללי המשחק:

נחלק את החניכים לקבוצות, כל קבוצה זורקת שתי קוביות בתורה ומצעידה את ה”חייל” שלה,

 מספר משבצות השווה לסכום הנקודות שבשתי הקוביות. כאשר חייל מגיע לסולם, הוא עולה בסולם,

עד למשבצת שבראשו וכאשר מגיע לחבל הוא משתלשל בחבל עד לתחתיתו.

במשבצת “הפתעה” – הקבוצה מקבלת כרטיס מערמת כרטיסי ההפתעה ופועלת בהתאם להוראות הכרטיס (נספח 3).

במשבצת “שאלה” – הקבוצה צריכה לענות לשאלה הכתובה על כרטיס שתרים מערמת כרטיסי השאלות (נספח 4).

אם הקבוצה עונה נכונה, תקבל תור נוסף. אם החניכים אינם יודעים את התשובה או ענו לא נכון,

השאלה עוברת לקבוצה השניה.

הקבוצה המנצחת היא זו שתגיע ראשונה למשבצת האחרונה (מספר 100).

 

שלב ה’ – הולכים על בטוח!

 

בשלב זה נעסוק ברגישות למפגעים בדרך ולכללי הבטיחות החלים על הנהגים ועל הולכי הרגל.

נשחק עם החניכים במשחק פנטומימה.

 

כללי המשחק:

נחלק את החניכים לשתי קבוצות. בכל פעם ייגש נציג מאחת הקבוצות למדריך ויקבל היגד הקשור לכללי הבטיחות והזהירות בדרכים.

על הנציג להעביר לקבוצתו את הכלל בעזרת פנטומימה – שימוש בתנועות גוף והבעות פנים בלבד.

מותר לחברי הקבוצה לשאול שאלות שתשובתן “כן ו”לא” בלבד. לכל קבוצה מוקצבים 3 ניחושים לכל היגד.

הקבוצה המנצחת היא זו שהצליחה לנחש יותר היגדים.

את ההיגדים יש לכתוב על בריסטול או פתק קטן, כך שהקבוצה לא תראה את הכתוב.

לאחר שהקבוצה פענחה את ההיגד רצוי לחזור עליו בקול ולהוסיף הסבר קצר במידת הצורך.

לדוגמה: לגבי ההיגד – חבישת קסדה בנסיעה על אופניים אינה רק חוק אלא חובה משום שמירת הנפש.– נפרט:

במקרה נפילה הקסדה עשויה למנוע פגיעת ראש ויכולה להציל בכך את חיי הרוכב.

 

היגדים למשחק:

• חוצים כביש אך ורק במעבר חציה או בגשר להולכי רגל.
• גם במעבר חציה יש להסתכל לכל הכיוונים לפני שחוצים.
• הולכים רק על המדרכה או במקומות המיועדים להולכי רגל.
• לא הולכים על שפת המדרכה.
• במקומות שאין מעבר חציה או גשר להולכי רגל, יש לחצות את הכביש בזהירות ובקו ישר (לא באלכסון). (נסביר: חציה באלכסון מאריכה את זמן המעבר).
• יש להימנע ככל האפשר מחציית כביש שמכוניות חונות בצידיו.
• כאשר יורדים מאוטובוס, מחכים שהאוטובוס ייסע ורק אז חוצים. (נסביר: אם יחצה הולך הרגל לפני האוטובוס הוא עלול להידרס מהאוטובוס, ואם יחצה מאחוריו יסתיר אותו האוטובוס ממכוניות הבאות ממולו.)
• כאשר עוברים במעבר חציה באור ירוק ובאמצע המעבר מתחלף האור לאדום, ממשיכים לעבור בבטחה (לא חוזרים אחורה).
• איך חוצים כביש אשר לכל אורכו חונות מכוניות בצד?
• מתקרבים עד לקצה המכונית כך שתוכלו לראות את הכביש, וחוצים בזהירות.
• חבישת קסדה בעת נסיעה על אופניים אינה רק חוק אלא חובה משום שמירת הנפש.
• חובה לחגור חגורת בטיחות גם מאחור. (נסביר: בעת תאונה או עצירת פתע חגורת בטיחות יכולה להציל חיים.)
• נהיגה באופניים רק במקומות המותרים.
• בחושך יש להצמיד מחזירי אור לתיק, ליד או לנעל. 

 

סיום  

חשוב שנזכור כל העת שמי שהעניק לנו את החיים, סומך עלינו שנדע לשמור היטב על הפיקדון הזה. נוכיח בהתנהגותנו הזהירה שאמנם יש על מי לסמוך…

 

 

ראינו בתחילת הפעולה, שכדי שנוכל להמשיך לשמור על קדושת החיים,

אנו צריכים לנקוט פעולות מעשיות ולא להיתלות רק בדברים רוחניים.

 על האדם מוטלת חובת השתדלות להתרחק מסכנה.

למדנו מן המקורות ששמירה על גוף בריא ושלם היא ‘מדרכי השם’,

 ולכן אדם ירא שמים צריך להתרחק מכל דבר סכנה.

היהדות רואה בערך שמירת הנפש ערך יסודי עד כדי כך שפיקוח נפש דוחה שבת.

ראינו גם שבגמרא יש דוגמות רבות לחובת האדם לשמור על גופו, ולמדנו את הכלל של “חמירא סכנתא מאיסורא” –

המורה לנו להחמיר בכל מצב של חשש פיקוח נפש.

קראנו כתבות מצמררות על תאונות שנגרמו עקב רשלנות ושהיה אפשר אולי למנוע אותן בקצת יותר שימת לב ובהתנהגות זהירה יותר.

 

מתוך כל אלה, עברנו להשלכות של הדברים בפועל ולמדנו על כללי בטיחות בבית, בחוץ ובדרכים.

 

“והמחמיר – תבוא עליו ברכה!”