פתאום הגיע ריח של אלול, בלי הכנה מוקדמת הוא הגיע.
פתחתי את הדלת ונשמתי אותו פנימה, את הצלול הצלול הזה.
הרגשתי אותו דופק בי, פתחי לי שער.
מעלה בי קולות מבפנים, מחדש בי את התשוקה להיות מי שאני.
ישבתי מתחת לעץ על מרבד עלי שלכת.
ושמעתי, רוח של אלול מנגנת בעלים שמעלי.
ורציתי רק לבכות, לשטוף החוצה את כל מי שניסיתי להיות בלי להקשיב.
את כל הדמויות ששיחקו בי בניסיון להיות כמו..
ורציתי רק לשוב אל העצמיות שלי זו שכבר שכחתי באיזו מגירה נעלתי אותה.
והרמתי מבט לשמים, צלולים וזכים. מגרדים את צמרות העצים וממשיכים משם אל האינסוף.
וביקשתי. להצליח להיות, להצליח לשמוע, להצליח להתקלף.
לשוב, להיות מי שאני.
נשמתי עמוק את הריח הזה והרגשתי איך עולה בי עוד בקשה אחת.
"עשה אותי כלי לשליחותך"…
