“ונפש כי תקריב קורבן”

ניתן להוריד קובץ ערוך של דף הלימוד בצד העמוד.

קשיים רבים עוברים עלינו בדרך אל הגאולה השלמה, והדבר טעון בירור. אנו מבינים כי בגלות יש הסתר פנים, שבא לידי ביטוי בנתינתנו לחסדי הגויים – שלא כל כך אוהבים לעשות עמנו חסדים. אולם מהו פשרם של הייסורים בתהליך הגאולה, זמן שהוא הארת פנים לעם ישראל? מהו מקומם של הייסורים בארץ ישראל, מקום שעיני ה’ אלוקינו מראשית עד אחרית? האם כך הקב”ה מאיר לנו פנים?

בירור סוגיה זו מתחיל בדברי חז”ל במסכת סנהדרין1 , בביאור הפסוק “אני ה’ בעיתה אחישנה”, כי ישנן שתי צורות של גאולה: “זכו ולא זכו”.
בנביאים מתוארת הגאולה בדרך נעימה ונפלאה, אולם זו היא הגאולה בדרך זכו, על ידי ניסים ונפלאות. לעומתה, תהליך הגאולה במקרה שעם ישראל לא זכו מלווה “במלך קשה”, הגאולה מלווה בקשיים גדולים.
הגאולה שלפנינו הינה גאולה בדרך “שלא זכו”. אור החיים כותב שכשתבוא גאולה בדרך טבעית ולא בניסים גלויים הרי זה משום היות הגאולה בדרך ש”לא זכו”. הגאולה באה קמעא קמעא והיא באה בדרך ייסורין ועל ידי מסירות נפש. לעומת דברי הנביאים, המרבים בתיאורי הגאולה הניסית, רוב תאורי הגאולה שבדברי חז”ל מתאימים לגאולה בדרך שמלווה ביסורין. מהי סיבת ההבדל? התשובה לכך היא שהנביאים מדברים על האידיאל הנשגב. על ידי נבואותיהם מנסים הם לרומם אותנו למדרגה עליונה, לדרך שבה נגיע לגאולה בדרך של זכו. אולם חז”ל מדברים על מה שסביר שיהיה. הם רואים כיצד הגלות משפיעה על עם ישראל ובאיזו דרגה הוא נמצא, הם מעמיקים חקר בתהליכים העתידיים, ורואים שמסתבר כי הגאולה בפועל תבוא בדרך ש”לא זכו”.
חשוב לדעת כי למרות שאנו מצויים בגאולה בדרך של לא זכו, כל דברי הנביאים סופם להתגשם. כל הקשיים בגאולה של “לא זכו” הם רק בדרך אל הגאולה, אולם ודאי שגם בגאולה זו, בשלביה האחרונים נגיע למדרגה הנפלאה שמתוארת בדברי הנביאים (במקום אחר בארנו שבדרך זו, השלב האחרון של הגאולה יהיה במדרגה נפלאה ועליונה יותר מאשר בגאולה בדרך שזכו. מהו אם כן הדבר המביא לגאולה? ביחס לשאלה זו מביאה הגמרא במסכת סנהדרין2 מחלוקת בין רב ושמואל. לדעת רב ‘כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה’. מהם הקיצין? אלו הם זמנים בהם יש סגולה להארה עליונה, ימים שהיו מסוגלים לקפיצות רוחניות. אולם כיון שעם ישראל לא ניצל זמנים אלו, תבוא הגאולה בדרך של “אתערותא דלתתא” (התעוררות מלמטה), וכפי מידת התשובה כך תבוא הגאולה. הגאולה העתידה לא תבוא בדרך של דילוג וקפיצות.
שמואל חולק על רב ואומר ‘דיו לאבל שיעמוד באבלו’. הגלות מתוארת כתקופה של אבלות שחייב להיות לה סוף.
רש”י נותן 2 פרושים. בפירושו הראשון אומר רש”י שהאבל הוא הקב”ה. הגאולה העתידה תבוא בעקבות המצב הנוראי של חילול ה’, שהקב”ה לא יוכל לסבלו ועל כן יפסיק מצב זה,
בפירושו השני מבאר רש”י כי האבל הוא עם ישראל, אשר עבר את הגלות הארוכה. הגלות זיככה את עם ישראל ובנתה בו תכונות רוחניות רבות, אולם מגיע שלב שעם ישראל מיצה את כל מה שהיה ניתן להבנות תוך כדי הגלות. מגיע הרגע שהמשך היותנו בגלות לא יבנה אותנו, אלא יגרום לנו למחלות גלות נוראיות, ואז במקום להמשיך להזדכך, אנחנו עלולים לאבד את יכולת התקומה והגאולה שלנו. הגוף הלאומי אבד מזמן, ובסוף הגלות יש סכנה שלא רק שהעצמות יתיבשו, אלא יתחילו להתפורר. לכן יש צורך לצאת מהגלות, לבוא אל ארץ ישראל, וכאן באויר הארץ להתחיל מהלך חדש של בנין. “וזרקתי עליכם מים טהורים”.

————————

ב”ה.

אור ליום ו’ עש”ק לסדר “ונפש כי תקריב קרבן”, ערב ראש חודש ניסן, ה’תשע”ב

לבי שבור. אינני מסוגלת לדבר. אין כל דרך שבה אוכל להביע את הכאב הגדול על הירצחם של בעלי היקר הרב יונתן ובניי ארי׳ וגבריאל ה’ ייקום דמם יחד עם הילדה מרים מונסונגו, בתו של הרב יעקב ורעייתו מונסונגו, המנהל המסור של “אוצר התורה”. הלוואי ואיש לא ייאלץ לחוות אי-פעם כאב וסבל שכאלה.

אך כה רבים מכם אהוביי, אחיי ואחיותיי בצרפת וברחבי העולם, שואלים ורוצים לדעת מה תוכלו לעשות למעני, למען ליאורה, ולמען נשמותיהם היקרות של בן-זוגי, ושל ילדינו ה’ יקום דמם, ואני מרגישה שאני מוכרחה לענות לכם כמה מילים.

חייו של בעלי היו מוקדשים להוראת התורה. עברנו בחזרה לארץ מולדתו כדי לעזור לצעירים ללמוד על יופיה של התורה. הוא היה באמת ובתמים איש טוב ואוהב ומעניק ולא-אנוכי. הוא היה רגיש לכל ברואיו של הקב”ה, תמיד מחפש דרכים לגלות את טוב הזולת.

הוא ואני גידלנו ביחד את ארי׳ וגבריאל כדי ללכת בדרכי התורה. מי יכול היה לדעת עד כמה קצרה תהיה שהותם עמי עלי אדמות ועד כמה קצר הזמן בו אוכל להיות עמם כאן, כאימא?

אינני יודעת כיצד אני או הוריו ואחותו של יונתן נמצא תנחומים וכוח, אך אני יודעת שדרכי האלוקים טובות הן וכי הוא ימצא את הדרך לתת לנו את הכוח להמשיך הלאה. אני יודעת שנשמותיהם הקדושות תהיינה עמנו לעד ואני יודעת שבקרוב מאוד יגיע הזמן שבו נתאחד עמם, בעת ביאת המשיח.

אני מאמינה בכל ליבי בדברי הפסוק ה’ נתן ה’ לקח יהי שם ה’ מבורך מעתה ועד עולם. אני מודה לבורא העולם על הזכות לגדל את ילדיי ולהיות שותפה של בעלי, וברור שעכשיו בורא העולם רצה לקחתם אליו השמיימה, למקום בו יהיה להם טוב יותר.

אנא, כל אלה מביניכם אשר מבקשים להביא נחמה למשפחתנו ונחת לנשמות היקרות שלי – המשיכו את חייהם. קשה לי מאוד לכתוב זאת, אך אני מרגישה שאני מוכרחה לומר לכם את אשר בוער בלבי:

הורים, אנא נשקו את ילדיכם. אנא אמרו להם כמה אתם אוהבים אותם וכמה יקרה ללבכם המשאלה שהם יהיו נציגי תורת ה’ יראי אלוקים ואוהבי אדם.

אנא הוסיפו שיעור תורה לחייכם, ויהא הדבר עם משפחתכם, ידידיכם או לבדכם. אנא עזרו לאדם אחר שאולי קשה לו לעשות זאת לבדו.

אנא הדליקו נרות שבת קודש בכל יום שישי, 2 דקות לפני זמן הדלקת הנרות.

חג הפסח מתקרב. אנא, הזמינו בפסח הזה עוד אדם לביתכם, מישהו שאולי אחרת לא יהיה לו סדר פסח, כדי לחגוג את חג החירות.

יחד עם דמעותינו וזכר עבדותנו במצרים לפני שנים כה רבות, בעודנו מספרים כיצד בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, כולנו נכריז בקול רם וברור: הקב”ה מצילנו מידם.

איש לא יכבה את רוחו של עם ישראל ואת הקשר שלו לתורה ולמצוות.

יהי רצון שמעתה ואילך נחווה רק שמחות.

אני שולחת מקרב לב תנחומים למשפחת מונסונגו על בתם היקרה, מרים ה’ יקום דמה, ומתפללת לשלומו של הנער אהרון בן לאה שנפצע בפיגוע.

תודה על תמיכתכם ואהבתכם.

חוה סנדלר

————————

אחד המסרים הגדולים שחבויים בפרשיות הקורבנות הוא שלכל אדם, יהא אשר יהא, יש חלק בנחלת ה’ ובעבודת הקודש. בניגוד לתרבויות ודתות אחרות, שבהן רק אנשים עשירים או מיוחסים זוכים ל”עלות בהר ה’ ולקום במקום קודשו”, עבודת הקורבנות משותפת לכולם. מי שיש בידו יכולת, מביא פר או כבש לקורבן, אך גם העני חסר האמצעים אינו פטור: עליו להביא תורים או מנחת סולת.