חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אילה ואוראל

נושא: במעגל השנה
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: יום חול, עמוקה, קלילה, שבת

לאן אנחנו רצים? (פעולה)

מטרת הפעולה:

החניכים יבינו שלפעמים יש צורך בהפסקה כדי לעשות חשבון נפש, סדק ביומיום כדי שהחיים שלנו לא יעברו כך סתם בלי שננצל אותם כמה שיותר ונפיק מהם את הכי טוב שאפשר

עזרים:
  • שיר (נספח 1)
  • ערימת דפים מוכנים למשחק הראשון
  • פתק לתופסת
  • כדור
  • הקטע של יוני נתניהו (נספח 2 )

 

הנספחים נמצאים לאחר הפעולה ובקבצים המצורפים בצד העמוד.

 

שלב א’:

מחלקים את השיר “חשבון נפש” של שמעון ישראלי (נספח 1), ונותנים למי שרוצה להגיב עליו , שיהיה יותר נקודה למחשבה. נחזור אליו בסיכום הפעולה.

 

שלב ב’

1) המדריך מציג בפני החניכים ערימת דפים, ואומר להם שאחרי שהוא מעביר הוא שואל על זה שאלה. הוא מציג אותם אחד אחד (מעלה אותם) כשבצד שממש מולם כתוב כל מיני מילים אקראיות (מילה על כל דף) בצורה גדולה שתתפוס את העין. בצד השני של הדף (הם יכולים לראות רק כשמרימים את הדף) יש שאלה (רק בשלושת הדפים האמצעים) שכתובה בצד למעלה. בפעם פעמיים הראשונות החניכים לא יראו את זה וכשנשאל מה התשובה החניכים לא יבינו מה השאלה פה.


2) משחקים תופסת עם החניכים ובזמן שכולם משחקים אחד המדריכים מניח פתק קטן ולא בולט מידי שכתוב בו “מי שנתפס- מנצח” החניכים יהיו מרוכזים במשחק לא יראו את הפתק וימשיכו לברוח. עד שאחרי יחסית הרבה זמן אחד החניכים יראה את זה ויגלה שהם סתם ברחו כל הזמן.

 

3) נותנים לחניכים משימות שתלויות בזמן – להסתדר לפי: מידת נעלים, חודש לידה, שם, שם משפחה, מספר אחים..


4) שעון: מעבירים כדור במעגל כאשר יש מישהו שיושב באמצע וסופר חצי דקה. אחרי חצי דקה מי שבאמצע מוחא כף ומי שהכדור אצלו פסול ומתיישב עם רגל קדימה כך שמי שנמצא מימינו כל פעם שמעביר את הכדור צריך לדלג מעל הרגל שלו. וכך הלאה, עד שנשאר מישהו אחד עומד- המנצח.

 

שלב ג’:

מקריאים את הקטע של יוני נתניהו (נספח 2)

מסבירים אותו לחניכים ושואלים אותם מה הם חושבים עליו , דנים עליו ..

  • האם אתם חושבים שהוא צודק?
  • האם אתם מסכימים אתו?
  • מה אתם חושבים שאפשר לעשות בשביל שלא נגיע למצב שאנחנו מבזבזים את חיינו סתם?
  • האם אתם באמת חושבים שצריך לנצל כל רגע בחיים שלנו?

 

לסיכום:

נחזור רגע להתחלה,

בתחילת הפעולה קראנו שיר – השיר מדבר על בן אדם שלא מוצא שום דבר משמעותי בחייו. הוא מסתכל על כל תקופה ומנסה למצוא בה משמעות כלשהי, אבל לא מצליח. הכל נראה לו רגיל מידי .

במשחקים רצינו לראות אם אתם מצליחים לשים לב לפרטים הקטנים. לפעמים בחיים שלנו אנחנו מתנהגים כמו חרקים, רצים ומנסים להספיק כמה שיותר אבל בעצם לא משיגים כלום, אנחנו צריכים לדעת לעצור ולהסתכל סביב ובאמת לנצל כל רגע לטוב ולא סתם לרוץ אותו.

אותו דבר בשני המשחקים האחרונים. יש לנו זמן קצוב בעולם הזה ואם לא ננצל אותו כמו שצריך ונדע אולי גם לעצור לפעמים, להסתכל מסביב ולראות שאנחנו באמת מפיקים את הכי טוב שאנחנו מסוגלים הוא יברח לנו מבין הידיים ויגמר בלי שום דבר משמעותי מספיק. אנחנו חושבות שהקטע של יוני מסכם את כל מה שעברנו בפעולה . אנחנו צריכים לשאוף להיות בדיוק מה שיוני כתב, לנצל כמידת יכולתנו את תקופת חיינו. ובאמת להשתדל למצות אותם עד תומם.

 

נספח 1:

חשבון נפש

שמעון ישראלי

מילים: דן אלמגור ושמעון ישראלי

לחן: משה וילנסקי

בחדר קטן ואפור כתלים

יושב איש זקן ושב.

יושב איש זקן יושב וחושב

ועושה את חשבון חייו.

חושב: עוד מעט ויבוא הקץ.

מה ידעו הנכדים אודותי?

נוטל גיליון ורושם בראשו:

“אלה תולדות חיי…”

במה אתחיל? כמובן בילדות.

אך היתה לי ילדות רגילה.

מכות, ודמעות…הדודות, השריטות…

הילדונת שגרנו מולה.

אבא טרוד… ואם עצבנית…

ואחות שצועקת עלי.

מה כבר מעניין בילדות שכזאת?

— אתחיל מימי נעורי….

בחדר קטן ואפור כתלים…

ימי נעורי? אה! על מה יש לכתוב?

בחינות…ציונים…שיעורים…

כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה….

ופצעי הבגרות הדוקרים…

לבטי אהבה ראשונה ומרה….

הפחדים שהעיקו עלי….

אה, מה יש לכתוב? נעורים רגילים.

— אתחיל בתקופת נישואי!

בחדר קטן ואפור כתלים…

ימי נישואי…ירח דבש שנגמר,

והפך לשנים של שיגרה…

דירה…הלוואה… מכונית… הלוואה,

ומריבות – עד לב התקרה!

תינוקת שניה… ושעות נוספות…

ולבן – בר-מצווה… חתונה…

מה יש כבר לכתוב על אותן השנים?

אתחיל מתקופת הזיקנה!

בחדר קטן ואפור כתלים…

מתי זה החלה תקופת הזיקנה?

כשהודיעו: אתה מפוטר?

והבן והבת חיפשו בית אבות.

אז הבנת: אתה מיותר!

והפחד הזה בלילות בלי שינה

שאולי לא תראה עוד אור…

כמו שכנך מימין…

כמו אותה הזקנה

שליווית אתמול אל הבור.

בחדר קטן ואפור כתלים

יושב איש זקן ושב.

זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,

שעברו וחלפו על פניו.

ועם בוקר מצאו אותו בחדרו

גחון לשולחן כמו חי.

דף ריק לפניו –

ובראשו כתוב:

“אלה תולדות חיי…

נספח 2:

רינה,

את כבר כמעט בת שש עשרה. האם מסוגלת את להאמין, שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך?

לחרק, החי רק ימים מועטים, נדמה ודאי שהוא חי תקופת-זמן עצומה. אולי מסיבה זו נראה לנו, שיש לנו עוד נצח שלם של חיים. האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו. עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם, איני יכול לומר לך. אילו הייתי יודע בבירור, הרי שמחצית מחידת-החיים היתה נפתרת.

אני רק יודע, שאיני רוצה להגיע לגיל מסויים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, שאני ככל שאר בני-האדם שאצים ורצים כמו חרקים, אצוא ושוב, ולעולם אינם עושים דבר, חוזרים  על שיגרת חייהם ויורדים אלי קבר בהשאירם צאצאים, שרק יחזרו על ה”לא כלומיות” שלהם עצמם.

יוני נתניהו

 

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

פוסטים נוספים

יום אחד

קטע עוסק בהתקדמות.
במה היום שלי מלא?

דילוג לתוכן