הלימוד מצורף בקבצים המצורפים בצד העמוד
השבוע לומדים אנו אודות פרשת הרוצח בשגגה.
מלמדת אותנו התורה כי אותו אדם שרצח את חברו ללא כוונת מכוון, מחויב לִגלותלאחת
מערי המקלט המיוחדות לרוצחים אלו. זמן שהותו של הרוצח בעיר המקלט אינו קצוב,
אלא עליו לשהות שם עד מיתתו של הכהן הגדול, ואז רשאי הוא לחזור למקום מגוריו.
כתוצאה מכך, מספרת הגמרא, אמותיהם של הכוהנים הגדולים היו מספקות מים ומזון לרוצחים בשגגה,
כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו, בשביל לקרב את שחרורם.
אולם שואלים חז”ל- מדוע אנו חוששים בכלל שתפילות הרוצחים בשגגה על מיתת הכהן הגדול תתקבלנה?!
מדוע שיקשיב ה’ לבקשה להמית אדם שאינו אשם ברצח?
ויותר מכך, לכאורה קשה-מדוע בעצם תלתה התורה את חזרת הרוצחים לביתם במיתת הכהן הגדול,
מהו הקשר בין הכהן הגדול למעשה הרצח?
משיבים על כך חז”ל, כי אחריות גדולה מונחת על כתפי מנהיגי האומה, ובהם הכהן הגדול,
הנוגעת לכל המאורעות והפשעים המתחוללים בחברה.
אכן, האחריות הישירה על המעשה מוטלת על מבצעיו,
אך האחריות הכוללת על המתרחש בחברה מוטלת על המנהיג,
והוא מחויב להיות מסור בכל ליבו ונפשו לשמור על שלמות החברה ותיקונה,
ואף לשאת בתוצאות כשיישנם כשלים חמורים. כל מעשה פשע, ואף זה שלא נעשה בכוונה תחילה,
מעיד על פגם מסוים בחוסן המוסרי של החברה, וממילא על כשל ההנהגה האחראית על גיבוש מוסר החברה.
ממילא, אף כשמתרחש רצח בשגגה, יש לראות את הכהן הגדול כאחראי כולל על אפשרות קיום הרצח,
ועל כן התורה תלתה את שחרור הרוצחים במיתתו.
(הרב אביחי רונצקי)
