להוציא את הכוחות שבנו (פעולה)

 

חוברת חודא תחום בנים התשף

פעילות שיר לפעולה זו

 הפעולה הבאה

 

 

 

 

הקדמה למדריך

הדרישה להיות אנשים גדולים אינה מבקשת מאיתנו לרכוש דבר שאינו נמצא בנו. אם כך היה זה – איך יכולנו להיות בטוחים שאכן אנו מסוגלים לכך או נועדים לכך? הדרישה להיות גדול היא דרישה לגלות בעצמנו את מה שכבר נמצא בנו. בפעולה זו נדגיש לחניכים [ולנו] את ההבנה שאנו אנשים גדולים! יש לנו כוחות גדולים, יש לנו נשמה גדולה עם יעד גדול, ומתוך כך – יש לנו את היכולת להיות חלק משמעותי בתהליך הגאולה. בנוסף לגדלות האישית, גם כדור עלינו להיות דור גדול. אנו דור עצום, בעל אתגרים עצומים בהתאם, ועלינו להיות מודעים לכך ולבצע את שליחותנו כחלק מהדור. נדגיש גם את העובדה שגדלות זו היא באחריותנו! רק אנחנו יכולים לממש את הכוחות שניתנו לנו, ולהפוך לאנשים גדולים. רק אנחנו יכולים למלא את התפקיד שהקב”ה הטיל עלינו בעולמו.

 

 

 

נספר לחניכים סיפור קצר מהגמרא במסכת סוכה, נב, ע”א:

“כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי, שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער. אתא ההוא סבא: תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.”

תרגום:

כי הא, דאביי שמעיה אביי שמע

לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא את אותו איש שאמר לאישה:

נקדים נשכים בבוקר,

וניזיל באורחא. ונצא ביחד לדרך.

אמר אביי: איזיל,אלך אני אחריהם

ואפרשינהו מאיסורא. ואמנע מהם לעבור על איסור. שהיה חושש שיבואו לידי עבֵרה, כיוון שהולכים לבדם.

אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. הלך אביי אחריהם שלוש פרסאות בשדות, ולא אירע דבר.

כי הוו פרשי מהדדי, כאשר נפרדו והלכו כל אחד מהם לדרך שונה,

שמעינהו דקא אמרי: שמע אותם אומרים:

אורחין רחיקא וצוותין בסימא. דרך רחוקה מפרידה מעתה בינינו, ואילו היינו יכולים להמשיך וללכת בצוותא היה נעים לנו.

אמר אביי בלשון סגי נהור:

אי מאן דסני לי הוה, אם השונא שלי [יצר הרע, דהיינו, אני עצמי] היה שם,

לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. לא הייתי מסוגל להעמיד עצמי ולהימנע מלחטוא באישה

הזאת.

אזל, הלך אביי,

תלא נפשיה ונשען בעיבורא דדשא, על בריח הדלת, כשהוא חושב ומצטער

על כך שאדם פשוט זה נמצא במדרגה גבוהה ממנו. אתא ההוא סבא, ואמר לו: אין לך להצטער ולחשוב שאתה פחות ממנו. תנא ליה: כי כל הגדול מחבירו – יצרוגדול הימנו.

 

נשאל את החניכים: מדוע לדעתכם כל הגדול מחברו – יִ צרו גדול ממנו? מדוע ככל שהאדם

גדול יותר, כך גם היצר הרע שלו גדול יותר וחזק יותר?

 

תשובתנו: לאחר שנשמע את תשובות החניכים, נסכם ונוסיף במקרה הצורך את תשובתנו

– מטרתו של היצר הרע היא להפיל את האדם. כאשר היצר הרע מזהה שעומד מולו אדם

גדול, בעל כוחות נפש גדולים יותר, הוא מבין שעליו לעבוד חזק יותר ולהילחם חזק יותר כדי

לנצח את האדם, ולכן – “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו”. הבנה זו מאפשרת לנו לשמוח

בהתמודדויות שיש לנו בחיים – לא מתוך מקום שנותן לגיטימציה לנפילה, אלא מתוך הבנה

שאם אלו ההתמודדויות שלי – זה מלמד עלי שאני אדם גדול, וכנראה גם מסוגל לעמוד בהן.

 

עולים קומה: כלל זה, של “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”, נכון גם בעבור הכלל, בעבור העם

כולו. העם הכי גדול – יהיה עם הכי הרבה אתגרים. דור גדול יותר – יהיה עם אתגרים גדולים

יותר. עלינו לשמוח, מצד אחד, בזכות הזו – הזכות להיות חלק מעם-ישראל, הזכות לחיות בדור גדול, דור של גאולה, ומצד שני – עלינו להבין את גודל השליחות ואת גודל המשימה המוטלות על כתפינו מתוך כך.

 

הרב קוק אומר באיגרת קסד: “כגודל העניין כך גודל המניעות”.

 

היצר הרע והכוחות השליליים בעולם מפעילים יותר מאמץ כלפי דברים חיוביים. גם כלפינו,

בחיינו האישיים, בקשיים ובאתגרים שלנו, וגם ביחס לאומה כולה. אך עלינו לדעת שאתגרים

אלו אינם נובעים מחולשותינו, אלא להפך – הם נובעים מגבורתנו! יש לנו כוחות גדולים

ומשימות גדולות, ועלינו לגלות את הכוחות שיש בנו ולהוציא אותם אל הפועל, כמו בסיירת!

 

 

 

כעת נשחק משחק:  תהליך המשחק: נעמיד את החניכים במעגל, כשפניהם פנימה וכפות-ידיהם מוגשות קדימה (מוכנות לנתינת ‘כיף’). באמצע המעגל נעמיד חניך מתנדב.

המתנדב שבאמצע נותן ‘כיף’ לאחד החניכים במעגל (לצורך העניין נקרא לו דוד), וברגע זה דוד צריך לאתגר את המתנדב שבאמצע בשאלה: למשל – “תן לי חמישה סוגים של פארקים!” (המושג או השם משתנים מפעם לפעם).

ברגע שנאמרה השאלה המתקילה, דוד (המאתגר) מתחיל לרוץ סביב המעגל, ולתת ‘כיפים‘ לכל כפות-הידיים של העומדים במעגל. אם דוד פספס כף-יד של אחד החניכים, אותו החניך מרים את ידו ועושה קול מוזר כלשהו, עד שדוד חוזר אליו ונותן לו ‘כיף’ כמו שצריך.

בינתיים: העומד באמצע חייב להספיק לומר את חמשת הסוגים של הפארקים, לדוגמה: “סופרלנד, לונה פארק, ספידי כיף, נחשונית, קיפצובה”, לפני שדוד ישלים סיבוב שלם במעגל!

אם העומד באמצע הספיק לומר את חמשת הפארקים לפני שדוד השלים את סיבוב ה’כיפים‘, דוד מחליף את העומד באמצע ועכשיו תורו.

 *יש לשנות את כמות המושגים על-פי כמות החניכים.

 

כעת נסכם את המשחק לחניכים: החיים שלנו מלאים אתגרים ומשימות. הכוח להתמודד איתם טמון בנו, ועלינו להזדרז ולהוציא אותם אל הפועל. אם זה במחשבה (כמו המתנדב שנעמד באמצע) בלימוד, בהגות, ואם זה בעשייה (כמו דוד שרץ במעגל) – עלינו לנצל את הכוחות, להוציא אותם לפועל, וכמובן – לעשות זאת בזריזות.

 

 

נחלק לחניכים את הצ’ופר על דרור וינברג (מצורף בנספחים), ונסביר להם את המשמעות שלו: “קשה זה טוב, קשה זה תמיד טוב. זה נותן לך לעשות סדרי עדיפויות ולהוציא ממך דברים שלא ידעת שיש בך“. יש אתגרים אישיים ויש אתגרים לאומיים. יש לנו גם כוחות עצומים שטמונים בנו, והקושי שבאתגר רק עוזר לנו לגלות אותם, ומלמד אותנו על גדלותנו האמיתית.