ילדים חביבים מה זה בעצם ל”ג בעומר? למה בכלל חוגגים אותו? אם רבי שמעון בר יוחאי נפטר זה לא עצוב? ואולי בכלל תלמידי רבי עקיבא שפסקו מלמות זה בגלל שהם “נגמרו”?
רבי עקיבא ופפוס בן יהודה
הגמרא במסכת ברכות מספרת לנו על דמותו של רבי עקיבא שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות (עשרה תנאים שהרומאים ימ”ש הרגו בגלל שלימדו תורה) לימדו את הגמרא ונסו להבין מה היה כל כך חשוב לרבי עקיבא שהיה מוכן לתת בשבילו הכל.
מסכת ברכות דף ס”א עמוד ב‘
ואהבת את ה’ אלקיך … רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל’) כי הוא חייך וארך ימיך – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
מי הם הדגים במשל?
מה ההבדל בין רבי עקיבא לפפוס בן יהודה?
על מה חושב רבי עקיבא בזמן יציאת נשמתו?
מה אנחנו יכולים ללמוד מסיפור זה על דמותו של רבי עקיבא?
רבי עקיבא מצחק וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד
שני סיפורים נוספים מופיעים בגמרא על רבי עקיבא בואו נלמד אותם וננסה להבין מה היא הסתכלותו של רבי עקיבא על העולם ועל העתיד.
מסכת מכות דף כ”ד עמוד א’ וב’
וכבר היה ר”ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך… שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור”ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו’] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
מסכת ברכות דף ס’ עמוד ב’
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר’ עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה?!
(רבי עקיבא הלך בדרך ונכנס לעיר אחת ורצה לישון שם אולם אנשי העיר לא הסכימו לארח אותו, הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, ואז בא חתול ואכל את התרנגול ולאחר מכן בא אריה וטרף את החמור. רבי עקיבא לא הרגיש כלל צער הוא מיד אמר “כל מה שעושה הקב”ה – לטובה”. באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו – היו לטובתו. רש”י מוסיף ואומר ש”אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי”)
במה שונה רבי עקיבא משאר החכמים?
למה לדעתכם רבי עקיבא כל כך שמח כשהוא רואה את החורבן?
מדוע חושב רבי עקיבא שהכל לטובה עוד לפני שראה שהרומאים החריבו את העיר?
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
מיתת תלמידי רבי עקיבא
על פי מה שלמדנו ננסה להסביר את השמחה הגדולה בל”ג בעומר:
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושׁנאה (לימדה) להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון (בר יוחאי) ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא כולם מתו מפסח עד עצרת.
למה לדעתכם מיד אחרי שאומרת הגמרא שכל תלמידי רבי עקיבא מתו היא אומרת שרבי עקיבא הלך ללמד תלמידים אחרים?
נעיין בדבריו של הרב משה צבי רימון:
על מנהגי השמחה בל”ג בעומר שואל הפרי חדש (תצ”ג, ב) שאלה עצומה:
ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות – מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו?
מהי הסיבה שפסקו תלמידיו של רבי עקיבא מלמות? האם משום שהסיבה לפריצת מגפת האסכרה תוקנה? מדברי הגמרא נראה שלא זו הייתה הסיבה. המגפה פסקה כי לא נותרו לרבי עקיבא תלמידים – “והיה העולם שמם”! אם כך – לשמחה מה זו עושה? מדוע לשמוח בל”ג בעומר?
הפרי חדש משיב בקצרה שהשמחה היא “על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא, שלא מתו”. כדי להבין את עומקה של תשובה זו נעיין בהמשך הגמרא. הגמרא מספרת:
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.
לאחר מותם של תלמידי רבי עקיבא העולם היה שמם מתורה. הדבר היה חמור עד כדי כך שחכמים העלו את האפשרות ש”עתידה תורה שתשתכח מישראל” (עיינו שבת קלח ע”ב). רבי עקיבא היה הגדול בדורו (נדרים נ ע”א), וכאשר תלמידיו מתו התורה הייתה עלולה להשתכח ח”ו.
אולם בסופו של דבר מצא רבי עקיבא את הדרך להקים את עולם התורה מחדש. הוא הלך אל רבותינו שבדרום, לימד אותם את תורתו, “והם הם העמידו תורה”. ואכן, הגמרא במסכת סנהדרין (פו ע”א) אומרת:
סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא.
כלומר, עיקר תורה שבעל פה – המשניות, התוספתאות ומדרשי ההלכה, כולם הגיעו מרבי עקיבא דרך התלמידים הללו.
מסתבר שעל תקומה זו של עולם התורה אנו שמחים בל”ג בעומר. לאחר תקופה של מגפה שמתו בה כל תלמידי רבי עקיבא וכמעט פסקה תורה מישראל, הגיע היום שהלך רבי עקיבא ללמד את תלמידיו החדשים ש”הם הם העמידו תורה”. וכך כותב השדי חמד (ח”ד, אסיפת דינים, מערכת ארץ ישראל, אות ו ד”ה ומ”ש השו”מ):
בבא יום ל”ג בעומר, אז סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים, ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים.
אם כן, הטעם להפסקת האבלות בל”ג בעומר הוא שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות. אך אין זה מקור השמחה. מקור השמחה הוא שכמעט “היה העולם שמם מתורה”, וביום ל”ג בעומר “העמידו תורה”.
יום ל”ג בעומר הוא יום התחדשות התורה שבעל פה, ומשום כך אנו שמחים בו. ביום זה קיבלנו את הכוח להמשיך את לימוד התורה שבעל פה וקיומה, ולהמשיך את תורתו של רבי עקיבא. ביום זה התברר כי גם אם כמעט כל תלמידי החכמים מתו, התורה שבעל פה היא תורה נצחית, היא תהיה קיימת לעולם בעם ישראל, והיא תמצא את דרכה להמשיך ולהוביל את עם ישראל בכל דור ודור.
