חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
כריכה חוברת חודש ארגון פג בנות

מחלקת הדרכה

נושא: ארץ ישראל
תת נושא: ארץ ישראלגלות וגאולה
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: גלעד-הראל (ג-ה)
רמת פעילות: עמוקה, קלילה, שבת

בציפייה לבניין אריאל (פעולה)

מבוא:

גאולה. מה האסוציאציה הראשונה שהמילה הזו מעלה בך?

משהו נשגב, געגוע למציאות מושלמת שכזו, שרק רוצים שכבר תגיע.

בפעולה הזו ננסה להבין קצת יותר מהי גאולה ואיך מגיעים אליה.

קודם כל נבין מהי גאולה בתפיסה הראשונית שלנו, איך אנחנו מדמיינים את המציאות הזו.

גאולה (לפי רוב הדעות) היא לא משהו שקורה בבת אחת וזהו, אלא היא מהלך של תיקון שהעולם עובר, ובעיקר עם־ישראל.

נלמד יחד מהו העולם המתוקן שאליו אנחנו שואפים, ונבין שגאולה היא מסע שאנחנו בעיצומו – כל יום שלנו פה הוא עוד צעד בתוך תהליך הגאולה.

 

המשחק שילווה את הפעולה הזו יהיה חבילה עוברת – נקפיד לשמור על הסדר על פי הכתוב כאן (כלומר – בעטיפה הפנימית ביותר נשים את המשחק האחרון שמופיע כאן בפעולה).

בתוך החבילה נכניס משהו כייפי ונעטוף. על העטיפות נדביק את הפתקים שעליהם כתובות המשימות וההפעלות.

שימי לב לכך שהפעולה מתקיימת בשבת, אז יש לחשוב על אפשרות לפתוח את החבילה בלי לקרוע או לתלוש סלוטייפ (לדוגמה: חבילה עוברת של שקיות, או להשאיר צד אחד פתוח בעטיפה, או שהעטיפה סגורה בגומיה וכו’).

 

אביזרים:
  • עיתונים או עטיפות,
  • חבילה עוברת עם  4 פתקים עליהם כתובים שמות של משחקים (או סיפור) וגם עטיפות בלי פתקים
  • משהו כייפי שיהיה בתוך החבילה,
  • פתקים עם המשימות,
  • משפטים ותמונות מתאימות,
  • סיפור מודפס.

 

שלב א: מהי גאולה בשבילי?  

פתק ראשון בחבילה- המשחק: אני יושבת על הכיסא ומחכה ל…

יושבים במעגל ומשאירים כיסא או מקום אחד פנוי. מי שהכיסא מימינה פנוי מתחילה.

היא מתיישבת על הכיסא הפנוי ואומרת “אני”, זו שמשמאלה עוברת לכיסא שמתפנה ואומרת “יושבת”, וכך ממשיכות הבנות לפי הסדר – “על”, “הכיסא, “ומחכה”, “ל…” – והבת הזו אומרת שם של אחת הבנות מהמעגל שלא יושבת בסמיכות אליה.
וכך ממשיכים – מי שמתפנה לידה מתחילה שוב: “אני”, “יושבת” וכו’…

כשתור המדריכה מגיע, היא תאמר: אני יושבת ומחכה… לגאולה.

אולי יהיו צחקוקים… אולי מישהי תגיד שהיא הגאולה…😊

ואז זה זמן לשאול את הבנות באמת: מי עוד מחכה לגאולה?…

נשאל: למה אתן מחכות לגאולה? תחשבו רגע בלב. אפשר לשמוע שתיים–שלוש בנות. נמשיך הלאה בחבילה.

 

פתק שני בחבילה- משחק הרוח נושבת, רק בצורה מעט שונה. במשחק זה יושבות כל הבנות במעגל ובאמצע עומדת מישהי אחת. היא אומרת “הרוח נושבת לכיוון כל מי שמחכה לגאולה כי…” וממשיכה את המשפט. כל מי שמזדהה עם הסיבה – צריכה לקום ולנסות להתיישב במקום של מישהי אחרת שקמה. האחרונה שקמה ולא נשאר לה מקום לשבת – נשארת באמצע, ואומרת גם היא “הרוח נושבת לכיוון כל מי שמחכה לגאולה כי…” וכן הלאה.

הרוח נושבת לכיוון כל מי שמחכה לגאולה כי – תהיה תחיית המתים/סבתא שלי תבריא וכו’…

ניתן להן לכוון את התשובות להיכן שהרעיון נוגע בהן. אם הן נתקעות, נגיד להן שהן יכולות להגיד כל מה שהן מדמיינות שיהיה בזמן הגאולה – מדברים שקשורים לחיי היום יום ועד חלומות גדולים אחרים…

(זו הזדמנות בשבילנו לגלות מה הן חולמות ורואות כגאולה בתפיסת העולם שלהן. ניתן לזה את המקום…)

 

שלב ב: מה זו בעצם גאולה?

פתק שלישי- משחק הזיכרון:

נתחלק לשתי קבוצות ונשחק משחק זיכרון. כל זוג שהבנות מוצאות נשאיר פתוח על הרצפה.

בנספח מס’ 1 ישנן כרטיסיות בשביל המשחק, שעליהן כתובים דברים שאנחנו שואפים לתיקון שלהם בעולם בצירוף תמונה מתאימה.

בסוף המשחק נשאל אותן: מה משותף לכל הכרטיסים?
נשמע אותן ונוסיף אם יש צורך:
בעצם כל הכרטיסים מתארים דברים שהיינו רוצים שיהיו לנו באופן אישי או בעולם. מציאות מתוקנת, מציאות שהכול בה רק טוב, שאנחנו עובדים בה את ה’ בשמחה ובנעימות.

  • נשאל את הבנות: האם אתן חושבות שגאולה זו רק מציאות כזו (כמו התמונות במשחק), מושלמת? נשמע את המחשבות שלהן בעניין.

 

שלב ג: אנחנו כבר בדרך

בלי פתק:

נדאג שבמהלך החבילה העוברת יהיו גם עטיפות ריקות, בלי משימות.
כשנגיע לעטיפה בלי משימה, נשאל את הבנות האם הן חושבות שאנחנו כבר קרובות להפתעה. (מן הסתם הן ינסו למשש ולהגיד בהתאם למה שהן מרגישות.)

נוסיף ונשאל: האם העטיפה הריקה מרחיקה אתכן מההפתעה או מקרבת?

נמשיך ונשאל: אתן חושבות שאנחנו קרובות לגאולה או לא? ולמה?
נבקש מהן לתת דוגמה במציאות.. (למשל – “אני חושבת שכן, כי פולארד השתחרר”, “לא, כי עדיין אין בית מקדש.”)

פתק רביעי ואחרון – סיפור “הבמבוק הסיני”.
מצורף בנספח מס’ 2. נקרא את הסיפור. בחלק שבו המורה שואל את האיש כמה זמן לקח לעץ לגדול, נעצור ונשאל את הבנות מה דעתן, ואז נמשיך לקרוא.

בעזרת המשל הזה ננסה קצת יותר להבין את תהליך הגאולה, את העובדה שהגאולה היא תהליך. גאולה היא לא רק משהו חד פעמי שקורה, היא לא רק בית מקדש וקורבנות. גאולה היא עולם מתוקן יותר, שלם יותר. כל יום מקרב אותנו עוד אל העולם המתוקן. לפעמים קורים דברים גדולים שמראים לנו שאנחנו באמת כבר קרובים לגאולה, כמו למשל מלחמת ששת הימים (כמובן, כדאי להוסיף דוגמאות מתוך החיים שלהן), ולפעמים סתם נראה לנו שהכול כרגיל… אבל אנחנו רוצות להבין ולהרגיש שאנחנו כבר עכשיו בימים של גאולה באמת, והולכים ומתקרבים יותר ויותר לגאולה השלמה.

.

סיכום:

החבילה העוברת מסמלת לנו את העובדה שאנחנו כל הזמן בהתקדמות. בדרך. חבילה עוברת מזכירה לנו שלכל צעד יש משמעות, כל עטיפה מקדמת אותנו עוד קדימה… גם כשהעטיפה הייתה ריקה, וכביכול לא הרגשנו שזזנו או שקרה משהו – התקדמנו עוד קצת!

הגאולה היא לא יעד אחד, שאליו מגיעים ומסמנים וי וזהו… היא תהליך. דרך. אנחנו כבר בעיצומה של הדרך, וכל הזמן מתקדמים עוד למציאות המתוקנת יותר.

 

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

פוסטים נוספים

חנוכיה

נרות החנוכה של שייקה

סיפור על חייל במלחמת השחרור שבזכות נרות החנוכה שהדליק הצליחו להתקדם בפריצת הדרך לירושלים.

דילוג לתוכן