מושיקו והבקבוק

מושיקו והבקבוק

הם הגיעו כולם נרגשים ושמחים מלווים במשפחותיהם (לחלקם כבר 3 ילדים), היו שם רבים. דני הספורטאי, מושיקו החברמן הנצחי, דליה השקטה, מירה שתמיד התנדבה לעזור בכל משימה, אייל, יוסי, אלי – כמעט כולם. בידי מושיקו היה הבקבוק ובו הפתקים שטמנו בסוף השמינית – אז, לפני שכל אחד התפזר לדרכו בחיים, זה לצבא וזה לישיבה וזו לשרות לאומי. כל אחד כתב אז מה הוא חושב שיהיה בעוד 10 שנים, מה יעשה במה יתרום לעם. זה היה בקומזיץ אחרי הבגרות האחרונה. דני הקומונר נתן לנו אז שיחת מוטיבציה על החשיבות בתרומה לעם ישראל – השליחות העומדת על כתפי כל אחד ואחד מאיתנו, איש איש, אמר, באמצעות כשרונותיו ויכולתו. עלו והצליחו, אני מאמין בכם…
היה זה רגע התעוררות מיוחד. ישבנו מרוכזים בעצמנו כל אחד בפתק שלו – הטמנו הכל בבקבוק ושכחנו…
10 שנים עברו מאז ישבנו במעגל כולנו – כמו אז רק גדולים יותר, מיושבים יותר…. היינו מסוקרנים מעט לפתוח ולהיזכר אילו חלומות היו לנו אז בתור נערים.
דוד התנדב ראשון לפתוח את הפתק שלו – הוא חלם להיות רם בישיבה תיכונית, היום הוא עורך-דין. “דברים השתנו בדרך” אמר והעביר את תורו הלאה.
אחר כך פתחו כולם, מירי ואהוד, יוסי ואייל, עשו השוואות בין מה שחשבו למה שהם היום. כאלו שחשבו לשרת בקבע ומצאו את עצמם מהר מאוד באזרחות, והיו עוד אחרים ששינו תוכנים במאה ושמונים מעלות.
האווירה הייתה טובה, היה כיף להיזכר בימים ההם לראות עד כמה התגשמו החלומות ומה השתנה… ואז הגענו למושיקו, סוף סוף למושיקו, במושיקו תלו הכל תקוות הוא היה המנהיג הבלתי מוכתר של השבט, טיפוס כריזמטי, ראשון לכל משימה. אני זוכר איך הוא אירגן באמצע הלימודים אוטובוס – “חברה’, יורדים לימית להלחם בנסיגה לעזוב הכל ולבוא” – וכולנו באנו.
שנתיים ריכז בסניף – כשלא היה מישהו אחר שיקח את העניינים בידיים, הרים פרוייקטים היה ראשון לפעול.
בהיסוס מה פתח מושיקו את הפתק (זאת אני יכול לומר במבט לאחור) היה כתוב שם באותיות של קידוש לבנה נלהבות, של בן נעורים: “אני מושיקו אהיה היכן שהעם יצטרך ! בצבא אני רוצה להיות קצין ולהשפיע על חיילי, אגור בעיירת פיתוח – חשוב לי להקפיד על אופיה החברתי של המדינה…” את השאר אינני זוכר במדויק אבל הצליל של הדברים היה דומה – לפעול…לעשות…לתקן…
ניכר היה שמושיקו היה רוצה שיחלפו על פניו וימשיכו הלאה, תחת זאת השתררה דממה. כולם הביטו במושיקו – לבוש בחליפת עסקים אנינת טעם, כשקרסו הולכת לפניו, הפלאפון נמצא בעמדת הכן לכל קריאה הקשורה בעסקיו הפרטיים המשגשגים…
דוקא דני השקט – העז להפר את השתיקה ולשאול: “נו, מושיקו, קצונה, עיירת פיתוח – לאן הלכו האידאלים ? רק לפני כמה דקות בכניסה סיפרת כיצד השגת פטור ממילואים, מה נשאר מהפתק – האמנם רק חלום ?”
“עזבו”, אמר מושיקו בחיוך מאולץ, “היינו ילדים אז, מה הבנו מהחיים, היינו תמימים, חשבנו שהעולם הוא חלום שנוכל לשנות אותו. החיים משנים ת’בן-אדם, אי אפשר להשאר כל החיים בגיל 18. היום אני מסודר וזה מה שחשוב, אידיאלים זה טוב כשצעירים…”
הערב עוד נמשך. היו שהגיבו, אחר כך, על דברי מושיקו בהסכמה, בבדיחות, היו שהביעו התמרמרות קלה – בסה”כ העניין הוחלק.
אני יודע מה חשב מושיקו באותו ערב: על מה שעבר עליו ב- 10 שנים. אני יודע שלי היה קשה להירדם….

כמו כולם / יוסי בנאי

אתה תהיה ילדי חכם כמו כולם
כמו כולם אתה תהיה מאוד שונה
את תרצה קצת לשנות את העולם
אך כמו כולם אתה דבר לא תשנה

כמו כולם אתה תלך לגן חובה
תלמד שירים יפים על ארץ ישראל
תגמור תיכון, והופ תהיה בגיל צבא
כי מלחמות תמיד יהיו תודה לאל

כמו כולם ילדי אתה עוד תתבגר
ועם כולם תצעק בכל המסיבות
שזה נורא כמו שקורה שזה הפקר,
אך כמו כולם אתה לא תדע את הסיבות

כמו כולם אתה תגן על המדינה
ועם כולם ת’לשלומה גם תתפלל
כמו כולם אותה תאהב באמונה
ועם כולם אתה תבכה ותיילל

ואתה תהיה אזרח הגון כמו כולם
כמו כולם תהיה בין אלה שצודקים
אתה תישא תמיד את צער העולם
כמו כולם גם תעקוף את החוקים

עם המצב ת’לא תרצה להתפשר
ועם כולם תצעד בכל ההפגנות
אך כשתראה ילדי שזה נורא קשה
אתה לאט לאט תשכח את העקרונות

אתה תהיה חשוב חשוב כמו כולם
ואולי תהיה גם כלום כמו כולם,
אם תתאמץ אולי תגיע גם לאמצע כמו כולם

וכמו כולם אתה וודאי גם תתחתן
יהיו חובות וילדים, אולי אישה
ועם כולם אתה תשמין ותתמתן
ותחכה כמו כולם לגיל פרישה

כשתהיה ילדי זקן, נורא זקן
ובשמיכה של זיכרונות אז תתכסה
את תצחק איך לא יכולת לתקן
את העולם הטוב הזה והנבזה.

עכשיו תלך לישון ילדי לישון
ואל תוציא לאבא את הלשון
אתה תגדל ילדי ואז תראה,
כמה צדק אביך הטועה.