דף לימוד לעשרה בטבת

למה צמים?

“ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב: ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו: בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ” (מלכים ב, כ”ה, א’- ג’)

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת צומות החורבן שקבעו חז“ל בעקבות חורבן בית ראשון. ביום זה החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים, מצור זה עתיד
להימשך כשנה וחצי בסופה, ב-ט‘ באב, נחרב הבית. במהלך תקופה זו התדרדר המצב בעיר באיטיות אך בעקביות עד להיווצרותה של הקטסטרופה הטוטאלית שמתוארת במגילת איכה.
בעל ’ערוך השולחן‘ (אורח חיים סימן תקמט) מביא מסר מאד מיוחד שעלינו להפיק מיום זה.
”ועל כי בעשרה בטבת היתה התחלת הצרות ע“כ קבעוהו לתענית לדורות.“
~מה בדיוק קרה בעשרה בטבת?
~מה המיוחד בדברי השולחן ערוך?
מאוחר יותר חיברו חז“ל לעשרה בטבת שני אירועים נוספים שהתרחשו בסמוך לו: מותו של עזרא הסופר- מי שקומם את הריסות ממלכת יהודה אחרי שבעים שנות גלות והביא לבניית בית שני. וכן תרגום התורה ליוונית בימי מלכות יוון

אם כן ישנן 3 סיבות לצום עשרה בטבת שנקבעו ע“י חז”ל. ובימינו הוסיפה הרבנות הראשית גם את זיכרון השואה לצום זה.

אלפי שנים חלפו

סיפור חסידי מספר על בן של מלך אשר פגע פגיעה קשה באביו.
כעס האב על בנו, וגירשו מביתו. הלך הבן והתיישב בכפר קטן.
בנה לו בקתה קטנה, ובה חי בעוני ובחוסר כל. יום אחד נפוצה השמועה
כי המלך עתיד לבקר בכפר. השמועה אמרה כי כל מי שיש לו משאלה, י
וכל לכתוב אותה על פתקה, ולהגיש אותה אל המלך. גם בן המלך כתב
את משאלתו על פתקה, ומסר אותה ביד עבדי המלך.
כשפתח המלך את הפתקאות, מצא ביניהן את אותה פתקה הכתובה
בכתב ידו של בנו. קרא המלך את משאלתו של הנסיך המודח,
וזלגו עיניו דמעות. וכך כתב הבן: ”מלך רב חסד. משאלה קטנה לי
אליך. בקתה קטנה יש לי, ועליה גג של קש. והנה החורף קרב,
אך הגג דולף, ואין בידי לתקנו. יואיל נא המלך בטובו, ויעניק לי בבקשה
מעט קש לתיקון הגג“.
אמר המלך בלבו: איך קרה הדבר הזה לבני, עד כי שכח כי בן מלך הוא,
ובמקום לבקש לשוב אל הארמון,
לא עלה בדעתו לבקש אלא גג של קש …
(מתוך מאמרו של הרב עזריאל אריאל / האם באמת חסר לנו בית מקדש)

מדרש

פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור”ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו’] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו: (מכות כ”ד, ב)

~ מה אני ארגיש השנה בעשרה בטבת שפעם לא הרגשתי?
~ על מה אני אתפלל במיוחד?