מטרת הפעולה:
החניכים ילמדו על הכח שיש להם בידיים להשפיע על המשפחה שלהם ועל החברים שהם נמצאים איתם בקשר, על מנת לגרום להם לנהוג בכלים זעירים בצורה בטוחה. החניכים יקבלו את המסר שיש להם אחריות להעביר את מה שהם למדו בכל הפעילויות האחרונות לעוד אנשים.
עזרים:
- 2 בקבוקים של ליטר וחצי
שלב א' – משחק "חתול ועכבר" :
המדריך יבחר שני מתנדבים שיהיו חתול ועכבר, כעת מעמידים את שאר חברי הקבוצה במעגל כשהם מחזיקים ידיים. החניך שנבחר כ"עכבר" נכנס למעגל והחניך שנבחר כ"חתול" נשאר בחוץ. על החתול לנסות לתפוס את העכבר, ועל העכבר לחמוק מזרועותיו האכזריות של החתול. מטרת הקבוצה היא למנוע מהחתול להיכנס למעגל או לצאת ממנו, לפי הצורך.
אחרי שהחתול הצליח לתפוס את העכבר – או לחילופין הוא התייאש, ניתן לבחור שני חניכים נוספים ולערוך ניסיון נוסף.
שלב ב'- העברת המסר:
המדריך יושיב את החניכים וישאל את מי שהיה בתפקיד ה"חתול": מה היו התחושות של החתול בזמן שהוא ניסה לתפוס את העכבר?
התשובות יהיו מגוונות, והמדריך יכוון זאת למסר הבא: החתול היה מוכן לעשות הכל כדי שהקבוצה תסכים לו להיכנס לתוך המעגל ולהיות חלק מהם.
וכעת יוסיף המדריך ויאמר: מהמשחק הזה אנחנו לומדים שכל אחד מאיתנו רוצה להיות שייך לקבוצה ולהרגיש שהוא שותף איתה, והיינו מוכנים לעשות הכל בשביל זה. ולכן לכל אחד מאיתנו יש השפעה על הקבוצה, על המסר שהיא מעבירה ועל הלחץ החברתי לגרום למישהו לעשות משהו.
בעקבות ההבנה הזו, נעבור לפעילות הבאה:
שלב ג'- משחק "הפקק המסובב":
המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות ויעמיד אותם בשני טורים בקו זינוק של מסלול ריצה שיגדיר להם מראש (כ15 מטר). בסוף מסלול הריצה המוגדר מראש יניח המדריך 2 בקבוקים של ליטר וחצי פתוחים ללא הפקק. המדריך ייתן את הפקק לכל חניך הנמצא בראש הטור ויורה לו להסתובב במקום במשך 15 פעמים, ומיד לאחר מכן לרוץ אל הבקבוק ולהניח אותו הפוך (כלומר לא בצד השני של ההברגה) על הבקבוק, בלי שהבקבוק ייפול… הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שכל החניכים בה הצליחו להניח את הפקק בלי שהבקבוק ייפול.
בסוף הפעילות יאמר המדריך לחניכים: כמו שלא תמיד הצלחתם להניח את הפקק על הבקבוק כי הייתם קצת "מסובבים", כך – ואף יותר מכך, אנחנו נראים כאשר אנחנו נוהגים באופן לא יציב ופראי על הכביש, הסיבובים החדים גורמים לנו לאבד שליטה. אם רק מישהו מהקבוצה היה אומר לחברו לעצור, לנשום, להירגע וללכת באופן מדוד – הקבוצה הייתה מצליחה לבצע את המשימה באופן מהיר יותר. וזוהי אחריות שלנו להשפיע על חברינו לא להשתמש בנהיגה על כלים זהירים באופן "מסובב", אלא רק באופן אחראי, תקני ובטיחותי.
שלב ד'- סיפור ושיתוף:
המדריך יספר לחניכים את הסיפור הבא:
"השעה הייתה רבע לשבע בבוקר. אבי לא אהב לקום מוקדם כל כך בחופש הגדול, אבל הפעם החליטו הוא וחבריו להגיע לפארק השכם בבוקר. לכן היה עתה כבר ברחוב, מדווש במרץ לעבר הכניסה לפארק. הם ידעו שבשעה מוקדמת כל כך של הבוקר עדיין אין בפארק מבקרים רבים. הם יוכלו איפוא לרכב על אופניהם במהירות ולבצע פעלולים שונים על שביל האופניים. בשעות מאוחרות יותר אי אפשר לעשות זאת, הרי אז מגיעים לשם הרבה
ילדים והורים, ושבילי האופניים מלאים רוכבים בני כל הגילים.
מרחוק ראה אבי שיונתן וענת כבר מחכים לו על אופניהם. פתאום חש מבוכה: איש מחבריו לא חבש קסדה. מיד עצר ומיהר להסיר את הקסדה מעל ראשו. אם יראו אותו עמה, ודאי יצחקו; ומי רוצה שילעגו לו? עתה פתח את תיק הבד שלו, שלף מתוכו את בקבוק מי השתייה שהכין ודחס פנימה את הקסדה. את הבקבוק זרק אל פח האשפה, ורק אז שב לנסוע.
שביל האופניים שבפארק אכן היה ריק מאדם. הוא התפתל במדשאות המוריקות והקיף את הפארק כולו, לרבות הבריכה שעליה גדלים צמחי מים צבעוניים. אבי וחבריו דיוושו במהירות, נהנים מהשקט ומהרוח המשחקת בשערותיהם. ככל שהמשיך אבי ברכיבתו, כך חש עצמו מלא מרץ יותר.
"בואו ניסע על הדשא!" קרא פתאום. "אף אחד לא נמצא כאן. למה שנרכב רק על שביל האופניים"? השלושה ירדו אל הדשא והחלו רוכבים לעבר הנדנדות והמגלשות הענקיות, הצבעוניות והמפתות שבמרכז הפארק. הנסיעה הייתה נהדרת. הדרך הייתה אומנם נוחה פחות, כי לא היה זה משטח בטון, אבל ריחו הרענן של דשא שנקצר זה עתה והידיעה שהם עושים דבר מה שבזמנים אחרים אסור להם לעשות – הפכו את החוויה לתענוג אמתי.
"היי!" קראה ענת פתאום. "מה זה?" בלב הדשא, מוסתר בין גבעות קטנטנות, ראו השלושה בור רבוע בגודל בינוני פעור לרווחה. "לא יודע," אמר יונתן, והשלושה חדלו לנסוע. "בטח משהו שהם צריכים לתקן היום". מראהו של הבור הלהיב את אבי. "בואו נשחק קפיצות אופניים!" בלי לחכות לתשובה שב לדווש. הוא רכב לעבר הבור במהירות הולכת וגוברת – וממש כשהגיע לשפתו הרים את הגלגל הקדמי וזינק כלפי מעלה. האופניים, והוא עליהם, נחתו בשלום מעברו השני של הבור. "עכשיו נראה אתכם"! יונתן מיהר אל הבור בעקבותיו, אך להפתעתו של אבי בלם פתאום וסירב להמשיך. אבי צחק, וענת הצטרפה אליו. יונתן הסמיק.
"אני…" החל לומר. "מפחד," השלימה ענת את המשפט. אחר כך שלפה את הטלפון הנייד שלה מכיסה והושיטה אותו ליונתן. "לא רוצה שיקרה לו משהו," הסבירה. אחר כך עשתה כאבי: דיוושה במהירות, זינקה ונחתה בשלום מצדו השני של הבור.
"הנה, אני אראה לך עוד פעם!" התנדב אבי. שוב דיווש לעבר הבור, הפעם מצדו השני; ושוב הרים את הגלגל הקדמי כדי לזנק אל על. ואולם בעודו עושה זאת, חש שדבר מה אינו כשורה. אופניו נתקלו במכשול בלתי נראה, הזינוק נבלם – והאופניים נפלו. אבי ניסה לבלום את נפילתו שלו באמצעות ידו השמאלית, אך הוא לא הצליח בכך. לחרדתו, מצא עצמו פתאום מועד פנימה, אל תוך הבור.
"אבי!" שמע את קולה של ענת. "מה קרה, אבי?" מיד אחר כך הופיעו פניו של יונתן מעליו, ושפתיו נעו. ואולם אבי לא ידע מה אמר לו. העולם סביבו התערפל והוא איבד את הכרתו. מאוחר יותר סיפרה לו ענת כיצד יונתן הושיט לו את ידו כדי לעזור לו לקום אך גילה מיד שאבי לא יוכל להיעזר בו. היא עצמה הבינה באותו רגע שאין זו נפילה רגילה, מיהרה לקחת את הטלפון הנייד שלה, ובאצבעות רועדות חייגה 102 אל מכבי האש.
הכבאי התורן הציג בפניה סדרת שאלות קצרות כדי להבין את אשר קרה. אחרי ששמע את תשובותיה הודיע: "אנחנו באים מיד! אל תגעו בו. שלא יעשה שום פעולה עד שנגיע!", רק עתה הבחינה ענת בזרזיף הדק של הדם הזורם ממצחו של חברה, והחלה לבכות.
יונתן חייג למגן דוד אדום. להפתעתו נאמר לו שם כי מכבי האש כבר דיווחו על הנפילה וכי ניידת שלהם עושה גם היא את דרכה אל מקום התאונה. אז נשם יונתן עמוקות, אזר אומץ וחייג להוריו של אבי כדי להודיע להם על התאונה. בדיוק אז פקח אבי את עיניו ונאנח בכאב. "הראש…" אמר. "כואב לי הראש. וגם היד…" חמש דקות בלבד עברו עד הרגע שבו מכונית הכיבוי חצתה את הדשא ועצרה ליד הבור, אך לאבי הן נראו כנצח.
פרצופו של גבר צעיר עוטה מדים אדומים וחובש קסדה הופיע לנגד עיניו של אבי. "אל תזוז, ילד!" צעק. "זה בסדר. לא לפחד. אנחנו פה. בעוד רגע תצא מכאן בשלום. אם רק תעשה מה שאני מבקש, הכול יסתדר. אני יאיר, ויחד עם החברים שלי אני אציל אותך". במהירות מפתיעה, באמצעות מכשיר שאבי אינו מכיר, הרחיבו הכבאים את הבור שבו היה לכוד; ועוד לפני שהספיק להבין את המתרחש נכנס יאיר פנימה, הרים אותו בעדינות ונשא אותו אל מחוץ לבור. גבר אחר נטל אותו והניחו בעדינות על אלונקה.
"הראש…" נאנח אבי. "היד…" "היד שבורה," אמר איש מגן דוד אדום שהגיע לשם בינתיים. "תיכף נקבע אותה. את הראש נצטרך לבדוק בבית החולים." יאיר היה גבר צעיר גבוה ושרירי למראה, במדים האדומים שדרגות קצונה על כתפיו. הוא התבונן באבי בפנים רציניות.
"איפה הקסדה שלך?" שאל. "בתיק שלי…" מלמל אבי. "תגיד לי, ילד, אתה מבין מה עשית? אתה מבין שאילו חבשת את הקסדה במקום להשאיר אותה בתיק, היד אולי היתה נשברת אבל הראש לא היה נפגע"?
אבי לא השיב.
"מה אתה, פחדן? אתה לא נראה כזה, אבל רק פחדנים לא חובשים קסדה. האמיצים חובשים אותה. חיילים, אסטרונאוטים, וגם… אני"! אבי נזכר כיצד הסתיר את הקסדה מעיני חבריו. הוא התבייש אז רכן יאיר אל אבי, נגע בלחיו בעדינות ואמר: "אבל אני משוכנע שעכשיו קיבלת שכל, נכון?" חיוך לא צפוי הופיע על פניו. הוא שב והזדקף, נופף לאבי לשלום, ויחד עם חבריו פנה לעלות על ניידת הכיבוי בדרכו חזרה אל תחנת מכבי האש".
כאשר המדריך יסיים לקרוא את הסיפור הוא ישאל את החניכים: מי פעם עשה משהו למרות שהוא לא רצה, אלא רק בגלל שהוא רצה להיות חלק מכולם?!
אחרי שהחניכים ישתפו, כפי רצונם, יאמר המדריך: העובדה שאף אחד מהחברים לא חבש קסדה, שכולם הסכימו לרדת משביל האופניים, ולהתקרב בכלל אל הבור – תרמה לאווירה הכללית בין השלושה שיצרה תרבות של אי שמירה על הבטיחות. אבל כל המקרה המצער הזה לא היה קורה לולא היו מונעים החברים כ"כ מלחץ חברתי, שמנע מהם לנהוג מאחריות ואף דחק בהם לעשות מעשים המסכנים את עצמם, את חבריהם ואת הסביבה. כשמדובר בבטיחות, אין שום דבר מגניב בלקחת סיכונים, הפוך… כשלוחם האש אמר ש"רק פחדנים לא שמים קסדה", הוא התכוון לכך שרק מי שמה שמפחיד אותו זה מה שיגידו עליו – לא שם קסדה, כי מי שלא מפחד ממה שיגידו, כנראה לא צריך לפחד כלל כי הוא שומר על הבטיחות שלו ושל חבריו.
שלב ה'- משחק "הרעיונות שלי":
המדריך יאמר לחניכים: אחרי שהבנו את הכח שיש לנו להשפיע על החברים שלנו על ידי "לחץ חברתי", ואת האחריות שיש לנו לגרום למי שנמצא לידנו לנהוג בכלים זעירים בצורה בטוחה וזהירה, כעת כל אחד יחשוב כיצד הוא יכול לעזור להורים שלו בזמן הנסיעה המשפחתית, ולהציע רעיונות למשחקים בדרך שהוא יציע לאחים וההורים שלו, בשביל שלא יהיו מריבות, תלונות או הערות של שעמום, היכולות לגרום לחוסר ריכוז אצל ההורים הנוהגים (לדוגמא: ספירת מכוניות לפי צבעים, ארץ עיר, לבחור שירים להשמעה לפי הא' ב', ועוד).
סיכום:
במהלך הפעילות הזו למדנו, שלקבוצה יש כח גדול להשפיע על ההתנהגות של שאר החברים בה, משום שכל אחד רוצה להרגיש חלק מהקבוצה. הפנמנו שלחץ חברתי יכול לגרום לאנשים לעשות מעשים לא בטיחותיים שהם יתחרטו עליהם בהמשך. מתוך כך הבנו שיש לנו אחריות ויכולת להשפיע באופן חיובי על מי שנמצא איתנו, ולכן חשבנו ויצרנו משחקים והפעלות לאחים ולבני המשפחה עבור הנסיעות המשפחתיות הבאות.
העשרה למעוניינים:
צפייה ודיון משותף:
אם מתאים לפי אופי החניכים ולפי הזמן, המדריך יראה את הסרטונים הנמצאים בקישורים הבאים:
https://www.youtube.com/watch?v=DGFDniH_V1I
https://www.youtube.com/watch?v=DiNOUgm72e0
בסרטונים אלו מוצגים התייחסות ללחץ חברתי, בראשון ישנו ניסוי אמיתי על התנהגות במעלית, והשני הוא הומוריסטי ומצחיק על אדם שמנסה להראות שאין לו לחץ חברתי.
אחרי הצפייה בסרטון, המדריך ישאל את החניכים: האם גם אתם מרגישים במצבים מסויימים שאתם עושים משהו רק בגלל לחץ חברתי? מישהו רוצה לשתף? כיצד תקבלו על עצמכם להתנהג מכאן ולהבא כאשר תתקלו במציאות של לחץ חברתי עליכם או על מישהו לידכם, בעקבות הצפייה בסרטונים אלו?!
