בשבוע השני נראה איך נבואות הגאולה מתגשמות לעינינו, ונכיר בצמא שמתעורר בעם ישראל כשלב הבא בתהליך הגאולה. נלמד את נבואת
עמוס, שמגלה לנו שדווקא בשלבי הגאולה המתקדמים נרגיש ריקנות מכל השפע הגשמי, ונהיה צמאים לשמוע דברי אלוקים: "הנה ימים
באים… והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמע את דברי ה'".

עזרים:

• משחק הזיכרון (נספח 1)
• כוסות חד־פעמיות וסרטים כדי לקשור את העיניים.
• הקטע "הינה ימים באים" (נספח 2)
• הקטע "כך גאולתן של ישראל" (נספח 3)

שלב א: פתיחה

משחק | התאמה בין נבואות לבין פנטומימות (נספח 1)
נחלק לשבע חניכות (בלי שהאחרות רואות) כרטיסים של פסוקים, ואז נפרוס את כל הפסוקים של הנבואות.
כל חניכה בתורה צריכה להציג בפנטומימה את הפסוק שקיבלה, והחניכות האחרות צריכות לנחש מה ומה הפסוק המתאים לה.
אפשרות נוספת:
משחק | התאמה בין נבואות לבין ההתגשמות שלהן (נספח 2)
נשחק משחק זיכרון בין נבואות להתגשמות שלהן בימינו.

שלב ב: מרגישות גאולה?

סבב | איפה יש גאולה?
← נדבר על כך שאנחנו בתהליך גאולה. כל חניכה תספר איפה ומתי היא מרגישה שזה מתבטא במיוחד.
מתודה | פירמידה בעיניים עצומות
נחלק את השבט לקבוצות, ולכל קבוצה ניתן ערמת כוסות חד־פעמיות שמהן עליהן לבנות פירמידה. הייחודיות באופן המשחק היא שעליהן לבנות את הפירמידה בעיניים עצומות )אם קשה להן, אפשר להורות לחניכות לבנות ביד אחת במקום בעיניים עצומות(. המטרה היא לגרום להן לקצת תסכול…
← הרעיון שאפשר ללמוד מכך הוא שגם בתהליך הגאולה לפעמים מרגישים כאילו אנו מגששים באפלה, ולא ברור לנו אם יש התקדמות ואיך אפשר להגיע לגאולה השלמה…

משחק | קונטקט
נבחר מילה (רצוי ארוכה) ונאמר לחניכות את האות הראשונה. כדי להשיג אותיות נוספות, על החניכות למצוא מילים המתחילות באות זו ולומר אותן יחד. חניכה חושבת על מילה שמתחילה באותה האות, נותנת לה הגדרה, ומי שחושבת שהיא יודעת את הפירוש של ההגדרה, אומרת לחניכה שנתנה את ההגדרה "קונטקט!" ואז יחד הן סופרות 1, 2, 3 ואומרות את המילה. אם הן אכן חשבו על אותה המילה ואמרו אותה יחד – נותנים להן את האות השנייה של המילה.
בשלב הבא עליהן למצוא מילים שמתחילות באות הראשונה ואחריה השנייה, כאשר מטרתן לגלות את המילה. אם המדריכה מנחשת הגדרה מסוימת, היא יכולה להגיד את המילה בקול רם וכך תקלקל לחניכות ותמנע מהן לקבל אותיות נוספות.

← המשחק הוא למעשה תהליך של צבירת אותיות והתקדמות לעבר התמונה המלאה. הוא מסמל את התהליך לקראת הגאולה: כמו בגאולה, כך גם כאן – הדרך דורשת מאמץ וסבלנות, אך בסופה מתגלה הגאולה "קמעא קמעא".

שלב ג: הנה ימים באים

שיח | נבואת 'הנה ימים באים'
נקרא עם החניכות את הנבואה והפירוש ל"הנה ימים באים" (נספח 3) זו נבואה שיכולה להתפרש כנבואת פורענות, כי יהיה צמא לדבר ה' ולא יהיה אפשר למצוא אותו,  אולם אפשר גם לפרש את הצימאון עצמו בצורה חיובית.
← נדבר עם החניכות על התחושה שיכולה להיווצר מחיפוש שלא תמיד מוצאים לו תשובה, כמו עיוור שמנסה להתקדם באפלה. (נחבר למשחק – הניסיון לבנות משהו שלא מצליח בקלות.) הרבה אנשים בדורנו חווים התעוררות רוחנית, אבל לא מצליחים למצוא תשובה ברורה או להתקדם בבנייה של האמונה – וזה מתסכל. אפשר להרחיב על כך שבדור שלנו יש הרבה זמן פנוי, שפעמים רבות גורם לריקנות ולתחושה של צימאון, אבל זה גם מה שנותן מוטיבציה לחפש. כשיש לאנשים הרבה מקום פנוי – הם פתאום מרגישים את החוסר ומתחילים לחפש.

שלב ד: סיכום

קטע | כך גאולתן של ישראל (נספח 4)
נלמד עם החניכות את הקטע.
נדבר עם החניכות על שלוש ההשוואות שעושה הרב דרוקמן בין תהליך הגאולה לבין צמיחה(זמן, אמונה, תהליך – דבר מוביל לדבר).

← אנחנו בתהליך של גאולה – לפעמים מרגישים חוסר בהירות בדרך לגאולה, אבל עלינו להתאזר בסבלנות.

פעולת ביסוס

בפעולה בשבת דיברנו על התגשמות הנבואות ועל הצימאון לדבר ה'. היום נמשיך לדבר על הנושא ועל ההסתכלות שצריכה להיות לנו על המציאות בתקופה הזאת.

מהלך הפעולה:

משחק | משחק השוקולד
← המשחק מייצר תשוקה אצל החניכות להשיג משהו ותסכול בכל פעם שהן לא מצליחות, בלי חוקיות נראית לעין של סדר התורים.

קטע | התקווה לגאולה
המקווה תמיד בשמחה, בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה, וחושב שאין לו תרופה. אבל מקווה אינו מצטער כי הוא מקווה תמיד, ואפילו אם יתמהמה מחכה, נמצא התקווה מחיה אותו. ומי שאינו מקווה הוא מיד מת… ומי שהוא מקווה נאמר בו: "גם כי אשב בחושך ה' אור לי", ה' דווקא, "לישועתך קיוויתי ה'"
(אוצרות רמח"ל)
← נדבר עם החניכות על הצימאון שיש לגאולה ועל דרך ההתמודדות עם הציפייה – עלינו להיזהר ולא ליפול לייאוש אלא להחזיק את התקווה ואת האמונה.