פעולה רביעית במערך "הנה ימים באים"- חודש ארגון התשפז לשבטי גלעד- דביר.
שבוע ראשון – לפתוח ת’עיניים
שבוע שני – הפאזל של הקב”ה
שבוע שלישי – אחראים על הברז
שבוע רביעי – הפנסים של השכונה
אל המדריך:
אחרי שבמהלך החודש ראינו והפנמנו שעם ישראל צמא להתקרב כמה שיותר לקב"ה, והאמונה שלנו בה' היא המים שעם ישראל מחפש. ואחרי שהבנו שאנחנו חייבים לפרסם ולהתגאות בערכים ובתורה שלנו ולא להחביא אותם ולהתבייש בהם – בפעולה השבוע, האחרונה במערך חודש ארגון – נתרגם את זה למעשה. נבין שהתפקיד שלנו הוא להפיץ את התורה בעם ישראל ולחבר אותו לקדושה, לא לשמור את הטוב הזה רק לעצמנו אלא לתת לכל מי שרק מוכן לקבל!
בנוסף, נבין שגם לחניכים בכיתה ג' או ד' יש במה להשפיע, כל פעולה קטנה שלהם משפיעה על עם ישראל! נבין באיזה דרכים ונגרום לחניכים לצאת מהפעולה בתחושה שהם מסוגלים, שיש להם הרבה על הכתפיים ועם כמה שיותר חשק לצאת להשפיע כמה שיותר על עם ישראל!
א. משחק "בִּי"
מהלך המשחק: מחלקים את החניכים לשתי קבוצות. מתחמים את איזור המשחק עם קו בין קבוצה לקבוצה ומגדירים מה הגבול מאחורי ומצידי כל שטח (אפשר לתחם עם נעליים או כל חפץ אחר אם אין קו מוגדר כמו מגרש ספורט). כל קבוצה נעמדת בשטח שלה.
בל קבוצה בתורה שולחת חניך אחד לפי תור שיכנס לשטח הקבוצה השניה ויגע בכמה שיותר חניכים. איפה הפאנץ'? ממתי שהחניך יוצא מהשטח שלו, עד מתי שהוא חוזר – הוא צריך לומר "בִּייייייי" בלי להפסיק. אם הוא הפסיק – הוא נפסל. החניכים מהקבוצה השניה יצטרכו או לברוח כדי שלא יגע בהם, או לעצור אותו שלא יצליח לחזור לשטח שלו, ואז יגמר לו האוויר, הוא יפסיק לומר "בי" ויפסל.
אם הוא הצליח לחזור לשטח של הקבוצה שלו בלי שיעצרו אותו ובלי להפסיק לומר "בי" – כל החניכים שהוא נגע בהם פסולים.
משחקים כמה סבבים (כדאי לא יותר מעשר דקות כדי שיהיה זמן להמשך הפעולה) ומסבירים לחניכים:
הדרך היחידה לנצח במשחק היא להעז, לצאת מאזור הנוחות בשטח של הקבוצה שלך אל השטח של הקבוצה השניה, שם בקלות האוויר יכול להיגמר או אפשר להיתפס בלי אפשרות לחזור. הכי קל היה להישאר בשטח שלך, ככה בטוח לא תיתפס, אבל גם בטוח לא תנצח.
ככה זה גם בחיים, הכי קל לא לעשות כלום. לקום מאוחר בבוקר, להישאר בבית, בשטח שאנחנו מכירים, עם חברים. אבל ככה לא נצליח לפעול דברים משמעותיים בחיים, לא נוכל להשפיע ולתקן את העולם. בשביל לעשות דברים חשובים, בשביל לקרב יהודים לתורה ומצוות – צריך להעז ולצאת החוצה, צריך לעבור לשטח של הקבוצה השניה ורק ככה – לנצח. עם ישראל צמא למים שיש לנו להביא להם, הדרך היחידה להצליח בזה ולהשקות אותם – זה להעז, לצאת החוצה, בלי להתבייש!
ב. עיירה
אחרי שהבנו שבשביל להגיש לעם ישראל את המים שהם כל כך צמאים להם, את התורה והקירבה לקב"ה, צריך להעז – נתקדם שלב נוסף ונבין שלכל אחד יש תפקיד מיוחד.
המדריך ישחק 'עיירה' עם החניכים (הערה חשובה למדריך: בגיל הזה החניכים כנראה יציצו, כדאי שתקדים ותגיד להם לא להציץ ושאתה מסתכל ופוסל מי שמציץ. בהזדמנות אחרת אפשר גם להביא את המשחק הזה כפעולה על לא לרמות בחיים. אבל כאן זה פחות הענין, פשוט לזרום..):
איך משחקים? כל החניכים יושבים במעגל ועוצמים עיניים. המדריך עובר בין כולם ודופק להם על הגב תפקידים לפי מספר הדפיקות: 2 דפיקות – רוצח. 3 דפיקות – רופא. דפיקה אחת – תושב.
המדריך מכריז "בוקר טוב עיירה", כולם פותחים עיניים והמדריך מוודא שכולם יודעים מה הם, כדאי לחזור ולהסביר שוב מה כל דפיקה אומרת. המדריך מכריז "לילה טוב עיירה" ומוודא שכולם עוצמים עיניים כמו שצריך. המדריך מכריז "בוקר טוב רוצח", הרוצח פוקח עיניים ומצביע על חניך אחד. הרוצח עוצם עיניים. המדריך מכריז "בוקר טוב רופא", הרופא פוקח עיניים ומצביע על חניך אחד שהוא רוצה להציל.
אם הרופא הצביע על אותו חניך שהרוצח בחר – אף אחד לא נפסל באותו לילה. אם לא – החניך שנבחר על ידי הרוצח נפסל. המדריך מכריז: "בוקר טוב עיירה" ומודיע אם מישהו נפסל או שכולם ניצלו. ממשיכים עוד סבבים, "לילה טוב" וכו' עד לסיום המשחק (כדאי לגמור אחרי כמה סבבים בודדים לפני שיתחיל להימאס).
בסיום המשחק המדריך יסכם:
כל אחד מאיתנו הוא כמו הרופא. יש לנו תפקיד מיוחד! וכמו שלרופא אסור להחליט שהוא נוטש את תפקידו ולא מציל אף אחד, אנחנו פשוט לא יכולים לשבת ולשמור את ה"יכולת" הזאת לעצמנו! אנחנו חייבים לקבל את התפקיד על עצמנו ולצאת להציל את עם ישראל!
ג. הסיפור של "ראש יהודי"
המדריך יקריא את הקטע הבא:
"ראש יהודי" זה ארגון שפועל בכמה מקומות בארץ לקרב יהודים ולהפיץ תורה ליהודים שרחוקים ממנה. כיום הארגון מנהל מרכז גדול בתל אביב, שם מועברים שיעורים, מתנהלים תפילות ומגיעים מאות חילונים להתחזק ולקבל תורה.
הרב ישראל זעירא מספר איך הם התחילו בהקמת הארגון ראש יהודי:
הרב איתן הכהן והרב אריאל דורפמן החליטו לעבור לתל אביב. הכל היה טוב ויפה, עד שהגיעה שבת ולא היה להם בית כנסת ומנין להתפלל בו.. איכשהו הם השיגו מקום ברחוב בוגרשוב, אבל הם היו רק שניים, חסרים עוד שמונה אנשים למנין ועוד מעט נכנסת שבת..
מה הם עשו? הם יכלו להישאר באזור הנוחות שלהם, להתפלל ביחידות בלי פאדיחות. אבל לא.. הם רצו להשיג את הדגל..
הם יצאו החוצה לרחוב התל אביבי הסואן, והתחילו לעבור אחד אחד, להזמין בשמחה ובמאור פנים אנשים מהרחוב לעזור להם להשלים מניין. שמונה אנשים הסכימו להשלים, אבל עד שכולם נכנסו לחדר שהיה להם שם – הראשון הספיק לברוח.. הם יצאו שוב לרחוב וברוך ה' הצליחו להגיע למנין שלם. ואל תחשבו שהיה לאנשים שהם הביאו זקן ופאות, אפילו כיפה לא היתה להם.. אבל היה להם לב יהודי חם..
עד שהם הצליחו להגיע למנין כבר הייתה שקיעה, הם התפללו מהר קבלת שבת וערבית, ובאו ללכת. אבל החבר'ה שהם אספו שאלו אותם "מה עכשיו"? הם ענו להם – "משוחררים"! אבל החבר'ה לא ויתרו להם, הלב היהודי החם שלהם ביקש שיגידו איזה דבר תורה.. אז הרב אריאל דורפמן אמר כמה דקות איזה דבר תורה..
אבל נראה לכם שהם הסתפקו בכמה דקות? הם אמרו שהיה מעניין וביקשו עוד! מפה לשם הרב אריאל העביר להם שיעור של חצי שעה! החבר'ה לא הסתפקו בזה וביקשו קידוש. חבר'ה בלי כיפה, כן?
הרב איתן הכהן שגר קרוב רץ לבית שלו להביא מיץ ענבים ועוגה, והם עשו שם קידוש לכולם. אתם מבינים שזה לא נגמר בזה, שבת הבאה הם לא הסתפקו בקידוש ועוגה, וממש הגיעו לסעודת שבת..
לאט לאט המניין גדל וגדל עד שהיה ממש צפוף והם עברו לבית כנסת יותר גדול. הארגון גדל וגדל עד שהיום הפעילות שלהם ממש גדולה! הכל התחיל מלאסוף מניין אחד קטן לתפילת ערב שבת!
המדריך יסכם: הכל התחיל מדבר ממש קטן לכאורה, מתפילה אחת בליל שבת. אותו עם ישראל שהם פגשו שם היו צמאים כל כך לתורה, הם חיפשו כל כך לשמוע ולקבל עד כדי כך שאפילו חיפוש תמים של מניין הפך למפעל הפצת תורה. גם אנחנו אפילו בפעולות קטנות של הפצת תורה, בהארת פנים ליהודי – יכולים להשפיע השפעות מטורפות על עם ישראל!
ד. משחק הסוד
המדריך יכריז לכל החניכים שעכשיו כולם משחקים ביחד את משחק הסוד. המדריך יאמר לחניכים להתחיל לשחק אותו, הם לא יבינו מה הם אמורים לעשות, והוא יאמר להם שזה סוד ויבקש מהם להמשיך לשחק.
אחרי דקה של קצת בלאגן ובלבול המדריך יסביר:
יש לנו את התורה שמסבירה לנו מה אנחנו צריך לעשות, בלי התורה לא היינו יודעים איך להתנהל! המטרה של חוקים במשחקים היא שכל השחקנים ידעו אותם ויהיה אפשר לשחק. ככה גם התורה! המטרה של התורה היא שכולם ידעו אותה ונוכל כולנו, כל עם ישראל – להתקרב לה' ולהביא ת'גאולה!
ה. סיכום
הסתכלנו החוצה, על המציאות בעם ישראל, ראינו שמול העיניים מתקיימות נבואות מלפני אלפי שנים. עם ישראל מתעורר וצמא לקודש – לתורה, למצוות, לקב"ה, והוא מחכה רק לנו! ראינו שבדרך כלל הכי קל להישאר בבית ולקוות שעם ישראל ימצא את המים שהוא מחפש לבד או ממישהו אחר, אבל בשביל שעם ישראל יגלה את התורה הנפלאה שלנו אנחנו חייבים לצאת מאיזור הנוחות ולהעז! יש לנו תפקיד מיוחד שהקב"ה נתן לנו, להרוות את הצמא של עם ישראל, אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת, את הזכות שה' נתן לנו! כל מעשה קטן טוב שלנו יכול לגרום לדברים גדולים!
ו. עכשיו תורנו!
ועכשיו למעשה! המדריך יארגן יחד עם החניכים פעולה של קירוב. חשוב מאוד להתאים את היישום של הנושא לאופי השבט ולאופי האזור של הסניף. לחשוב באמת מה יהיה הכי טוב והכי חזק, מה יגרום להכי הרבה השפעה חיובית על עם ישראל.
אפשרויות לפעולות קירוב:
בעיר: דוכני תהילים, חלוקה של פתקי חיזוק וסוכריות, פרוייקט לחלוקת נרות שבת, תפילה משותפת ברחוב.
ביישוב: הכנת שלטים לחיזוק תודעת השליחות (כיתוב לדוגמא: "עם ישראל מחכה לך", "עכשיו תורנו" וכו'), חלוקת טופים עם פתק לחיזוק הענין והעלאת המודעות לנושא.
