שגרירי ישראל (פעולה)

פעולה רביעית במערך "הנה ימים באים"- חודש ארגון התשפז לשבטי הראל – נווה.

שבוע ראשון – סדקים של אור
שבוע שני – חוזה בגאולה
שבוע שלישי – עכשיו תורנו
שבוע רביעי – שגרירי ישראל

אל המדריך

טוב, וואו! הריח של הצבע הטרי כבר עולה באפנו, החניכים כבר יודעים כמעט את כל ההצגה/הריקוד, ועוד שנייה מוצאי שבת חודש ארגון כאן…

זה בדיוק הזמן לתת בראש! למדנו במשך שלושת השבועות הקודמים את התאוריה, מה התהליך שעם ישראל והבנו שאנחנו צריכים לקום ולפעול. עכשיו הגיע הזמן להביא את הכל לידי ביטוי. אל תדבר – תעשה. אל תהסס – תפעל!

השבוע זה השבוע הכי עמוס בחודש ארגון, יש את כל הדברים האחרונים שצריך לעשות והזמן עמוס. אבל תזכור, החלק הכי חשוב בחודש ארגון זה לא הריקוד או הצביעת קירות, אלא הערכים והמסרים ובשיא – היישום נושא!

בפעולה הזאת נתרגם את כל מה שלמדנו – לעשייה בתכל'ס, הפעולה תתחלק לשני חלקים: בחלק הראשון נתחיל בפעולה שתדבר על העשייה שלנו, ובחלק השני נמשיך ליישום הנושא – עשייה שבעז"ה תשאיר רושם חזק ואמיתי על החניכים. החניכים יבינו שאנחנו חייבים לפעול ושאין לנו במה להתבייש בערכים שלנו!

כמה החניכים יפנימו את המערך – תלוי בך! אל תהיה יבש, תהיה חכם ויצירתי. יש כל כך הרבה במה לעזור לעם ישראל כדי להתחזק ולהתקרב לקב"ה, והדרך לקבע את ההשפעה על החניכים היא ביישום נושא, אז תגיע מוכן לפעולה עם הרעיון שהכי מתאים לחניכים שלך ולצרכים של עם ישראל בסביבה ותן בראש!

 עזרים:

• אותיות ושאלות למשחק האותיות (נספחים)

א. משחק האותיות

מטרת המשחק – למשוך כמה שיותר אותיות אליכם לקבוצה!

תחילת המשחק: מחלקים את השבט לשתי קבוצות, (א' וב'). בין הקבוצות מניחים על הרצפה בשורה שישה פתקים, כשעל כל פתק כתובה אחת מהאותיות: צ, ג, ז, ט, ס, ע (לגזור מנספח א'). שמים את הפתקים במרחק מכל קבוצה של שלושה ריבועי פתקים בין כל קבוצה לפתקים.

אז איך משחקים? בכל תור המדריך שואל את אחת הקבוצות שאלה מהנספחים (או שאלה שהמציא במקום), למשל: "תנו שם של פרי". הקבוצה צריכה לענות במהירות. המטרה היא לתת תשובה שמתחילה באחת האותיות שבמרכז! אם הקבוצה ענתה למשל "זית", האות ז' זזה צעד אחד לכיוון הקבוצה שלהם. אם אות כבר התחילה להתקדם לכיוון קבוצה א', קבוצה ב' יכולה "לתפוס אותה בחזרה" ולהזיז אותה לכיוונה אם תיתן בתור שלה תשובה שמתחילה באותה אות. אם הקבוצה ענתה למשל "בננה" (האות ב' לא במשחק), שום אות לא זזה וממשיכים בשאלה חדשה לקבוצה השנייה.

איך מנצחים? אות שהגיעה עד הסוף (עברה 3 צעדים לצד אחד) – שייכת באופן סופי לאותה קבוצה. המשחק נגמר כשנגמרות השאלות (להחלטת המדריך) והקבוצה שאוספת כמה שיותר אותיות – מנצחת! 

אחרי המשחק נסכם לחניכים: במשחק כל קבוצה עבדה לקרב אליה כמה שיותר פתקים, וגם כשכמה פתקים התרחקו קצת לא התייאשנו ועבדנו על זה קשה..

כמו במשחק, כך גם בעם ישראל. כל יהודי הוא כמו אות בספר תורה, שחשובה לנו לאין ערוך, ובלעדיה כל הספר פסול. המשימה שלנו היא 'להשיג' כל אות ולחברה לספר תורה- להושיט יד, לא להתבייש, ולהציע לכל אחד להתקרב לתורה ולמצוות לא משנה כמה הוא נראה לנו רחוק בהתחלה. רק ככה עם ישראל יהיה שלם, וכפי שלימדו אותנו חכמינו זכרונם לברכה: "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד, ה).

ב.     סיפור – לקרב רחוקים

אחרי שהבנו שהמטרה שלנו היא לקרב את עם ישראל לקדוש ברוך הוא, דבר שראינו שהם צמאים לו, בסיפור הבא נמחיש לחניכים איך כדי לקרב אנחנו צריכים ליזום ולהיות אמיצים, ולא לחשוש, להתנצל או להתבייש:

כשמינו את הרב אליהו אברג'ל לרבה של שכונת בקעה בירושלים, הוא חשש מהמפגש עם התושבים שאינם שומרי תורה ומצוות. בעקבות החשש הוא פנה להתייעץ עם רבה של חיפה, הרב יוסף משאש, ששיתף אותו בסיפור אישי:

"כשעברתי למרוקו, פגשתי קהילה שלא הייתה לגמרי דתית. בשבת הראשונה התארחתי אצל משפחה דתית, ואל הבית הגיע לביקור נשיא הקהילה. המארחים הזהירו אותי שהוא אינו שומר שבת וכשרות והמליצו לי להימנע מקשר איתו.

למרבה הפתעתם, דווקא בסוף הביקור ביקשתי מנשיא הקהילה להתארח אצלו בשבת הבאה. המארחים נדהמו: "איך הרב יתארח בבית שאינו כשר?" אך אמרתי להם: "המתינו וראו".

במהלך אותו שבוע, טרח אותו נשיא קהילה להכשיר את ביתו ולקנות רק מצרכים כשרים – לכבוד הרב. ומאז אותה שבת, הוא לא רק החל לשמור כשרות, אלא גם התמיד להגיע לבית הכנסת בכל שבת".

סיים הרב משאש ואמר לרב אברג'ל: "תפקידך כרב הוא לקרב דווקא את מי שנראה רחוק, ולא רק את מי שכבר קרוב".

מהסיפור הזה אנחנו לומדים מהרב משאש, שכדי לקרב אסור להתבייש. להיפך! צריך להגיע בשמחה, בידיעה שאני בא לעשות טוב למי שמולי, לגלות את הנשמה הפנימית שלו, אני צריך לשמוח וליזום את המפגש, לא לפחד ממנו ולחשוש.

ג.      מתודה – תורת חיים בעוז!

לוקחים מתנדב אחד מהחניכים, שיעמוד רחוק מהשבט וילחש ממש בשקט את המילים "תורת חיים בעוז", וכל החניכים צריכים לנסות להבין מה הוא אומר בלי שיתקדם. בהתחלה הם כנראה לא יצליחו (אם אין במקום של הפעולה מרחב להתרחק לצורך המשחק, או סתם אם רוצים לעשות יותר שמח, אפשר להוסיף ברקע שירים רועשים כדי להקשות עוד יותר). המדריך והחניכים יגידו לו שהם לא שומעים ושיגיד את המילים יותר בקול. לאט לאט (חשוב בשביל המתודה להסביר למתנדב להגביר בהדרגה ולא מיד, כדי שהחניכים באמת יסתקרנו לשמוע מה הוא אומר). החניך יגביר את הקול, ואם צריך גם יצעק, עד שהחניכים ישמעו מה הוא אומר.

לאחר מכן המדריך יסביר לחניכים, שאם אנחנו מתביישים להפיץ את הערכים והאמונה שלנו ומדברים אותם בצורה חלשה – לא ישמעו אותנו, לא יקבלו ממנו כלום ולא נצליח לקרב ככה יהודים. אנחנו חייבים להיות אמיצים ונועזים, לא להתבייש בתורה שלנו, לומר אותה בקול ובגאווה יהודית: תורת חיים בעוז!

ד.     סיכום

זוכרים את המשחק עם האותיות ששיחקנו? המטרה של כל קבוצה הייתה לקרב אליה את כל האותיות. ראינו שהמטרה שלנו בתור חניכים בתנועת אריאל, בתור שבט הראל/נווה הוא לקרב כל יהודי שאנחנו יכולים בעם ישראל, חובתנו כאחים היא לעזור לכל אחד להתחבר, לאהוב ולקרב כל אחד, בין אם הוא חרדי, חילוני או דתי שצריך חיזוק. אסור לנו להתבייש ולחשוש מזה!

כמו שהבנו בסיפור של הרב משאש, עלינו לקרב דווקא את מי שרחוק, למרות שהרבה פעמים אנחנו מתקרבים רק למי שקרוב ודומה לנו.

וכמו שלא שמענו את פלוני (החניך המתנדב במתודה האחרונה) ולא הבנו מה הוא אומר – ככה אם נלחש ונתבייש בתורה שלנו – אף אחד לא ישמע אותנו, אנחנו חייבים להיות בטוחים במה שאנחנו עושים, ובלי להתנצל. כמובן שאנו מכבדים ונותנים מקום לאנשים שחושבים אחרת מאיתנו, אבל בשום פנים ואופן לא נתנצל על כך שאנחנו שומרים תורה ומצוות, נעמוד על הערכים שלנו ורק ככה נצליח לקרב אנשים (כמובן לא מתוך זלזול ושחצנות). זה רק יעורר הערכה!

ה.     יישום נושא

הגענו לחלק השני בפעולה שלנו השבוע – יישום נושא! בחלק הזה נצא מהסניף, ואת כל מה שלמדנו – ניישם. שים לב, מובאים כאן הרבה דוגמאות ליישומי נושא והם ממש מגוונים: לעיר או יישוב, לשבט עם אנרגיות ועם פחות. תתאים את היישום של המערך הזה בצורה שתתאים כמה שיותר לשבט שלך ולסביבה שלך.

חשוב מאוד שמהפעולה נעבור ישר ליישום נושא, כדי שלא נאבד את הריכוז של החניכים. אולי אפילו לעשות את הפעולה במקום קרוב למקום שאנחנו מתכוונים לבצע בו את היישום נושא. תדליק את החניכים כמה שיותר! ככל שתגיע עם יותר ראבק – המסר יוטמע אצלם יותר עמוק והם יהיו הרבה יותר על זה ביישום נושא עצמו. בהצלחה!

דוגמאות ליישומי נושא:

•     העמדת דוכן ביום שישי במרכז מסחרי (בליווי המדריך). החניכים יחלקו נרות שבת, זמני כניסת שבת או פתקים עם משפט חמוד, משהוא בסגנון של "שבת שלום מסניף פלוני" או "בלהבת הנרות אנו מדליקים גם את האור והאהבה שבתוך הלב שלנו".
•     ארגון "עונג שבת" לילדי השכונה בפארק ציבורי ביום שישי אחה"צ או בשבת – שירים, סיפור מחזק, ממתק ומשחקים (בצורה שהחניכים יבצעו את זה בעצמם ויארגנו את זה).
•     אפיית חלות קטנות בבית והנחתן ביום שישי ליד דלתות של שכנים שאינם שומרי מצוות, בצירוף מכתב חם ואישי מהשבט.
•     תליית פתקים, שלטים או פוסטרים בבתי כנסת ובבתי ספר שקוראים לאנשים להתחזק בלימוד התורה או להתחזק בתפילה (מתאים יותר ליישוב).
•     תליית שלטים ביישוב או בעיר על קירוב לבבות והתעוררות לנושא החודש.
•     ארגון ערב שבו החניכים מזמינים דמות שחזרה בתשובה לספר לשבט/סניף על הדרך שלה, מה גרם לה להתקרב, החניכים יכולים להכין שלטי פרסום, לסדר את האולם, להכין ולסדר כיבוד וכו'.
•     שרשרת מעשים טובים שבה חניכי השבט כותבים כל שבוע מקרה שבו הם קירבו או שימחו יהודי אחר.
•     ארגון התוועדות סביב המדורה במקום מרכזי באזור, עם גיטרות ושירי נשמה שכולם מכירים.
•     ביקור אצל קשישים באזור (דתיים ושאינם דתיים) לשיחה, עזרה קלה ומשחקי קופסה, אולי אפילו חברותא (מתאים גם לעיר וגם לישוב).
•     הכנת ערכות קבלת פנים חמות (כולל עוגה ופתק קטן וחמוד) למשפחות חדשות שעוברות לגור ביישוב/בעיר/קהילה.
•     הכנת לוח שנה המחולק לתושבי היישוב, שבכל חודש מציע משימת קירוב ואחדות קטנה לכל משפחה והפצתו בכל רחבי היישוב על ידיי החניכים.

צ'ופר:

"לא להיות מושפע, אלא להיות תמיד משפיע טוב לעולם בענווה

הכל מאיתו יתברך ולקבל כך השפעות טובות הבאות מהקב"ה"

(החייל אוריה מש הי"ד)