מתוך ספר החינוך מצווה רלז.
שלא לעמוד על דם רעים שלא נמנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבידה,
ויהיה לנו היכולת להצילו בשום צד, שנאמר "לא תעמוד על דם רעך".
ואמרינן בסנהדרין (נג ע"א) תניא:
מנין לרואה את חברו שטובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטים באים עליו שהוא חייב להצילו בנפשו שנאמר "לא תעמוד על דם רעך".
ולא מבעיא אצוליה בנפשיה דמחייב אלא מטרח ומיגר נמי אגריי חייב
[=ואין צריך לומר להצילו בנפשו שחייב אלא אף לטרוח ולשכור שכירים חייב]. …
שורש מצווה זו ידוע, כי כמו שיציל האחד את חברו, כן חברו יציל אותו ויתיישב העולם בכך.
והאל חפץ בישוב כי "לשבת יצרה" (ישעיה מה,יח).
